בדרך למטה |
|
"מי, אני?" מייקל דאגלס הוא "די-פנס", "יאפי" גרוש ואב לבת חמודה, שמכוניתו נתקעת יום אחד בפקק תנועה, עם מזגן מקולקל, והוא נוטש אותה ויוצא למסע של הרס והשתוללות שמתחיל במחבט בייסבול, נמשך בסכין קפיצית ונגמר במגוון של כלי משחית שונים. רוברט דובאל הוא השוטר שיוצא לעצור אותו, ביום האחרון לפני פרישתו לגימלאות. יש לו אישה נודניקית, והוא סוחב טראומה של מות בתו הקטנה, וזה שנים שהוא יושב במשרד ואינו יוצא לרחובות לרדוף אחרי פושעים, ואיש אינו מתייחס אליו ברצינות חוץ משותפתו הצעירה. הסרט אלים מאוד, אבל האלימות משנית לעומת התפקיד שממלא התהליך הפסיכולוגי שעובר על שתי הדמויות (בניגוד לתפקיד שממלא המין ב"אינסטינקט בסיסי") דאגלס מתפכח ועושה את המעשה השפוי היחיד שיכול לעשות אדם במצבו. דובאל, שאיש לא שמע אותו מנבל פה, מניף אגרוף ומכה עמית שהשמיע הערה מעליבה, וגם מעמיד את אשתו הנודניקית במקומה. האם ייתכן שההבדל ביניהם היה מלכתחילה קטן בהרבה מכפי שנראה כלפי חוץ? ואולי הם בעצם שני צדדים של אותו מטבע? |