חלומות יוסף ופרשנותם, בראשית ל"ז
חלומות שר האופים ושר המשקים ופרשנותם, בראשית מ'
החלום ושברו - שלוש גישות לפרשנות החלומות:
1. החלום כפשוטו - כלי לספר סיפור פנטסטי
2. החלום כאמצעי למעבר למציאות אחרת - Forever in a Day
4. החלום ככלי פילוסופי: ההיית או חלמתי חלום
רוב התרבויות ייחסו לחלומות חשובות רבה לאורך ההיסטוריה.
יש חוקרים הטוענים כי בספרייתו של המלך האשורי אשורבניפל (626-669 לפני הספירה) היו ספרים על פירושי חלומות שנכתבו בשנת 2000 לפני הספירה; וכי ספר החלומות האישי שלו היה אחד המקורות העיקריים ששימשו את ארטמידורוס היווני, מחברו של ספר החלומות המפורסם ביותר בעולם העתיק.
במצרים העתיקה, כוהנים שמשו גם כפרשני חלומות. קיימות כתובות בכתב חרטומים המתארות חלומות ופרשנותם.
חלומות הם שדרים מן האלים
בודהה
גדל כנסיך מפונק שרק בגיל 29 ראה בפעם הראשונה זקן, חולה ומת. הוא החליט לעזוב את הארמון ואחרי 6 שנות נדודים, בגיל 35, התיישב מתחת לעץ כדי לעסוק במדיטציה ואז הייתה לו התגלות שבה הצליח לעמוד בפיתויי שלוש בנותיו של מלך השדים ולהגיע לנירוונה.
חלומות הם תופעה שנלווית להיפרדות בין הנפש לגוף.
ספר סיני מסורתי סטנדרטי על פרשנות חלומות הוא "העקרונות הנעלים של פרשנות החלומות", שחובר במאה ה-16 על ידי Chen Shiyuan (בעיקר "הפרקים הפנימיים" של יצירה זו). הוגים סינים אף העלו רעיונות עמוקים בנוגע לפרשנות חלומות, כגון השאלה איך אנו יודעים שאנו חולמים ואיך אנו יודעים שאנו ערים. הדבר מעלה את שאלת ניטור המציאות בחלומות, נושא שיש בו עניין רב במדע הנוירולוגיה הקוגניטיבית המודרני.
האינדיאנים ייחסו לחלומות חשיבות ראשונה במעלה, במיוחד בכל הנוגע לחינוכו של הדור הצעיר; נער שהובא בברית השבט והתגלה לאחר מכן כבעל חלומות, היכול לתאר את חלומותיו בחיוניות ובפירוט, נחשב כחכם רב-תושייה וזכהלהוקרת השבט כולו. חולמים נמרצים, כמו למשל אייל-הקורא השחור משבט הסיו, רשמו את קורות חייהם ואת תפקידי החלומות בחיים האלה. בני שבט האירוקואי ראו את החלומות כשפת הנפש, שפה חשובה יותר משפת האדם בהקיץ. הם פיתחו תפיסה דומה במקצת לתיאוריה של פרויד וטענו כי חלומות יכולים להיות רמזים, לעתים קרובות בצופן מפותח ביותר, למשאלות העמוקות ביותר והנסתרות ביותר של החולם.
למידע נוסף הקישו כאן.
אפלטון (המאה ה-4 לפנה"ס)
החלומות מגלים את אופיו האמיתי של האדם.
אריסטו (המאה ה-4 לפנה"ס)
לפי ספרו On Divination (312 לפנה"ס) חלומות מתחלקים לשני סוגים: חלומות המציגים תכניות ועקרונות פעולה ויכולים לשמש לחיזוי, ולעומתם חלומות שהם מקריים בלבד ואין לשים אליהם לב.
חלומות הם תוצר של תפקודים פיסיולוגיים בלבד.
ארטמידורוס (המאה ה-2 לספירה)
כתב את ספר ההדרכה הראשון לפירוש חלומות, "פרשנות החלומות".
הוא האמין שכל חלום מיוחד לחולם לבדו והדגיש שהעובדה שדמות מופיעה בחלומנו, עשויה להצביע על דמות אחרת הקשורה אליה וקיימת במודע (עיקרון האסוציאציה).
הוא כתב: "חלומות יצוקים לתוך גופות בני האדם כדי להועיל להם ולהדריכם." לדעתו בפענוח חלום יש לקחת בחשבון את: שם החולם, עיסוקו, נסיבות התרחשות החלום, אם הוא היה טבעי/חוקי או מבולבל ושימוש במשחקי מילים.
לדבריו, ישנם חמישה סוגים של חלומות:
חלומות (מסרים המועברים על ידי סמלים),
חזיונות (המתרחשים כאשר אדם רואה דבר מה בחלום ולאחר מכן רואה אותו בערות),
אורקלים (מסרים ממלאכים),
פנטזיות (מילויי משאלות)
והתגלויות (רוחות המתגלות לתינוקות חלשים ולאנשים זקנים).
כבר בימי המקרא התייחסו בכובד ראש לחלומות נבואיים ולמסרים המועברים בהם.
בספר בראשית יוסף מתואר כפותר חלומותיו הנבואיים של פרעה, ואף זוכה לכינוי "צפנת פענח" - כלומר מפענח הצפונות,
בספר דניאל, דניאל מתמנה לפותר החלומות של נבוכדנצר מלך בבל.
