סוזן קולינס והעולם הדיסטופי של משחקי הרעב
א. הצוותים כמיקרוקוסמוס של החברה
א. רפובליקות/דמוקרטיות/פדרציות לסוגיהן
א. דרכים קדומות ליישוב סכסוכים משפטיים ולהגעה לפסק דין
ג. דוגמאות לדילמות משפטיות בימינו
השימוש ביכולת טלפאתית/טלקינטית
הסדרה מבוססת, על פי קולינס, על מקורות עתיקים ועכשוויים.
המקור הקלאסי העיקרי של ההשראה בא מהמיתוס היווני על תזאוס והמינוטאור, שבו מינוס מאלץ את אתונה, כעונש על פשעי העבר, להקריב שבעה צעירים ושבע בתולות למינוטאור, שהורג אותם במבוך עצום, מחזור שלא ייפסק עד שתזאוס הורג את המינוטאור. קולינס, ששמעה את הסיפור כשהייתה בת שמונה שנים, הייתה מוטרדת מהאכזריות ומחוסר הרחמים שלה, "זה היה פשוט כל כך אכזרי", לדברי קולינס, כי אתונה נאלצה להקריב את ילדיה.
גם סיפורי הגלדיאטורים ברומא השפיעו עליה (כפי שנראה בבירור רב בסצינת תהלוכת הכרכרות בסרט השני שנראית כאילו נלקחה היישר מ"בן חור"). הקפיטול, למשל, החל בשמו וכלה בשמות שבוחרים לעצמם דייריו ובאורח החיים שלהם, מעוצב כולו בהשראת האימפריה הרומית, וגם משתי השחיתות שבהם צריך להקיא כדי להמשיך לאכול.
מקור השראה עכשווי היה הקסם האחרון של קולינס לתכניות ריאליטי בטלוויזיה. הקשר ל"משחקי הרעב" הוא באופן שהן לא מהוות רק בידור, אלא גם תזכורת למחוזות על המרד. קולינס מספרת שבלילה של עייפות, בעודה מזפזפת בין ערוצים בטלוויזיה, היא ראתה אנשים מתחרים על פרס כלשהו, ולאחר מכן צפתה בסרט על המלחמה בעיראק. היא תיארה כיצד השניים השתלבו ב"דרך מטרידה" כדי ליצור את הרעיונות הראשונים לסידרה.
לדעתה של קולינס, דרושים שלושה אלמנטים מרכזיים כדי ליצירת משחק טוב; ממשלה כל יכולה וחסרת והיותו מקור לבידור להמונים.
לפי הספרים, מדינת פאנם הדיסטופית נוצרה בעקבות אסונות טבע רבים שהיכו באמריקה הצפונית, שבעקבותיהם רוב שטחה של אמריקה שקע בים. שטח המדינה חולק ל-13 מחוזות, שווים בגדלם ובאופן בנייתם. כאשר בחלקם ישנה עיר מרכזית, או כפרים מפוזרים סביב כיכר מרכזית אחת. המחוז הקטן ביותר מבחינת אוכלוסייתו הוא מחוז 12. בירת פאנם היא "הקפיטול", עשירה ובעלת טכנולוגיה מפותחת, הממוקמת בהרי הרוקי, ושולטת ביד רמה במחוזות.
לפני המרד, או "הימים החשוכים", חיו המחוזות והקפיטול בשגשוג וביחסים טובים. אחרי המרד, שנקרא "הימים החשוכים" הונהגו משחקי הרעב, כשבכל שנה נשלחים למשחקים שני נציגים מכל מחוז - נער ונערה - אל משחקי הרעב. מטרת משחקי הרעב היא לספק בידור לאנשי הקפיטול וכן כדי לשמש כתזכורת למחוזות על כוחו של הקפיטול. המשחקים הם ריאליטי טלוויזיוני שבו המשתתפים חייבים להילחם עד מוות בזירה שנבנתה עבורם. האחרון שנשאר בחיים זוכה בכסף ופרסום רב, וכן במזון וציוד שמורעף על מחוזו למשך שנה. הסברה היא שמחוז 13, האחראי לציוד המדינה בנשק גרעיני, הושמד כליל במרד, אך בסוף הספר השני של הסדרה מתגלה כי מחוז 13 לא הושמד אלא המשיך להתקיים מתחת לפני האדמה. עם סיום משחקי הרעב ה-75 המחוזות מרדו שוב, הזירה נהרסה ומחוז 12 הושמד.
לכל מחוז ישנו משאב או עיסוק שמייחד אותו, ומרבית תושבי המחוז עובדים בייצורו, הכנתו וכדומה. רוב המוצרים שיוצרו על ידי המחוזות עוברים לקפיטול.
