"ביאוולף"
מבוא
האפוס "ביאוולף" אמנם נכתב לפני 1,200 שנה, באנגלית עתיקה, והוא מלא איפיונים הן מהמיתולוגיה הנורדית והן מהנצרות, אך הסיפור המתואר בו עתיק הרבה יותר. שורשיו מגיעים עד ספר בראשית, ורוב האירועים המתוארים בו מתרחשים בתקופת התנ"ך. כך, למשל, גרנדל ואמו נחשבים לצאצאיו של קין, "אחד הענקים ששרדו את המבול", וגם גרנדל וגם אמו נושאים אות קין, וזאת למרות האופי הפגני בעיקרו של הדמויות.
עלילת "ביאוולף" מתרחשת בסקנדינביה, על רקע המלחמה בין העמים הדנים לבין השוודים ושבט הגיטים. היא נחשבת לאחת מיצירות המופת של התקופה, כיוון שהיא שופכת אור על אורח חייהם של האנשים באותם ימים. הגיבור הראשי הוא הלוחם המהולל משבט הגיטים, ביאוולף, שנלחם בשלושה יצורים מיתולוגיים ולימים הפך למלך הגיטים.
ובימים ההם בנה המלך חרותגאר אולם משתאות ענק לעמו, ושם היו הלוחמים הדניים מבלים את זמנם בשירה ובחגיגות, עד שהמפלצת גרנדל החלה לתקוף את האולם ולטבוח בהם. חרותגאר ולוחמיו, שהיו חסרי אונים כנגד המפלצת, נאלצים לנטוש את המקום. אבל לוחם צעיר, ביאוולף, שומע על מצוקתו של המלך ומקבל את רשותו לרכז את לוחמיו באולם הגדול. כאשר גרנדל תוקף שוב, נאבק ביאוולף מולו בידיים ריקות, פוצע אותו אנושות וכורת את ידו.
למחרת בלילה, במהלך חגיגת הניצחון, מופיעה אמו של גרנדל והורגת לוחם דני. חרותגאר וביאוולף עוקבים אחריה עד למאורתה שבתחתית האגם. ביאוולף צלל לתוך האגם ומותקף ע"י אמו של גרנדל. כאשר מתברר לה ששיריונו מגן עליו מפני פגיעתה, היא גוררת אותו לתחתית האגם. במאורה מתנהל קרב איתנים בין ביאוולף לבין המפלצת, וביאוולף, החמוש בחרב קסמים שקיבל מידי הלוחם אונפרת', מצליח לערוף את ראש המפלצת ולהרוג אותה.
ביאוולף חוזר לארץ מולדתו ועולה על כס המלוכה. חמישים שנה לאחר מכן, גונב עבד גביע זהב ממאורת דרקון בדרום שוודיה. כאשר הדרקון רואה שהגביע נגנב, הוא עוזב את מאורתו בזעם וזורע הרס בממלכה. ביאוולף נלחם בדרקון והורג אותו, אך נפצע פצעי מוות ("הפצע שאינו מגליד") ומת זמן קצר לאחר מכן. הוא נקבר בתל קבורה ליד הים.
המיתוס שלפני המיתוס
הדרך אל הגבורה 1. שלב היציאה לדרך
ביאוולף יוצא למסעו האפי ממולדתו שבארץ הגיטים. נודע לו על ההרס שנגרם לארץ הדנים ע"י גרנדל והוא מנצל את ההזדמנות כדי להשיב למלך חרותגאר את חובו של אביו. חרותגאר סייע לאביו של ביאוולף, אדגתו, בקרב וכעת ביאוולף חייב להיחלץ לעזרתו של חרותגאר. ב. הקריאה להרפתקה
חרותגאר מקבל את הצעתןו של ביאוולף להילחם בגרנדל. ג. הסירוב להיענות לקריאה "מי, אני?" "למה אני?"
