ההוביט, טרילוגיית "שר הטבעות", הספרים והסרטים
מבוא
פרודו באגינס, הוביט מן השורה, אפילו קצת מנודה בגלל מוצאו המשפחתי, הוא אחיינו, בנו המאומץ ויורשו הרוחני של בילבו באגינס, גיבור "הוביט", שבפתיחת הסיפור עודנו נח על זרי הדפנה של ההרפתקה שלו שאירעה 60 שנה (לפי זמן הפלך…) לפני כן. לפרודו ולבילבו יש אפילו יום הולדת משותף, מה שתורם לחיזוק הקשר ביניהם.
אחד מהאורחים המגיעים למסיבת יום ההולדת של בילבו הוא גנדלף הזקן, המוכר בפלך כקוסם ועושה נפלאות, עיסוקים המשמשים מסווה לעיסוקיו האמיתיים שעליהם אין יודעים בפלך דבר וחצי דבר. בעיצומה של המסיבה מדהים בילבו את אורחיו בהכריזו על כוונתו לעזוב את הפלך לתמיד ולהוריש את כל רכושו לפרודו. גנדאלף דורש מבילבו לוותר גם על הטבעת האחת ולהעבירה לפרודו.
שלוש שנים אחרי המסיבה גנדאלף שב ומופיע…
המיתוס שלפני המיתוס
הטבעת האחת
"טבעת אחת למשול בכולן, טבעת אחת למצאן,
טבעת אחת להשיב את כולן, באופל לכבלן,
בארץ מורדור, שם רובצים הצללים..."
(מתוך השיר שכתוב בשפת אלפים על הטבעת האחת)
כמו בכל מיתוס טוב, גם כאן יש מיתוס אחר, קדום יותר, שנוצר זמן רב לפני תחילת האירועים המסופרים ב"הוביט" וב"שר הטבעות", ומיתוס זה מתאר את היווצרות הטבעת האחת ואת תולדותיה לאורך הדורות. לפי המיתוס, יצר אדון האופל סאורון את הטבעת בעידן השני, במטרה להעצים את כוחו ולהשתלט על כל שאר "טבעות העוצמה". סימן הזיהוי שלה היה הכתובת שמתוכה לקוחות השורות המצוטטות לעיל, ובכוחה היה "להעתיק" את העונד אותה מהמישור הפיסי-מוחשי אל ממלכת הרוח, לאפשר לעונד להשתלט כל הכוחות שהיו בעבר של סאורון, ולהפוך את העונד לבלתי נראה לעיני בני תמותה רגילים (אם כי לא לעיני יצורים רוחניים כגון ה"רפאים", שוכני עולם הצללים) - בסרטים, כמובן, השתמשו באמצעים דרמטיים-חזותיים כדי להמחיש את ההבדל בין שני העולמות, הבדל שאינו קיים בספרים.
תכונה נוספת (וחשובה ביותר) של הטבעת היא שלא משנה מהן כוונותיו של העונד, ותהיינה טהורות כל שתהיינה, סופה להשחית אותו. אי לכך קבעו החכמים (גנדאלף, אלרונד, גלוריפינדל) שאין להשתמש בכוחות הטבעת אפילו לצורך הגנה, ויש להשמיד אותה. הבעיה היא שהדרך היחידה לעשות זאת היא להשליך את הטבעת בחזרה לאש שממנה חושלה...
אי שם בעידן השני הגיעה הטבעת לידי המלך איסילדור, שהסיר אותה מעל אצבעו הכרותה של סאורון. הוא לא שמע בעצתם של אלה שאמרו לו להשמיד את הטבעת והעדיף להחזיק בה. היא החליקה מעל אצבעו כשניסה להימלט בשחייה בנהר מפני אורקים שרדפו אחריו (מה שהפך אותו לנראה לעיני האורקים וגרם למותו).
