כדור בראש

 


 

הסטאלון לא נח לרגע וממשיך גם בגילו המתקדם יחסית לעשות סרטי אקשן מבדרים – בראש ובראשונה סידרת "הנשכחים" – שלא כולם זוכים לאותה מידה של הצלחה. גם בסרט הזה, המזכיר את "48 שעות" (ניק נולטה ואדי מרפי), "מפגש לוהט" (שוורנצגר וג'ים בלושי), ואולי גם "צמד לעניין" (דולף לונגגרן וברנדון לי) ו"טנגו וקאש" (סטאלון וקורט ראסל) שני אנשים שבאים מעולמות שונים לגמרי נאלצים להתגבר על חילוקי הדעות ביניהם ולאחד כוחות כדי להילחם באויב משותף של שניהם.

הפעם מדובר ברוצח שכיר (סטאלון) שנשלח יחד עם שותפו למשימת חיסול שיגרתית, אבל כיוון שהוא בעל עקרונות, הוא מחליט להשאיר בחיים את עדת הראייה היחידה. הוא הופך בעצמו למטרה לניסיון חיסול, הוא ניצל, אבל שותפו נרצח. מסתבר שקרבן החיסול המקורי היה שוטר מושחת, שאפילו הבלש שחוקר את הרצח (סונג קאנג, שחקן פחות מוכר, שנראה בין היתר בכמה מסרטי "מהיר ועצבני") אינו מזיל דמעה על מותו. במקום זאת הוא מציע למתנקש הוותיק הצעה שאי אפשר לסרב לה – לשתף פעולה בניסיון לחשוף את מזמיני הרציחות. המתנקש מסרב בתחילה, אבל אחרי שהוא מציל את חיי הבלש, אין לו בררה…

בדרך אל חשיפת המזימה, לפי שיטת "הרמת מסך התאגיד", השניים לומדים על ההבדלים בין קוריאני ליפני ועל הנסיבות שהובילו את המתנקש אל חיי הפשע, הבלש מתאהב בבתו של המתנקש (ראה "טנגו וקאש"), ובמקביל הגופות הולכות ונערמות…

ובלי בדיחת שוורצנגר אי אפשר. בסוף הסרט, במהלך הקרב הסופי בינו לבין השחקן ג'ייסון מומואה (המגלם את קיגן, הרוצח הסאדיסט וחסר המעצורים), שואל הסטאלון, "מה אנחנו, ויקינגים"? מומואה, למי שאינו יודע, הוא השחקן שירש את תפקיד "קונאן הברברי" משוורצנגר…

אז רעיון מקורי זה לא, אבל הביצוע לא רע בכלל. סטאלון, שעומד במבחן הגיל בהצלחה רבה יותר מידידו הטוב שוורנצגר, בתפקיד אפל מהרגיל.קאנג קצת יותר מדי חמור סבר. אקשן יש, הומור יש, אז מה עוד צריך?

ואם כבר הזכרנו את "טנגו וקאש", שימו לב שבסרט ההוא התאהב קורט ראסל במי שהתגלתה כאחותו של הסטאלון, ואילו בסרט הזה מתאהב סונג קאנג במי שמתגלה כבתו של הסטאלון, ושתיהן עוסקות במקצועות לא בדיוק יוקרתיים – הראשונה רקדנית אקזוטית והשנייה אמנית קעקועים…