סחרור מסוכן


א.     מי המציא את השם הגאוני?

 CLIFFHANGER (פירוש מילולי "נאחז בצוק" או "תלוי על בלימה") הוא מונח שלקוח מהקולנוע של שנות ה-40' וה-50', כאשר לפני הסרט הארוך היו מקרינים סדרה בהמשכים של חצי שעה, מהסוג של "באק רוג'רס" "פלאש גורדון", "טרזן" וכו', שכל פרק בה היה מסתיים ברגע המותח ביותר, שבו הגיבור היה נשאר "תלוי על בלימה", במצב מסוכן כלשהו, והצופים היו נשארים במתח עד הפרק הבא שבו היו מגלים אם הגיבור נחלץ מהסכנה או לא (סביר להניח שכן). משחק המלים שבשם האנגלי מובן, אבל מה פתאום "סחרור"?

ב. בקטעי האקשן אין אמינות הבנאדם מתרוצץ על הג'בלאות בשלג ובכפור בגופיה קצרה כמעט כל הסרט ולא קופא מקור; נופל למים מתחת לקרח, המים קופאים מעליו תיכף (עד כדי כך שהוא לא יכול לצאת) אבל הוא כן יוצא בשלום; הוא עובר נפילות שלא משאירות עצם שלמה בגוף של בנאדם נורמלי, וקם וממשיך להתרוצץ כאילו דבר לא קרה. ברוס ויליס  עובר מסלול ייסורים דומה בסרטי "מת לחיות", ודווקא בגלל שהוא לא טיפוס פיזי (בניגוד לסטאלונה או אפילו שוורצנגר), הוא מקרין הרבה יותר אמינות, למרות שגם הוא לא בדיוק מתמוטט מאובדן דם כמו בנאדם נורמלי אחרי שנפצע מזכוכית ברגל.

ג. ג'נין טרנר

בסידרה "חשיפה לצפון" עפו ניצוצות בינה לבין רוב מורו (דוקטור פליישמן) למרות שעד הרגע האחרון היא לא מחליטה אם היא אוהבת אותו או שונאת אותו. מרגישים שיש ביניהם כימיה, ולא משנה אם היא חיובית או שלילית. בסרט הזה, שניהם צנונים זה לזו, למרות שכביכול הם אמורים להיות מאוהבים, ואין שום ניצוצות. לא ברור אם זו בעיה של השחקנים או של הבמאי.

ד.   השחקנים האחרים

כל מילה תהיה מבוזבזת, חוץ מאשר ג'ון לית'גו ("העולם לפי גארפ", "הארי וההנדרסונים", "מפגשים מהסוג האישי") שהוא מצוין בתפקיד ראש כנופיית הרוצחים צמאי הדם.

ה.   הפעלולים וכל השאר

פעלולי טיסה מסובכים ומורכבים, פעלולי צילום ונופים מרהיבי עין של אזור הקניון הגדול עושים את הסרט למי שהדברים האחרים לא מפריעים לו.