... וחלומות שווא ידברו (זכריה י, ב)
בתלמוד הבבלי (מסכת ברכות) על פי האמור "חלום שלא נפתר - הריהו כאגרת שלא נקראה" (ברכות נ"ה), קיימת תורת חלומות משוכללת. תופעה זו רווחה מכיוון שהתלמוד מתאר עשרים וארבעה פותרי חלומות שהיו בירושלים. עניין רב מודגש בתלמוד לסמליות של החלום, ויש בו מספר רב של דוגמאות לפענוח חלומות. דבר הבולט בגישתם של חכמי התלמוד לפענוח הסמלים, כי סמלים לא מיניים מפורשים כתכנים מיניים, למשל חלום שבו האדם מוהל עץ זית בשמן זית מורה על גילוי עריות, ואילו סמלים מיניים מפורשים כתכנים לא מיניים, כמו למשל אדם החולם כי קיים יחסים עם אמו צפוי לתבונה יתירה. תפיסה זאת נובעת מכך שכל סמל צריך לסמל דבר ששונה מהמשמעות הרגילה שלו
חמשה אחד מששים אלו הן אש דבש ושבת ושינה וחלום אש אחד מששים לגיהנם דבש אחד מששים למן שבת אחד מששים לעולם הבא שינה אחד מששים למיתה חלום אחד מששים לנבואה (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז ב)
רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה ב')
אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה ב')
ויחלום
ג וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ, וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל. ד וַאֲבִימֶלֶךְ, לֹא קָרַב אֵלֶיהָ; וַיֹּאמַר--אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג. ה הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת. ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ. ז וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ כִּי-נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה; וְאִם-אֵינְךָ מֵשִׁיב--דַּע כִּי-מוֹת תָּמוּת, אַתָּה וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ.
ויספר
ח וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר, וַיִּקְרָא לְכָל-עֲבָדָיו, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים, מְאֹד. ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ, כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי, חֲטָאָה גְדֹלָה: מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ, עָשִׂיתָ עִמָּדִי. י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם: מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. יא וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי. יב וְגַם-אָמְנָה, אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא--אַךְ, לֹא בַת-אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה.
הפרשנות
החולם מנהל בחלום משא-ומתן עם אלוהים
התגובה
ההתפייסות עם אברהם
ויחלום
וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.
ויספר
טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ. יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה. כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
הפרשנות
יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי
התגובה
איך השפיע החלום על התנהגות יעקב? ליעקב לא היה למי לספר על החלום הראשון והוא נודר את הנדר.
ויחלום
ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ.
ויספר
ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב, וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה, הַשָּׂדֶה, אֶל-צֹאנוֹ. ה וַיֹּאמֶר לָהֶן, רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי, כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם; וֵאלֹהֵי אָבִי, הָיָה עִמָּדִי. ו וְאַתֵּנָה, יְדַעְתֶּן: כִּי, בְּכָל-כֹּחִי, עָבַדְתִּי, אֶת-אֲבִיכֶן. ז וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים; וְלֹא-נְתָנוֹ אֱלֹהִים, לְהָרַע עִמָּדִי. ח אִם-כֹּה יֹאמַר, נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ--וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן, נְקֻדִּים; וְאִם-כֹּה יֹאמַר, עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ--וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים. ט וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת-מִקְנֵה אֲבִיכֶם, וַיִּתֶּן-לִי. י וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים. יא וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, בַּחֲלוֹם--יַעֲקֹב; וָאֹמַר, הִנֵּנִי. יב וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים: כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. יג אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.
הפרשנות
התגובה
אחרי החלום השני יעקב מתייעץ עם נשותיו, איזה ג'נטלמן...
ויחלום
ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ.
ויספר
ו וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו. ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי. י וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ, אָרְצָה. יא וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר.
הפרשנות
בכמה חלומות בעצם מדובר כאן? מה זה "עוד"?
יעקב מפרש את חלום יוסף - "מה החלום הזה אשר חלמת..."
הפרשנות של האחים ("מקנאים") והפרשנות של יעקב ("שמר את הדבר")
התגובה
האחים מחליטים להשליך את יוסף לבור (אחרי שראובן ויהודה מונעים מהם להרגו) ואחר למכור אותו לישמעאלים, לא ברור אם כי נמאס להם או אם כי האמינו לו; בטוח שיעקב האמין (אולי מניסיון אישי...)
ויחלום
ה וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ, בְּלַיְלָה אֶחָד--אִישׁ, כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ: הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה, אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר אֲסוּרִים, בְּבֵית הַסֹּהַר. ו וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף, בַּבֹּקֶר; וַיַּרְא אֹתָם, וְהִנָּם זֹעֲפִים. ז וַיִּשְׁאַל אֶת-סְרִיסֵי פַרְעֹה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו--לֵאמֹר: מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים, הַיּוֹם. ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו--חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים--סַפְּרוּ-נָא, לִי.