רוב המחוזות עניים עקב מדיניות הנהנתנות של הקפיטול והדיקטטורה ששולטת במדינה, אך המחוזות הרחוקים ביותר מהקפיטול שהם מחוזות 11 ו-12 הם העניים ביותר. מחוזות הקרובים לקפיטול או כאלה שנהנים מתמיכה ממנו, מחוזות 1, 2, ו-4, נחשבים למבוססים כיוון שהם מייצרים פריטים יקרים עבור הקפיטול, וכמו כן מקבלים מהם יחס חם ואוהד יותר משאר המחוזות. ממחוזות אלה מגיעים "הקרייריסטים", המתמודדים החזקים ביותר שנשלחים למשחקי הרעב.
מחוז 1 - תעשיית פריטי מותרות.
מחוז 2 - חציבה באבן, תעשיית כלי בנייה וכלי נשק.
מחוז 3 - תעשיית אלקטרוניקה ומפעלים.
מחוז 4 - תעשיית דיג.
מחוז 5 - תעשיית חשמל.
מחוז 6 - תעשיית תחבורה.
מחוז 7 - תעשיית עץ ונייר.
מחוז 8 - תעשיית טקסטיל.
מחוז 9 - תעשיית דגן.
מחוז 10 - תעשיית גידול בקר.
מחוז 11 - תעשיית חקלאות.
מחוז 12 - כריית פחם.
מחוז 13 - כריית גרפיט ויצירת נשק אטומי.
במשחק, לפחות, הנשים לוחמות כשוות לחלוטין לגברים; ומסתבר שיש גם מושלות במחוזות.
אין
אין
יש נשיא
יש לו עוזרים (שרי ממשלה?)
יש מושלי מחוזות
יש מנהל משחק
הקפיטול הוא מקום מושבה של הממשלה האכזרית, הטוטליטרית של פאנם, והוא ממוקם בהרי הרוקי המערביים של ארצות הברית לשעבר וקנדה. הקפיטול הוא ביתם של הנשיא הדיקטטורי קוריולנוס סנו וכמה דמויות מרכזיות אחרות.
אזרחי הקפיטול רחוקים מאוד מהקיפוח והדיכוי הפתוח של 12 המחוזות, והם בדרך כלל טרודים באופנה ראוותנית, מסיבות ובידור להמונים כמו משחקי הרעב. רוב אזרחי הקפיטול המתוארים ברומנים נראים אדישים או חסרי כל איכפתיות לעוני ולייאוש הרווחים במקומות אחרים בפאנם. בהשוואה למחוזות, הקפיטול עשיר מאוד ומתקדם מבחינה טכנולוגית, כשהאזרחים נהנים מרמת החיים גבוהה מאוד. מועמדים אורחים, שגדלו עם האיום המתמיד של מוות ברעב, מזועזעיםממה שנראה להם כניוון בזבזני בקפיטול. לדוגמא, מבחר המנות המוגשות במסיבות בדרך כלל גדול הרבה יותר משאדם אחד יכול לטעום, ולכן נהוג להגיש משקאות הקאה, המאפשרים לאורחים להמשיך באכילה. בשל אורח החיים הראוותני זה, נדיר שאזרחי הקפיטול מצטרפים לכוחות שמירת השלום (ראה בהמשך), שכן החיילים נדרשים להימנע מנישואין במשך עשרים שנה והשירות נחשב לעתים קרובות לעונש במקום ישיבה בכלא. נוסף על כך, תושבי מחוזות אחרים הנחשבים לפושעים או בוגדים עלולים להישלח לעבדות בקפיטול ולהפוך ל"חסרי קול", צורה אכזרית של ענישה שבה לשונותיהם של העבריינים נכרתות בניתוח.
אזרחי הקפיטול נבדלים מבחינה תרבותית מאלה של המחוזות, הם מדברים במבטא אופייני ובוחרים בשמות פרטיים בעליי נטייה יוונית-רומית עתיקה, כשהעיר עצמה היא גירסה מודרנית מובהקת של אדריכלות רומית. בספרים, בנייני הקפיטול עולים בשלל צבעי הקשת, כ"צבע ממתקים". אופנת הקפיטול היא אקזוטיות וראוותניות, כשהאזרחים צובעים את שיערם ועורם בצבעים חיים, מאמצים קעקועים, ועוברים שינויים כירורגיים נרחבים בשם הסגנון. מבטא הקפיטול הוא ייחודי, ונאמר כי הוא נשמע לקול "מטופש" ומנוון לאנשים מהמחוזות. המבטא מתואר כ"גבוה עם טונים סדוקים ותנועות מוזרות". האות ס' היא שריקה והטון עולה בסוף כל משפט, כאילו הדובר שואל שאלה. עם זאת, למרות טיבם צמא הדם של המשחקים, בני הקפיטול מוצגים כפגיעים לרגשנות.
