ג'יימס מאתיו ברי, "פיטר פן", 1902
מבוא
לכאורה הגיבור הראשי של ספרי "פיטר פן" הוא כמובן פיטר פן, אבל לי אין ספק שהדמות המעניינת ביותר (לפחות מבחינתי) היא דווקא ונדי, האחות הגדולה לבית דארלינג, ולכן החלטתי להקדיש את לה הניתוח הזה דווקא לה.
המיתוס שלפני המיתוס
פיטר פן וארץ לעולם לא
סיפור חייו של העיתונאי ג'יימס מאתיו בארי היה טראגי וקשה, וחלקים ממנו מצאו ביטוי גם ב"פיטר פן", אם כי קשה להגדירו כסיפור אוטוביוגרפי.
יום אחד באביב 1896 יצא בארי, איש נמוך קומה שסחב טראומה של מות אחיו הגדול והאהוב, לטייל עם כלבו בגני קנסיגטון שבלונדון. שם הוא פגש בחמשת הילדים לבית לוולין-דייוויס. מפגש זה מתואר בין היתר בסרט "למצוא את ארץ לעולם לא" משנת 2004, בכיכובו של ג'וני דפ - שאגב, בו מונה המשפחה ארבעה ולא חמישה ילדים.
בארי נקשר אל הילדים, ועם מות הוריהם אף הפך לאביהם האומן - פרשה שסיבכה אותו בלא מעט צרות וחשדות. הוא החל לספר להם סיפורי מעשיות על פיות ועל ילד מעופף שמסרב להתבגר (ואולי הוא בעצם כן רוצה, אבל כבר אינו יכול?)
הדרך אל הגבורה מדרש שם - על חשיבות השם בפנטסיה כבר הרחבתי את הדיבור
אין הגיבור
ונדי, "האם הגדולה" של כל הילדים האבודים הגיל ההתחלתי
2 הקשר בין העולם שבחוץ לבין העולם שבפנים; המלחמה שבחוץ לעומת המלחמה שבפנים
"ילדים צריכים להיראות ולא להישמע" הבית
הציטוט מהפתיח לספר אומר הכול (תרגום שלי):
"כל הילדים גדלים, חוץ מאחד. הם יודעים בהקדם שהם יגדלו, וכך זה נודע לוונדי. יום אחד, כשהייתה בת שנתיים, היא שיחקה בגן, והיא קטפה עוד פרח ורצה אתו אל אמה. אני מניח שהמראה היה מענג מאוד, כי גברת דארלינג הצמידה את ידה אל לבה וקראה, "הו, למה אינך יכולה להישאר כך לנצח?" זה היה כל מה שנאמר ביניהן בנושא, אבל ונדי ידעה שעליה לגדול. תמיד יודעים אחרי גיל שנתיים. גיל שנתיים הוא תחילת הסוף." הרקע המשפחתי
בית הספר
ל"י היחסים עם המבוגרים
ונדי על תקן של "האם הגדולה" ("הבת היא אמה") שבהמשך הופכת לאם בעצמה.
ונדי אוהבת את אביה, אך חוששת מהתפרצויות הזעם שלו. הוא לא שימש לה מופת חיובי לבגרות, ולכן היא רוצה להימנע מלהתבגר, לפחות בהתחלה, והיא מקבלת את הצעתו של פיטר להצטרף אליו עם אחיה לארץ לעולם-לא, שם יוכלו להישאר צעירים לנצח. פיטר ושבט הילדים האבודים רוצים שהיא תהיה להם "אימא", מושג שהוא מעורפל בלבד לרובם, ובסופו של דבר היא לומדת להשלים עם יתרונות הבגרות, והיא חוזרת ללונדון, שם ההתבגרות היא בלתי נמנעת ואינה ניתנת לדחייה. לאיזו קטגוריה שייכים המבוגרים? 1 - לא קיימים 2 - מפריעים 3 - תומכים
1: לא ברור אם ההורים בכלל הרגישו שהילדים נעלמו... החברים
האויבים
הכישורים המיוחדים
אימהות השאיפה בחיים (יש לזכור שכל שאיפה בחיים מאבדת את כל חשיבותה ומשמעותה ברגע שמצליחים להגשים אותה, וזה נכון לא רק במד"ב)
להחזיר את אחיה (ובהמשך את בתה) מארץ לעולם-לא. הערכה כללית
ממלאת ביעילות את תפקידה כאם. מס' הספרים (מעודכן לשעת כתיבת שורות אלה…)
?
סיכום
מטרת הדרך של ונדי הייתה להפוך לאם הגדולה של כל הילדים האבודים, ומסתבר שגורל זה רדף גם את בתה ונכדתה (אגב, מי היה בעלה, אבי בתה של ונדי? לא פיטר, זה ברור...)
אין זה חריג שבסרטים מגלמת את דמותו של פיטר פן אישה (גם בגירסה הקולנועית, גם בגירסה המונפשת, גם בגירסת המחזמר ואפילו ב"למצוא את ארץ לעולם לא"...) ושאותו שחקן מגלם את קפטן הוק ואת אביה של ונדי, מה שמסמל אולי את המלחמה הנצחית של כל מחזר נגד אבי אהובתו על לבה של הבת;