ויספר
ט וַיְסַפֵּר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-חֲלֹמוֹ, לְיוֹסֵף; וַיֹּאמֶר לוֹ--בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה-גֶפֶן לְפָנָי. י וּבַגֶּפֶן, שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגיִם; וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים. יא וְכוֹס פַּרְעֹה, בְּיָדִי; וָאֶקַּח אֶת-הָעֲנָבִים, וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל-כּוֹס פַּרְעֹה, וָאֶתֵּן אֶת-הַכּוֹס, עַל-כַּף פַּרְעֹה. יב וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף, זֶה פִּתְרֹנוֹ: שְׁלֹשֶׁת, הַשָּׂריִגִים--שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֵם. יג בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשֶׁךָ, וַהֲשִׁיבְךָ, עַל-כַּנֶּךָ; וְנָתַתָּ כוֹס-פַּרְעֹה, בְּיָדוֹ, כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ. יד כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה. טו כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר. טז וַיַּרְא שַׂר-הָאֹפִים, כִּי טוֹב פָּתָר; וַיֹּאמֶר, אֶל-יוֹסֵף, אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל-רֹאשִׁי. יז וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן, מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה--מַעֲשֵׂה אֹפֶה; וְהָעוֹף, אֹכֵל אֹתָם מִן-הַסַּל--מֵעַל רֹאשִׁי. יח וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר, זֶה פִּתְרֹנוֹ: שְׁלֹשֶׁת, הַסַּלִּים--שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֵם. יט בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְתָלָה אוֹתְךָ, עַל-עֵץ; וְאָכַל הָעוֹף אֶת-בְּשָׂרְךָ, מֵעָלֶיךָ. כ וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה, לְכָל-עֲבָדָיו; וַיִּשָּׂא אֶת-רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְאֶת-רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים--בְּתוֹךְ עֲבָדָיו. כא וַיָּשֶׁב אֶת-שַׂר הַמַּשְׁקִים, עַל-מַשְׁקֵהוּ; וַיִּתֵּן הַכּוֹס, עַל-כַּף פַּרְעֹה. כב וְאֵת שַׂר הָאֹפִים, תָּלָה: כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם, יוֹסֵף.
הפרשנות
אחד יוצא להורג ואחד יוחזר לתפקידו (וישכח את יוסף בכלא)
התגובה
האם זו דוגמה ל"חלום המוני"?
שר המשקים שוכח את יוסף
ויחלום
א וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר. ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת, יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת; וַיִּיקַץ, פַּרְעֹה. ה וַיִּישָׁן, וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד--בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים--צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶן. ז וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם.
ויספר
ח וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ, וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה. ט וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר: אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם. י פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֹתִי, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים. יא וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲנִי וָהוּא: אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חָלָמְנוּ. יב וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר-לָנוּ אֶת-חֲלֹמֹתֵינוּ: אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר. יג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר-לָנוּ, כֵּן הָיָה: אֹתִי הֵשִׁיב עַל-כַּנִּי, וְאֹתוֹ תָלָה. יד וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה. טו וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף, חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַאֲנִי, שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ. טז וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה. יז וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף: בַּחֲלֹמִי, הִנְנִי עֹמֵד עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. יח וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, בְּרִיאוֹת בָּשָׂר, וִיפֹת תֹּאַר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. יט וְהִנֵּה שֶׁבַע-פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן, דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד, וְרַקּוֹת בָּשָׂר: לֹא-רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָרֹעַ. כ וַתֹּאכַלְנָה, הַפָּרוֹת, הָרַקּוֹת, וְהָרָעוֹת--אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, הַבְּרִיאֹת. כא וַתָּבֹאנָה אֶל-קִרְבֶּנָה, וְלֹא נוֹדַע כִּי-בָאוּ אֶל-קִרְבֶּנָה, וּמַרְאֵיהֶן רַע, כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה; וָאִיקָץ. כב וָאֵרֶא, בַּחֲלֹמִי; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד--מְלֵאֹת וְטֹבוֹת. כג וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים--צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶם. כד וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת; וָאֹמַר, אֶל-הַחַרְטֻמִּים, וְאֵין מַגִּיד, לִי. כה וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה. כו שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה: חֲלוֹם, אֶחָד הוּא. כז וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת, שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים--יִהְיוּ, שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. כח הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה. כט הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת--שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. ל וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת-הָאָרֶץ. לא וְלֹא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן: כִּי-כָבֵד הוּא, מְאֹד. לב וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה, פַּעֲמָיִם--כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ. לג וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. לה וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ. לו וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב. לז וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל-עֲבָדָיו.
הפרשנות
שבע השנים הטובות ושבע השנים הרעות, צריך להיערך כראוי לשבע השנים הרעות
התגובה
את חטאיי אני מזכיר היום
פרעה ממנה את יוסף למשנהו ומחליף את שמו לצפנת פענח
ויחלום
ב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-גִּדְעוֹן, רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, מִתִּתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדָם: פֶּן-יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי. ג וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי-יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד; וַיָּשָׁב מִן-הָעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, נִשְׁאָרוּ. {ס} ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל-הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם; וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא-יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ. ה וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת. ו וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם--שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם. {ס} ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן, בְּיָדֶךָ; וְכָל-הָעָם--יֵלְכוּ, אִישׁ לִמְקֹמוֹ. ח וַיִּקְחוּ אֶת-צֵדָה הָעָם בְּיָדָם וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם, וְאֵת כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו, וּבִשְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הָאִישׁ, הֶחֱזִיק; וּמַחֲנֵה מִדְיָן, הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק. {פ} ט וַיְהִי, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה, קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה: כִּי נְתַתִּיו, בְּיָדֶךָ. י וְאִם-יָרֵא אַתָּה, לָרֶדֶת--רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ, אֶל-הַמַּחֲנֶה. יא וְשָׁמַעְתָּ, מַה-יְדַבֵּרוּ, וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ, וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה; וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ, אֶל-קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. יב וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל-בְּנֵי-קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק, כָּאַרְבֶּה לָרֹב; וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר, כַּחוֹל שֶׁעַל-שְׂפַת הַיָּם לָרֹב.