הטבעת נותרה חבויה בנהר כמעט 2000 שנה, עד שמצא אותה הוביט ושמו דיאגול. במהלך המריבה על הטבעת נרצח דיאגול בידי דודנו סמיאגול. סמיאגול הפך עם השנים ליצור שנודע בשם גולום (את סיפורו של גולום אנו שומעים בתחילת הסרט השלישי), עד שגם הוא איבד אותה בהרי הערפל, כאן, פחות או יותר, מתחילה עלילת "הוביט".
אגב, במהדורה הראשונה של "הוביט", גולום מוסר את הטבעת לבילבו כפרס על שזכה במשחק החידות. רק במהלך העבודה על "שר הטבעות", הגיע טולקיין למסקנה שכוח הטבעת לעולם לא היה מאפשר לגולום להרפות ממנה מרצונו, ולכן תיקן את המהדורה השנייה, ובה, אחרי שהפסיד במשחק החידות, גולום מתפרץ בזעם כשהוא מגלה ש"חמדתו" (כינויו לטבעת) נעלמה, ורודף אחרי בילבו במערות כדי להרגו, אך אינו מודע לכך שבילבו גילה את כוחה של הטבעת להפוך את העונד אותה לבלתי נראה, ומנצל זאת כדי להימלט מפני גולום ולחבור אל גנדאלף ואל הגמדים, שותפיו למסע. הוא מחליט לא לגלות להם שהטבעת הפכה אותו לבלתי נראה, אלא חוזר לסיפור הדומה לזה שסופר במהדורה הראשונה - שגולום נתן לו את הטבעת והראה לו את דרך היציאה מהמערה. אולם גנדאלף לא האמין לסיפור ומאוחר יותר הוציא את האמת מפי בילבו; חשדנותו כלפי הטבעת התעוררה מיד.
בינתיים עזב גולום את מקום מחבואו בהרים כדי להשיב לעצמו את הטבעת. אחרי עשרות שנים של נדודים, הוא נשבה ע"י סאורון, וגילה לו את עובדת קיומם של בילבו והפלך.
כמה עשרות שנים לאחר מכן, לפי דרישתו של גנדאלף, נתן בילבו את הטבעת ליורשו ואחיינו פרודו, ובכך היה לראשון שוויתר עליה מרצונו. ויתור זה חולל את שרשרת האירועים שהובילה להקמת חבורת הטבעת ולהחזרת הטבעת אל כור מחצבתה…
להרחבה ראה כאן **לינק**.
הדרך אל הגבורה א. שני עולמות (רגיל ומיוחד)
בילבו
הפלך לעומת ממלכת האופל
פרודו
הפלך לעומת ממלכת האופל העולם הרגיל - רקע משפחתי
בילבו
בפתיחה מספרים לנו על סימטת באג ועל הוביטון ומוסרים לנו פרטים חסרי משמעות לכאורה על החיים בפלך. כל זאת כדי לצייר תמונה משמעותית של עולם הארץ התיכונה. זו הנורמליות שהגיבור יסטה ממנה.
פרודו
הוביט מן השורה, אפילו קצת מנודה בחברה, קרובו היחיד הוא דודו בילבו 1. שלב היציאה לדרך
בילבו
פרודו
ב. הקריאה להרפתקה
בילבו
מרגע שגנדאלף מסמן במטהו את דלתו של בילבו, לבילבו אין בררה אלא לצאת להרפתקה.
פרודו
פרודו מקבל את הטבעת מבילבו; גנדאלף מבשר לו שהוא נבחר להיות נושא הטבעת ג. הסירוב להיענות לקריאה "מי, אני?" "למה אני?"
בילבו
פרודו
ד. עזרה ממקור על-טבעי
בילבו
"הטבעת האחת" היא "עזר על טבעי"; בלעדיה, בילבו לא היה מצליח במשימתו.
פרודו
כל חברי חבורת הטבעת ממלאים כמעט כל אחד מהתפקידים איש בתורו. אולם סאם הוא שונה כיוון שהוא עובר מסע גבורה משלו והופך לגיבור ממש כמו פרודו (ואפילו זוכה להכרה כנושא הטבעת).