בני הקפיטול אינם יכולים להיבחר כמועמדים למשחקי הרעב.
חוקי ה"משחק"
1. בכל שנה נער ונערה אחת, בגילאי 12-18 מכל אחד משנים עשר המחוזות, נבחרים בהגרלה ומאולצים להשתתף ב"משחקי הרעב".
2. כל 25 שנה, או רבע מאה, מתקיים "הגמול הרבעוני", שבו נבחרים בן ובת מבין מנצחי העבר להשתתף במהדורה מיוחדת של "משחקי הרעב". בכל "גמול רבעוני" כזה יש שינוי קל בחוקים.
אוכפי השקט הם הכוח המשולב הצבאי-משטרתי של פאנם. הם מהווים את חלק הארי של הצבא של הקפיטול כיוון שהם משרתים כחיילים רגלים, שומרים וטייסי רחפות. הם לובשים מדים לבנים מעוטרים בשחור המורכבים מקסדה, צווארון זקוף, טוניקה באורך מותניים, ומכנסיים התחובים בתוך מגפיים שחורים גבוהים. ב"משחקי הרעב: התלקחות" המראה שלהם הוא לעומת הסרט הראשון, עם קסדה מלאה, מגן פנים כהה יותר, שריון כבד יותר למראה והם גם נשאו רובים אוטומטיים. אוכפי השקט הם בדרך כלל תושבי הקפיטול ומחוז 2 המתגייסים ל-20 שנים, שבמהלכן אסור להם להתחתן או להביא ילדים. אוכפי השקט שומרים על הסדר ומדכאים מתנגדי משטר בכפייה ובאלימות. בראשם עומד אוכף שקט מחוזי ראשי, שהוא המפקד של כל חיל מצב, והם מבטיחים ציות לחוקי הקפיטול ומענישים את כל המפר אותם. עונש מידי אוכפי השקט כולל הלקאות פומביות. אוכפי השקט מצוידים בדרך כלל בנשק אוטומטי כגון מקלעים כדי להוסיף ולהרתיע כל מרי חברתי במחוזות. במקור, אוכפי השקט במחוז 12 היו נינוחים, אבל ב"משחקי הרעב: התלקחות" אוכף השקט הראשי, קריי, הוחלף על ידי רומולוס טרד, הנוקשה הרבה יותר.
אין אינטרנט, אין מחשבים
לא ברור איך נבחרים לתפקיד רשמי – ברור שלא בתהליך דמוקרטי; לפי הספר השלישי, הנשיא סנו פשוט הרעיל את כל מתחריו כדי להגיע לשלטון.
מבחינה עיצובית, פאנאם הדיסטופית, לפחות בסרטים, נראית כמו הכלאה של ימי הביניים ושנות ה-40' של המאה הקודמת, וחוץ מהווירטואליזציה אין בה שום דבר שיכול להיחשב לעתידני ממש או אפילו למד"בי. גם עיצוב הלבוש הוא תערובת של מודרני וישן (חוץ מהלבוש שלובשים המשתתפים במשחק בטקסים ובתהלוכות). הדוגמה החריגה בינתיים היא שמלת הכלה של קטניס, שהופכת לעורבני חקיין - הישג טכנולוגי ולא רק עיצובי.
מה יש:
רכבות
טכנולוגיה וירטואלית מפותחת מאוד
טלוויזיה וירטואלית
כלי טיס
השליטה המוחלטת על כל אלה בידי הקפיטול, בסגנון "האח הגדול".
מה אין:
טכנולוגיה לגידול מזון – צדים בחץ קשת, הכרייה במכרות ידנית וכו' (לפחות במחוז 12)
מחשבים
ספרים (?)
דרכים סלולות
חשמל ואלקטרוניקה לשימוש אזרחי
כלי רכב (?)
הרומן הראשון בטרילוגיה פורסם לראשונה בספטמבר 2008. ב-17 במארס 2009, הודיעה Lionsgate כי רכשה את הזכויות להפקת הסרט. קולינס השתתפה בעיבוד התסריט ובהפקה.
התלקחות יצא לאור בהוצאת Scholasti ב-1 בספטמבר 2009. הסרט יצא בנובמבר 2013.
Mockingjay פורסם לראשונה בכריכה קשה על ידי Scholastic יום 24 באוגוסט, 2010. גרסת הסרט שפוצלה לשני סרטים הן שיתוף המיוצר על ידי Color Force וLionsgate, Mockingjay - חלק 1 עומד לצאת -21 בנובמבר 2014 וMockingjay - חלק 2 מיועד להפצה ב -20 בנובמבר 2015.