ויספר
יג וַיָּבֹא גִדְעוֹן--וְהִנֵּה-אִישׁ, מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם; וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן, וַיָּבֹא עַד-הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה, וְנָפַל הָאֹהֶל. יד וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר, אֵין זֹאת, בִּלְתִּי אִם-חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן-יוֹאָשׁ, אִישׁ יִשְׂרָאֵל: נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ, אֶת-מִדְיָן וְאֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה.
הפרשנות
החולם מנהל בחלום משא ומתן עם אלוהים
התגובה
גדעון משתכנע רק אחרי שהוא שומע חלום ופרשנות של מישהו אחר:
טו וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת-מִסְפַּר הַחֲלוֹם, וְאֶת-שִׁבְרוֹ--וַיִּשְׁתָּחוּ; וַיָּשָׁב, אֶל-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר קוּמוּ, כִּי-נָתַן יְהוָה בְּיֶדְכֶם אֶת-מַחֲנֵה מִדְיָן. טז וַיַּחַץ אֶת-שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הָאִישׁ, שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים; וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד-כֻּלָּם וְכַדִּים רֵיקִים, וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים. יז וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ; וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, וְהָיָה כַאֲשֶׁר-אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן. יח וְתָקַעְתִּי, בַּשּׁוֹפָר--אָנֹכִי, וְכָל-אֲשֶׁר אִתִּי; וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם-אַתֶּם, סְבִיבוֹת כָּל-הַמַּחֲנֶה, וַאֲמַרְתֶּם, לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן.
.
ויחלום
ה בְּגִבְעוֹן, נִרְאָה יְהוָה אֶל-שְׁלֹמֹה--בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ. ו וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה, אַתָּה עָשִׂיתָ עִם-עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב, עִמָּךְ; וַתִּשְׁמָר-לוֹ, אֶת-הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, וַתִּתֶּן-לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, כַּיּוֹם הַזֶּה. ז וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי; וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא. ח וְעַבְדְּךָ--בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ: עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. ט וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע: כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה. י וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי: כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט. יב הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ. יג וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד: אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ. יד וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי, לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ, דָּוִיד אָבִיךָ--וְהַאֲרַכְתִּי, אֶת-יָמֶיךָ. {ס} טו וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם;
ויספר
... וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית-אֲדֹנָי, וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה, לְכָל-עֲבָדָיו. {פ}
הפרשנות
החולם מנהל בחלום משא ומתן עם אלוהים
התגובה
שלמה מבקש חוכמה וזוכה בגמול
הסופר הערבי אל מסעדי (?) טען כי "הנפש אוהבת את השינה", אם כי מצבו הגופני של החולם יכול גם הוא לעורר את החלומות. אל מסעדי צידד גם בהשקפה הפרוידיאנית האומרת כי במהלך החלומות יכולות המשאלות הנסתרות ביותר לעלות אל פני השטח ולהתגלות בלי שום עכבות הנובעות מנטיות מוסריות:
אם החולם רואה דברים העולים בקנה אחד עם תשוקותיו, הרי זה משום שהנפש, בהיותה מזוככת בשנתה מכל טומאות הגוף, ... יכולה לרחף מעל כל דבר שהיא משתוקקת להחזיק בו.
אף על פי כן, הנביא מוחמד המשיך וראה את החלומות כ"שיג ושיח בין אדם ואלוהיו", וכוהני-הדת המוסלמים ושאר כלי הקודש מבני הדת הזאת טענו בתוקף, בדומה לכמרים הנוצרים, כי הם לבדם רשאים לפרש את החלומות - והם גם צידדו באפליה ברורה: בני-אדם חסרי חשיבות אינם צריכים לחלום, כך שחלומו של העבד היה בפירוש שדר מאדוניו, חלומה של האישה בא בהכרח מבעלה, וחלומו של הילד הגיע מהוריו.
המסורת המוסלמית מספרת, כי כאשר מוחמד היה בן 40 (שנת 610 לספירה על-פי המשוער), ובעודו מתבודד במערה מחוץ לעיר מכה, נגלה אל מוחמד המלאך ג'יבריל (מלאך זה מזוהה בדרך כלל עם המלאך גבריאל במסורות היהודית והנוצרית). קובץ החדית' הידוע "צחיח אל-בוח'ארי" מספר כך:
"... אז בא אליו המלאך גבריאל ואמר: קרא! אמר (מוחמד): אינני קורא (בגרסה אחרת: מה אקרא?). אז הוא תפס אותי ולחץ אותי עד שתש כוחי, אז שילח אותי ואמר: קרא! אמרתי: אינני קורא. אז הוא אמר: קרא בשם ריבונך אשר ברא, ברא את האדם מטיפת דם מעוּבּה, קרא, הן ריבונך הוא רב חסד, אשר לימד בקולמוס, לימד את האדם את אשר לא ידע"
הפסוקים האחרונים (מהמילים: "קרא בשם ריבונך" ואילך) מופיעים בקוראן כ"סורת אל-עַלַק" (סורת הדם המעובה, מס' 96), ומובאים כאן בתרגומו של אורי רובין (אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, תשס"ה 2005). הסורה הזו נחשבת לראשונה מבחינה כרונולוגית במסורת המוסלמית. לסיפור ההתגלות יש גרסאות רבות במסורת המוסלמית שנבדלות זו מזו בפרטים אחדים. אחד הפרטים השנויים ביותר במחלוקת היא תשובתו של מוחמד למלאך, שאותה אפשר להבין כשאלה: "מה אקרא?" או כהצהרה "אינני יודע לקרוא". מוסלמים שמקבלים את הפרשנות האחרונה, טוענים שהיכולת של מוחמד לקרוא את הפסוקים שהוריד המלאך היא חלק מנס ההתגלות, והוכחה לאמיתותה. ח'דיג'ה הייתה הראשונה ששמעה את סיפור ההתגלות מפי מוחמד, והאמינה לו מיד. בכך היא הפכה לראשונה מבין מאמיניו.
