|
So it turns out that in 2049 people still cook on a stove, write by hand, put evidence from a crime scene in plastic bags and the Sony corporation exists and hasn't even changed its logo...
and what else?
As we remember, the first movie ended with Rachel (the replicant without an expiration date) and Deckard (who, according to one version, was also a replicant) running away together.
In the second movie we find out that a mad scientist, who heads the corporation that replaced the Tyrell Corporation, built a new type of replicants, and turned them into obedient slaves with an inferior status in society. One of their missions is to locate and destroy replicants of the old model. During one such mission, a replicant serving as a police officer, known as Joe, discovers the carefully buried bones of a replicant who has supposedly given birth to a biological child. Since the only thing replicants can't do is reproduce, Joe is sent to find the lost boy. On the way he finds Deckard living in an abandoned casino in Las Vegas (?), accompanied only by holograms from Elvis and Frankie shows and a dog that could be either real or a robot...
After a bit of manipulation to make us think for a moment that Joe is the lost boy, the movie turns into another movie centered on a character servung an evil master until she discovers the truth and joins the rebels. The effects are impressive, the smog is extremely disturbing, but the movie should have been cut short by at least half an hour. Ryan Gosling is good as the robot n a quest following his lost humanity. Harrison Ford in a relatively small but very demanding role (interestingly enough, there is no mentiin of the issue of Deckard's own humanity - no hint either way..). The mad scientist is extremely psychopathic, and his assistant is a classic character of a villain's assistant in this type of movies. But it is not certain that this is exactly what Philip K. Dick had in mind when he wrote "Electric Sheep"...
So decide for yourself if you want to watch it or not
|
אז מסתבר שבשנת 2049 עדיין מבשלים על כיריים, כותבים ביד, שמים ראיות מזירת פשע בשקית ניילון ותאגיד סוני קיים ואפילו לא שינה את הלוגו שלו...
ומה עוד?
כזכור, הסרט הראשון נגמר בכך שרייצ'ל (הרפליקנטית ללא תאריך תפוגה) ודקארד (שלפי אחת הגירסאות היה אף הוא רפליקנט) בורחים ביחד.
בסרט השני אנחנו מגלים שמדען מטורף, העומד בראש התאגיד שהחליף את תאגיד טיירל, בנה רפליקנטים מסוג חדש, והפך אותם לעבדים צייתנים ובעלי מעמד נחות בחברה. אחת ממשימותיהם היא לאתר ולהשמיד רפליקנטים מהדגם הישן. במהלך ביצוע משימה כזאת, רפליקנט המשרת כשוטר, המכונה בשם ג'ו, מגלה עצמות שנקברו בקפידה של רפליקנטית שלכאורה ילדה ילד בלידה ביולוגית. כיוון שהדבר היחיד שהרפליקנטים לא מסוגלים לעשות הוא להתרבות, ג'ו נשלח למצוא את הילד האבוד. בדרך הוא מוצא את דקארד חי בקזינו נטוש בלאס וגאס (?), עם הולוגרמות מהופעות של אלוויס ופרנקי וכלב שלא ברור אם הוא אמיתי או רובוט...
אחרי קצת מניפולציה כדי שנחשוב לרגע שג'ו הוא הילד האובד, הסרט הופך לעוד סרט שבמרכזו דמות שמשרתת את אדוני הרשע עד שהיא מגלה את האמת ומצטרפת למורדים. האפקטים מרשימים, הערפיח מטריד ביותר, אבל אפשר היה לקצר כמעט חצי שעה מהסרט. ריאן גוסלינג מוצלח בדמות הרובוט שיוצא למסע בעקבות אנושיותו האבודה. הריסון פורד בתפקיד קטן יחסית אבל תובעני מאוד (מעניין שאין כל עיסוק בשאלת אנושיותו של דקארד עצמו - אין כל רמז לכאן או לכאן). המדען המטורף פסיכופאתי ביותר, ועוזרתו היא דמות קלאסית של עוזרת לנבל בסרטים מסוג זה. אבל לא בטוח שעל זה בדיוק פיליפ ק' דיק חשב כשכתב את "כבשים חשמליות".
אז תחליטו בעצמכם אם אתם רוצים ללכת לראות או לא...
|