גנדאלף מתחיל כמבשר, אבל ממלא גם תפקידי מורה רוחני ועזר על טבעי. הוא זה שנותן לחבורה את המפה של ת'רור, המראה את הכניסה להר הבודד ולמאורתו של סמאוג. 2. חציית הסף הראשון
בילבו
פרודו
הפונדק בברי הוא סף הרפתקה קלאסי. 2. א. פגישה עם שומר הסף
בילבו
פרודו
הבאלרוג ממורגות' קורא תגר על החבורה בעת הבריחה ממכרות מוריה. לא המילים של גנדאלף אלא מעשיו של הבאלרוג הם שאומרים, "לא תעברו". 2. ב. חציית הסף
בילבו
פרודו
2. שלב החניכה
בילבו
פרודו
א. דרך הייסורים/המבחנים;
התגברות על שומר/י הסף ומעבר בשלום
קרב עם אח; קרב עם דרקון (מפלצת);
תבוסה ראשונה לשומרי/י הסף
ביתור; צליבה;
דרכים שונות לחצות את הסף
חטיפה;
הפלגה לילית;
מסע מופלא;
בילבו
פרודו
ב. "בטן הלוויתן":
בילבו
פרודו
1. הצופה במים, האפלה הארוכה של מוריה;
2. פליטי רוהאן מותקפים ע"י הווארג;
ג. הקושי העילאי
בילבו
פרודו
3. קורי העכבישה שילוב ג.1. הפגישה עם האלילה
בילבו
פרודו
ארנדל** ג.2 הפיתוי
בילבו
פרודו
סמיאגול לא מפסיק לסכסך בינו לבין סאם; הוא מאמין שסאם גנב את הלחם ומגרש אותו ג.3. התפייסות עם דמות האב
בילבו
פרודו
פרודו יודע שאין לו בררה ועליו להמשיך בדרך עד הסוף ג.4. הפיכה לאל-למחצה
בילבו
פרודו
ג.5. גניבת השיקוי
בילבו
בילבו מתגנב למאורתו של סמאוג ויוצא עם המידע על חולשתו היחידה של הדרקון.
פרודו
הטבעת 3. שלב החזרה
בילבו
פרודו
1. הבריחה
בילבו
פרודו
פרודו וסאם בורחים מהמאורה של שילוב 2. הדרך חזרה
בילבו
פרודו
2. א. חזרה
בילבו
פרודו
2. ב. תחייה
בילבו
פרודו
2. ג. הצלה (עזרה ממקור חיצוני)
בילבו
ב"קרב חמשת הצבאות", הנשרים של גנדאלף מצילים את המצב ("דאוס אקס מרכינה" קלאסי)
פרודו
סאם ופרודו ניצלים מנהר האש; סאם וגנדאלף מצילים את פרודו 2. ד. מאבק על הסף;
בילבו
פרודו
המאבק בין פרודו לגולום
הסירוב לחזור;
בילבו
פרודו
בנקיק האבדון, פרודו כמעט אומר נואש, אבל ממשיך עד הניצחון. 3. א. חזרה עם השיקוי
בילבו
פרודו
הטבעת האחת מושלכת לאש; השלום והשלווה שבו לפלך ("עידן האדם החל") 3. ב. "החופש לחיות"
בילבו
פרודו
כל אחד מבני חבורת הטבעת זוכה בגמול המגיע לו - סאם בחיי אושר ואושר עם משפחתו, אראגורן וארוון באהבה ובמלוכה, פארמיר ואיאוון באהבה ובמלוכה, בילבו ופרודו בחיי נצח עם האלפים, וגם מקומם של מרי ופיפין לא נפקד.