העמדה הכללית של הכנסייה היא שיש להתעלם מן החלומות כי הם לא באים מן האל
שאול התרסי (פאולוס מטרסוס)
ההתגלות בדרך לדמשק - מעשי השליחים ט' 3-9:
3 וַיְהִי הוּא הֹלֵךְ וְקָרֵב לְדַמֶּשֶׂק וְהִנֵּה פִתְאֹם נָגַהּ עָלָיו מִסָּבִיב אוֹר מִן־הַשָּׁמָיִם׃
4 וַיִּפֹּל אָרְצָה וַיִשְׁמַע קוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו שָׁאוּל שָׁאוּל לָמָּה תִרְדְּפֵנִי׃
5 וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה אֲדֹנִי וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן אָנֹכִי יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף (קָשֶׁה לְךָ לִבְעֹט בַּדָּרְבֹנוֹת׃
6 וְהוּא חָרֵד וְנִבְעָת וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי מַה־תַּחְפֹּץ וְאֶעֱשֶׂה וַיַּעַן הָאָדוֹן) קוּם לֵךְ הָעִירָה וְיֵאָמֵר לְךָ אֶת־אֲשֶׁר עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת׃
7 וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתּוֹ עָמְדוּ נֶאֱלָמִים כִּי שָׁמְעוּ אֶת־הַקּוֹל וְאִישׁ לֹא הִבִּיטוּ׃
8 וַיָּקָם שָׁאוּל מִן־הָאָרֶץ וּבְפָתְחוֹ אֶת־עֵינָיו לֹא רָאָה אִישׁ וַיַּחֲזִיקוּ בְיָדוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ לְדַמָּשֶׂק׃
9 וַתֶּחְשַׁכְנָה עֵינָיו מֵרְאוֹת שְׁלֹשֶׂת יָמִים וְלֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה׃
יחס מדעי רציני לחלומות התחיל באירופה רק במאה ה-19
ד"ר אלפרד מוריי ערך ניסויים כדי לבדוק אם יש קשר בין גירוי גופני חיצוני לבין החלום.
הפילוסוף הצרפתי אנרי ברגסון האמין שגירויים פיסיים מעלים זיכרונות מודחקים בצורת חלומות.
ראה הרחבה כאן.
מה שקורה לגוף בזמן השינה
(מתוך מאמר של אריק שני המבוסס על ספרו של פרופ' פרץ לביא "על שינה ועל חלימה")
אדם ממוצע ישן כשש שעות בלילה בממוצע. בכל שעה וחצי מתוך 6 שעות אלו ישנו מחזור שלם של שינה. כל מחזור שכזה כולל חמישה שלבים הנעים בסדר מאורגן משלב 1 עד שלב 5 כאשר שלב חמש הינו החלום. כל חלום אורכו כחמש דקות ומעלה. קיים החלום האופייני הבלתי מאורגן שכולנו מכירים אותו - הכולל סיפור או חוויה של התרחשות בתוכו. חלום זה הנו השלב החמישי בסופו של כל מחזור. בנוסף, קיימים גם חלומות מסוג אחר המופיעים בשלב אחר, אולם הם המעטים יותר.
פעילות הגוף הינה שונה בכל אחד מן השלבים הללו הקרויים שלבי שינה. על סדר הופעת השלבים הללו וזיהויים אמון האלקטרואנצפלוגראף - הלא הוא המכשיר המודד את גלי המוח. גלי המוח הנם גלי אלפא, גלי ביתא, גלי גמא וגלי דלתא. כל הגלים מופיעים בדרך כלל אצל רוב האנשים ומסמלים מצבים שונים של ערות או שינה ושל מאמץ מחשבתי. גלי הביתא בדרך כלל הם הגלים העירניים ביותר ולאחריהם באים גלי האלפא המסמלים מצב תודעתי רגוע יותר (הם מופיעים גם בעת ביצוע מדיטציה והרפיה).
בשלב השינה הראשון גלי הביתא של היומיום השוטף מתחלפים לגלי אלפא. בשלבים העמוקים יותר של השינה מגיעים גלים איטיים יותר וארוכים הקרויים גלי דלתא. הם המעידים על שינה עמוקה בשלבים שלוש וארבע. בשלבים הללו החשובים עד מאד להרגעת הגוף מופרשים גם הורמוני הגדילה, ובאופן כללי לכל שלב של השינה ישנם מאפיינים פיזיולוגיים ויתרונות משלו. השינה העמוקה נחוצה לגוף לצורך מנוחתו. אולם המפתיע הינו שדווקא בשנת החלום (השלב החמישי) כל מדדי פיזיולוגיית הגוף סוערים עד מאוד: קצב הלב מוגבר, קצב הנשימה מוגבר, לחץ הדם עולה - וכל זאת בשעה שמתח השרירים עצמו יורד והאדם כלל אינו יכול לנוע או למוש ממקומו!- דבר זה הנו מצוין היות והוא מונע מן הבנאדם לקום ולהתחיל לממש את כל תוכן החלום בעוד עיניו עצומות.