ד. עזרה ממקור על-טבעי
עוזריו של ביאוולף הם אנשיו הנאמנים שנלחמו לצדו בקרב. דמות האב החכמה והסמכותית היא זו של המלך חרותגאר. 2. חציית הסף הראשון
2. א. פגישה עם שומר הסף
2. ב. חציית הסף
2. שלב החניכה
א. דרך הייסורים/המבחנים;
התגברות על שומר/י הסף ומעבר בשלום
קרב עם אח; קרב עם דרקון (מפלצת);
תבוסה ראשונה לשומרי/י הסף
ביתור; צליבה;
דרכים שונות לחצות את הסף
חטיפה;
הפלגה לילית;
מסע מופלא;
ביאוולף עובר שלושה מבחנים (ראה 12 המשימות של הרקולס):
גרנדל
אמו של גרנדל
אמו של גרנדל מתגלה כיריבה ראויה וביאוולף אינו יכול לפגוע בה בחרב מעשה ידי אדם או בידיים ריקות. מה שמציל אותו הוא לא מעשה ידי אדם או אל, אלא מעשה ידי הענקים. הוא מצליח לערוף את ראש אמו של גרנדל
בחרב ענקית שחושלה בידי ענקים. אחרי הקרב עם גרנדל ועם אמו ביאוולף עורף את ראשו של גרנדל ומביא אותו אל פני השטח. הוא מביא גם את הנדן של חרב שבאמצעותה הרג את שתי המפלצות. להב החרב הותך בגלל דמו הרותח של גרנדל.
הדרקון
הקרב נגד הדרקון
50 שנה אחרי, הקרב נגד הדרקון מגיע וביאוולף מוכן. הוא מצפה למותו-שלו, אך בכל זאת יוצא לקרב נגד המפלצת. אחד הניבים הארסיים של הדרקון נוגח אותו בצווארו. ב. "בטן הלוויתן":
ג. הקושי העילאי
ג.1. הפגישה עם האלילה
ג.2 הפיתוי
אמו של גרנדל לובשת דמות אישה יפה. ג.3. התפייסות עם דמות האב
ג.4. הפיכה לאל-למחצה
ביאוולף מת כתוצאה מפציעתו, אך מעביר את לפיד גדולתו לוויגלאף וזוכה להנצחה לעולמים. ג.5. גניבת השיקוי
3. שלב החזרה
1. הבריחה
2. הדרך חזרה
2. א. חזרה
2. ב. תחייה
2. ג. הצלה (עזרה ממקור חיצוני)
ויגלאף דוקר את הדרקון בבטנו ומציל את ביאוולף.
2. ד. מאבק על הסף;
הסירוב לחזור;
3. א. חזרה עם השיקוי
3. ב. "החופש לחיות"
3. ג. "אדון שני העולמות"
המורשת נמשכת - ויגלאף יורש את כתרו של ביאוולף. אלמנטים מיתולוגיים
המורה הרוחני
האוראקל (או נביא, או סמכות רוחנית עליונה)
הנבואה
הגיבור שסרח
"התעטפות בעור האויב"
משנה צורה (הגיבור אינו בטוח שהוא יכול לבטוח בדמות זו)
התגלמות בדמות חיה (=לא אנושית)
ירידה למערה או לתהום
רדיפה אחרי חיה בודדת ביער קסום;
חפצים קסומים/מורשת מדמות האב או מתנה מהאוראקל
הפיכה לאל למחצה
סיכום
כפי שכבר ציינתי כאן **לינק לטולקיין וביאוולף**, ג'ון רונלד רעואל טולקיין הוא האחראי ישירות לכך שהאפוס של ביאוולף זכה למעמד של קלאסיקה בתרבות המערב, והוא שילב רעיונות רבים שנלקחו ממנה ב"שר הטבעות", אבל הוא לא היה היחיד; גם הסופר ג'ון גרדנר שאב ממנה השראה לספרו "גרנדל", וגם ספרו של מייקל קרייטון "Eaters of the Dead" מבוסס עליה, אם כי קרייטון ניסה לשוות לסיפור (וגם לסרט "הלוחם ה-13" המבוסס עליו) מימד מציאותי יותר, וכך הפכה אמו של גרנדל לכוהנת השבט, הדרקון הפך לפרשים התוקפים באישון לילה כשהם מצוידים בלפידים, וכו'.
ובקולנוע?
בשנת 1999 יצא הסרט "ביאוולף", ששמר על המוטיבים הפנטסטיים של האפוס המקורי, בשילוב מוטיבים מתחום המדע הבדיוני.
בשנת 2005 יצא הסרט "ביאוולף וגרנדל".
בשנת 2007 יצא עוד סרט בשם "ביאוולף", בבימויו של רוברט זמקיס, שבו נעשה שימוש בטכנולוגיית לכידת תנועה כדי ליצור סרט הנפשה בגרפיקת תלת ממד, אבל העלילה שונה מעלילת האפוס המקורי.