אחרי קבלת פני גיבורים בפלך, מרכין ראש בפני ההוביטים אפילו אראגורן המלך. 3. ג. "אדון שני העולמות"
בילבו
פרודו
סאם בפלך, אראגורן בממלכת בני האדם אלמנטים מיתולוגיים
בילבו
פרודו
המורה הרוחני
בילבו
פרודו
בילבו האוראקל (או נביא, או סמכות רוחנית עליונה)
בילבו
פרודו
גנדאלף הנבואה
בילבו
פרודו
הדרך היחידה להשמיד את הטבעת האחת לתמיד היא להשליכה לאש שממנה חושלה הגיבור שסרח
בילבו
פרודו
סמיאגול (הראשון שמצא את הטבעת והשתמש בה לרעה) "התעטפות בעור האויב"
בילבו
פרודו
הפצע שאינו מגליד (חותמת האויב) - ראה גם הצלקת של הארי פוטר
משנה צורה (הגיבור אינו בטוח שהוא יכול לבטוח בדמות זו)
בילבו
פרודו
סמיאגול/גולום התגלמות בדמות חיה (=לא אנושית)
בילבו
פרודו
סמיאגול/גולום ירידה למערה או לתהום
בילבו
פרודו
גולום מוביל את פרודו וסאם למערה של שילוב רדיפה אחרי חיה בודדת ביער קסום;
בילבו
פרודו
פרודו מגלה נדיבות כלפי גולום ואף נותן בו אמון והולך אחריו למרות אזהרותיו של סאם
חפצים קסומים/מורשת מדמות האב או מתנה מהאוראקל
בילבו
פרודו
האור של ארנדל
החרב השבורה של אראגורן - אלמנט החרב שרק זה שיכול להניף אותה הוא המלך האמיתי ("אקסקאליבר" של ארתור) הפיכה לאל למחצה
בילבו
פרודו
פרודו עולה יחד עם בילבו לאוניה של האלפים ו"חוצה את הנהר" (תרגום: הם מתים)
סיכום
נשאלת השאלה, מכל בני חבורת הטבעת, למה דווקא פרודו הוא זה שנחשב לגיבור הראשי? לכאורה אראגורן היה מתאים יותר, שהרי הוא המלך, והוכיח באותות ובמופתים את התאמתו לתפקיד הרם, ואף זכה לגמול נאה על גבורתו (אהבתה של ארוון וכס המלוכה); למה לא סאם, היחיד שמעולם לא הביע כל רצון להחזיק בטבעת האחת? הרי הוא עבר לכל הדעות מסלול משלו בדרך אל הגבורה ואף זכה על כך לגמול נאה (אישה, משפחה, בחירה לראשות העיר, ואפילו פרישה בהדרגה מהציבור, אם נלך לפי הספרים?)
לדעתי התשובה היא שמכל בני החבורה, פרודו הוא זה שעובר את תהליך השינוי המורכב ביותר. סאם אהב את רוזי גם לפני שיצא לדרך, ושאיפתו הגדולה ביותר הייתה פשוט לחזור אליה. אראגורן היה מלך גם לפני שיצא לדרך, על אף שנאלץ להסתיר זאת, ושאיפתו הגדולה הייתה להחזיר לעצמו את כס המלוכה האבוד. אפילו מרי ופיפין, שהחלו את הדרך כקונדסאי הכפר והצטרפו למסע כמעט בעל כרחם, עברו מסלול גבורה משלהם. פרודו, לעומת זאת, היה בתחילת הדרך הוביט פשוט שחי בצלו של דודו בילבו. לכאורה, המועמד המתאים פחות מכל למשימה כה נכבדה. אבל למרות שבמובן מסוים הוא כן נכנע לכוחה של הטבעת, הקרבתו ואומץ לבו זיכו אותו בפרס הגדול מכל - הזכות להצטרף אל האלפים בהפלגתם האחרונה, אל חיי הנצח.
וכאן אנו שוב חוזרים אל נושא הדו-קיום הסימביוטי בין הטוב לרע - ברגע שהרע הובס, אין עוד צורך בטוב, ולכן האלפים יכולים לעזוב את עולם בני האדם לתמיד. הם יודעים שלא יהיה יותר צורך בהם.
תם ונשלם סיפורו של פרודו באגינס. אם יבצע הבמאי פיטר ג'קסון את זממו ויעביר גם את "הוביט" אל המסך הגדול, אולי עוד נזכה לראות גירסה מעודכנת לסיפורו של בילבו.