בנוסף, חיצונית כאשר נביט על אדם חולם נראה כי עיניו זזות מתחת לעפעפיו מצד לצד כאילו הוא עוקב אחרי דבר מה. פעם, לפני שנים חשבו במקרה כי הוא עוקב אחר משחק פינג פונג, אולם כאשר נראה הדבר על הרבה אנשים הובן כי הדבר כנראה קשור לתהליכי עיבוד של מידע במוח בזמן שהמוח מעבד את המידע. כך קורה גם בעירות - שעה שאנו ושבים או מעבדים מידע הרי אנו מזיזים את עינינו מצד לצד ומעלה מטה.
תוכן החלומות וחלומות נישנים וחוזרים
על כך ניתן לקרוא בספרים אחרים ולהעמיק את הדעת מכיוון שספר זה רק עוסק בצד הגופני של החלימה ולא מפרט על פשר החלומות וניתוחם. הספר כן מתעסק בחשיבות השינה והחלומות ומסביר כי בניסוי שנערך על חתולים שמנעו מהם שינה ואת שלבי החלום נמצאו פגיעות משמעותיות ואחדים מהם אף מתו.
זכירת החלומות
הבדלים אישיותיים בין אנשים שונים המעידים על אופי יצירתי לעומת אופי סטנדרטי עשויים להסביר מדוע ישנם אנשים הזוכרים ביתר קלות את חלומותיהם בזמן שאנשים אחרים לא יכולים לעשות זאת. הסברים נוספים ליכולת לזכור בקלות את החלומות היא העניין שיש בהם מראש, וגם קיומם של מנגנונים פסיכולוגיים המאפשרים זאת- שהרי מטבע הדברים כפי שציין פרויד: לא כל מה שמופיע בחלום אמור להיזכר בבוקר שכן החלומות מבטאים לעיתים קרובות שאיות ומאוויים כמוסים שלא יהיה קל לנו להתמודד עם אפשרות וידיעת קיומם בתוכנו באופן גלוי וברור.
החלום כדרך לעבד אירועים שהתרחשו בעבר (הקרוב או הרחוק) ולהגיע להבנתם אחרי סינון ה"רעש":
לפי פרויד:
בחלום משתחררים מעצורים ומתגלים דברים שהיו מודחקים בנפש האדם.
החלומות הם כלי להבנת העבר בלבד, ולא העתיד.
קיים קשר בין החלומות לבין התת מודע.
בשעת השינה מתבצעת "צנזורה של התודעה".
זו הגישה הבולטת והידועה ביותר למרות שכיום היא די שנויה במחלוקת.
לפי יונג:
פענוח הסמלים שבחלומות תלוי בחולם ובמצב רוחו.
לפי המסורת, בשעת השינה יוצא מהגוף חלק מה"רוח" ומסתובב בעולם ומחפש הארה, ואז הוא חוזר אל הגוף רענן ומחודש. זה מאפשר לו גם לפגוש בדרך ב"רוחות" של אנשים אחרים שייצאו לשוטט.
מהו חלום נבואי וכיצד הוא מתרחש?
"חלום נבואי הוא חלום שבו החולם מקבל ידע לגבי אירועים שיקרו לו או לאנשים אשר נמצאים סביבו בזמן עתיד. חלום מסוג זה מכין את החולם לקראת אירועים אלה. לפעמים קורים דברים סביבנו ואנחנו פשוט מרגישים שידענו זאת לפני שקרו מתוך ידיעה פנימית, כי הידע הזה התקבל בחלום ואפילו שלא הבנו אותו באותו רגע, הוא חילחל פנימה והייתה לנו תחושה של ידיעה מוקדמת למה שהתרחש בפועל ("דז'ה וו").
חלום נבואי הוא מעין פתיחת צוהר לעולם מקביל, שקורה בהווה וגם קרה בעבר. העבר, ההווה והעתיד סובבים סביבנו בעולמות מקבילים, לכן כאשר הדופן נפרצת בין העולם הנוכחי לעולם אחר, מתאפשרת הצצה לזמן אחר (יש שיקראו לכך- "תקשור").
האם נועד החלום לגלות את העתיד? האם בכלל ניתן לחזות את האופן בו מתממש גורלנו?
חלומות נבואיים מעצם הגדרתם אינם משאירים פתח לעתיד בר שינוי. חלום נבואי מקבע אירוע מסויים בעתיד ובעצם הגדרתו מנוגד לרשות הנתונה לאדם לשנות את גורלו. ועדיין- נדירים החלומות הנבואיים ונדירים אף יותר ה"שוטים" (מלשון- תמימים) החולמים אותם.
כיצד נדע שחלמנו חלום נבואי?
מפרשים רבים טוענים כי חלומות נבואיים הם חלומות בעלי עוצמה גבוהה, משאירים רושם עז על החולם ונחרטים בזיכרונו לזמן ארוך. חלומות נבואיים יהיו מגוונים בצבעים וצורות, ויהיו מעורבות בהם דמויות מחייו של החולם. חלום נבואי בדרך כלל מגיע עם תחושת צלילות, בה החולם מודע לעצם החלימה. עם זאת, הדרך היחידה לדעת אם חלום הוא נבואי, היא רק בדיעבד - לאחר התרחשותו בפועל בחייו של החולם. במרבית המקרים מדובר בהתרחשותם של אירועים מתוך החלום במציאות חייו של החולם, ובמקרים נדירים, התרחשות החלום בכללותו.
מכאן ניתן ללמוד שקשה מאוד לפרש את עניין הנבואה שאותה מביא החלום לחייו של החולם. בעקרון אני כמפרשת מעדיפה להימנע מלפרש חלום כנבואי, על מנת לא להכניס אלמנט נוסף של בלבול לחוסר הידיעה שבה שרוי החולם. כאשר החולם חושד שחלם חלום נבואי, אני ממליצה לו לנסות להבין מהי מטרתו של המידע המוקדם שקיבל, ומה הוא יכול לעשות על מנת להשתמש במידע זה לטובתו כבר בהווה. הציפיה לאירועים שיקרו בעתיד היא תמיד קשה ומתישה יותר מן הפעולה לקראתם בהווה.
ראה כאן.
יש מדענים הטוענים שאיתרו את מקורה של תופעת ה"דז'ה וו"; חלק קטן מההיפוקמפוס, ה-dentate gyrus, אחראי למידע שמאפשר לנו להבדיל בין מקומות ומצבים דומים. מסתבר שהזדקנות ומחלות מוח פוגמים בתפקודו של חלק זה ועקב כך פוגמים ביכולת ההבחנה, מה שגורם לתופעות כגון "דז'ה וו".
לאנשים יש חלומות משותפים רבים ואף חלומות החוזרים בסדרות. ישנו החלום על הנפילה שבסופו אנו מתעוררים "וכאילו נופלים", ישנו החלום על הרדיפה - שבמהלכו דמות מאיימת רודפת אותנו ואנו מתעוררים לפתע בפחד, ישנו החלום על כך שאנו בעירום ואנשים רואים אותנו וישנם עוד כשישה חלומות נוספים.
המקרה בבריטניה – אסון אברפאן
דוגמאות נוספות לאסונות שנחזו ע"י חלומות מובאות כאן.
המקרה הקיצוני ביותר מסוג זה הוא סידרת "סיוט ברחוב אלם", שנותנת פרשנות מוחשית לאמירה "חלמתי שאני מת וכשהתעוררתי ראיתי שזה נכון".
א.
הבוס יוצא מהמפעל בשעת לילה מאוחרת. בדרך הוא נעצר ליד השומר בשער, שאומר לו בתחינה, "אדוני, אל תיסע הביתה ברכבת של עשר, חלמתי שיקרה אסון נורא." הבוס מהסס לרגע ומחליט לא לנסוע ברכבת. למחרת בבוקר הוא שומע בחדשות שאכן קרה אסון והרכבת ירדה מהפסים. כשהוא מגיע למפעל הוא קורא אליו את השומר הנאמן, נותן לו בונוס שמן ומפטר אותו. למה?
ב. של מי החלום הזה בכלל?
אימא ודני
ביצוע: גזוז
מילים ולחן: דני סנדרסון
אימא ודני הלכו לים
פתע פגשו בלויתן.
דני קפץ על לשונו
תיכף נבלע בתוך בטנו.
בבטן פגש נביא זקן,
פוליטיקאי וחייט מסכן.
"מי אחרון?" שאל אותם,
"זה שצוחק" ענו שלושתם.
אל השמיים הדג ריחף
החברה ודני יושבים בכיף.
פתע האירו השלטים:
לא לעשן, אנו נוחתים.
על ענן לבן כסיד
ברכות אותם הנחית.
מהדג יצאו כולם,
לא תנחשו מה ראו מולם,
מלך כחול על כסא זהב,
שני משרתים עם סכין בגב,
כלב ירוק בחציו אישה
וקוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה.
"איפה אנחנו" דני חקר,
"קרוב לוודאי" המלך אמר,
"ואם תבקשו לצאת חיים,
ספרו לי דבר שאין יודעים".
התלכדו החברים,
בין עצמם מתייעצים.
דני הציע את תשובתו
ואז אמר לרוממותו:
"יש פרעושים שיודעים לשיר,
ויש גמדים שהולכים על קיר,
ויש עליות בירידה",
אך את כל זאת המלך כבר ידע.
המלך שלף כרטיס אדום,
שני משרתים עברו לדום.
פיל מוצנח פיזר עשן
ונסו החברה על נפשם.
רצו אצו ארבעתם
לכיוון הלויתן,
הנביא והחייט,
פוליטיקאי וילד קט.
רוח ימית נשבה קרירה
אמא מודאגת התעוררה.
הסתובבה ראתה משמאל
דני בונה ארמון בחול.
החולם מוצא את עצמו במציאות זרה ובלתי מוכרת ואחרי תקופת הסתגלות קצרה לומד להכיר את חוקיה ולשרוד בה.
אליס נרדמת מתחת לעץ ומתעוררת ליד אחותה דינה (שקרויה, אגב, על שם החתולה של משפחת לידל...), שהיא כנראה גם היחידה שהרגישה שקרה משהו.
היאנקי "חוטף" מכה בראש ומתעורר בחצר המלך ארתור.
"דאלאס"
בסידרה "דאלס" התחוללה מהומה רבתי כאשר השחקן פטריק דאפי ("בובי יואינג") החליט לעזוב את הסידרה באביב 1985. במאי 1985 הוא (בובי, לא פטריק) "נהרג בתאונת דרכים". עקב ירידה ברייטינג של הסידרה מצד אחד והקיפאון בקריירה שלו מהצד האחר, הסכים דאפי לחזור לסידרה לעונת 86'-87', והמפיקים הכינו את הרקע לכך בפרק הסיום של עונת 85-86', שכלל בין היתר פיצוץ הרסני במשרדו של ג'יי-אר. בשיא הפרק פאמלה, אשתו של בובי, מתעוררת משנתה ורואה את בובי יוצא מהמקלחת. בקרדיטס של הפרק הופיע שמו של פטריק דאפי, אך ללא ציון התפקיד שהוא מגלם. המעריצים, שחיכו בנשימה עצורה עד ספטמבר 1986, התאכזבו לגלות שכל אירועי העונה הקודמת, מאז מותו כביכול של בובי, לא היו אלא פרי מוחה הקודח של פאמלה, שחלמה חלום אחד ארוך...
הפתרון של המפיקים להחזרתו של בובי/דאפי היה פשוט "דאוס אקס מאכינה" בצורת חלום, ואם כל זה לא מספיק, זה גרם לתסבוכת גם בסידרת הבת של "דאלס", "נוטס לאנדינג", שבה בובי נשאר מת. בעיה זו נפתרה כשהניתוק בין שתי הסדרות הושלם לגמרי.
צ'ואנג טסו או Zhuangzi, "פילוסוף הפרפרים" שחי בסין במאה ה-4 לפנה"ס, מספר:
"פעם אנוכי, צ'ואנג טסו, חלמתי שאני פרפר, מתעופף לו אנה ואנה, פרפר לכל דבר ועניין. הייתי מודע רק לאושרי כפרפר, ולא מודע לכך שאנו טסו. עד מהרה התעוררתי, והנני שוב אני, חזרתי לעצמי. כעת אינני יודע אם הייתי אז אדם, חולם שאני פרפר, או אם הנני כעת פרפר, חולם שאני אדם." (תרגום שלי).
שימו לב שטסו כלל אינו מנסה להשיב על השאלה, כי מה שמעניין אותו הוא השאלה לא התשובה.
טמבל
ביצוע: ארקדי דוכין
מילים ולחן: ולדימיר ויסוצקי
גירסה עברית: יהונתן גפן
היו היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל
אחד שכבר צבר הרבה שעות של סבל
עד שיום אחד פגש במזל
שהעיף אותו לארץ בחלל
כן תבכה תשפוך פרצוף של עגל
שהולך תמיד הפוך כזה מן טמבל
טמבל, טמבל
באמצע השדה פתאום ראה הטמבל
כיסאות שלושה לכל כיסא יש דגל
כיסא של אורחים כיסא של קצינים
וכורסא רכה למלכים
על הכיסא של האורחים ישב הטמבל
בלי שום כיף כל כך עייף מרגיש באבל
טמבל, טמבל
הוא רק ישב לא הספיק להתרווח
המשרתים מזגו חבית של יין לאורח
אכל מהסיר שתה כמו חזיר
והרגיש חזק כמו פר צעיר
אחרי שהמטומטם שתה עוד ספל
לכיסא של הקצין עבר הטמבל
טמבל, טמבל
על הכסא הזה הרגיש פתאום בכח
גבר עם ביצים אבל בלי מוח
הוא גייס ת'אומה ושידר ת'סיסמא
האידיוט הכריז מלחמה
הצבא שלו כבש לו את הדרך
לעבור לשבת על כיסא המלך
על הכסא המלך הוא דפק עם הרגליים
בשמחת שלטון צרח עד השמיים
תהיו אבירים תהיו חברים
מילה אחת שלי אתם גמורים
אפילו אלוהים נקשר בחבל
הוא החזיק אותם ממש קצר הטמבל
טמבל, טמבל
אבל הטמבל איש טוב לב אכן נראה לו
לחלק לעם את כל מה שהיה לו
ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל
הטיפש התעלף ונפל
הוא התעורר בערמה של קש וזבל
בבגדים בהם נולד עירום וטמבל
לפי הנס כריסטיאן אנדרסן:
"איש החול" הוא דמות פולקלוריסטית שהופיעה לראשונה בסיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן "אולה לוק אויי" ("אולה עיניים עצומות", אפשר לקרוא את התרגום האנגלי כאן). הסיפור מתאר דמות המביאה חלומות (טובים או רעים) לילדים (או לכל בני האדם) על ידי התזת חול על עיני הישנים מתוך שקית חול התלויה על צווארה.
הסיפור בא להסביר את הסיבה לחלומות וכן את ה"לכלוך הצהוב" שמופיע בקצות העיניים כאשר מתעוררים - מעין "חול" (מה שמכונה "קורי שינה")..
לפי א' ת' א' הופמן:
בסיפור "דר זנדמן" (der Sandmann) מוצג איש החול כדמות מרושעת הזורקת חול לתוך עיני הילדים, וכאשר העיניים נופלות הוא אוסף אותן ומביא אותן לירח כמאכל לילדיו בעלי המקורים הארוכים, אותם הוא מגדל בקן עשוי ברזל. המלחין ז'ק אופנבך הפך את הסיפור לאחד משלושת חלקי האופרטה שלו "סיפורי הופמן".
לפי ניל גיימן:
סאנדמן היא סידרת ספרי קומיקס מז'אנר הפנטסיה מאת ניל גיימן.
דמותו של הסאנדמן, גיבור הסידרה, מבוססת באופן חופשי על הדמות הפולקלוריסטית המכונה איש החול.
בסיפוריו של גיימן, מורפיאוס (שמו של אל החלומות היווני), הוא הסאנדמן, בן שלישי מתוך שבעה אחים ואחיות, הנקראים The Endless (הנצחיים). האחים והאחיות במשפחה, על פי גילם, הם: Destiny (גורל), Death (מוות), Dream (חלום), Desire & Despair (תשוקה וייאוש - תאומים), Destruction (הרס), ו-Delirium (הזיה). שבעת האחים והאחיות מתקיימים בצד אלים ואלות מכל המיתוסים והאמונות, אך הם הנצחיים באמת, וקיומם יימשך כל עוד קיימת ישות ביקום המסוגלת להיות בעלת גורל, לחשוק, להרוס, להזות, להידרדר אל תהומות הייאוש, לחלום ולמות.
לפי טרי פראצ'ט:
לפי "מוסיקת נשמה", ב"עולם הדיסק" איש החול פשוט מרדים אנשים ע"י הטחת שק החול בראשיהם... ** לברר**
לפי פירס אנתוני:
השבעה הם המוות, הגורל, המלחמה, הטבע, הטוב, הרע והזמן
דוגמאות נוספות: