עימות חזיתי

ג'ון טרוולטה הוא שון ארצ'ר, סוכן בולשת, וניקולס קייג' הוא קסטור, טרוריסט שניסה לרצוח את ארצ'ר אך פגע בבנו הקטן, וכעת, ביחד עם אחיו פולוקס (השמות הם של תאומים בלתי נפרדים מהמיתולוגיה היוונית) טומן פצצה העלולה לזרוע הרס גדול בלוס אנג'לס. פולוקס וקסטור נלכדים, וכדי לגלות היכן מוטמנת הפצצה נאלץ ארצ'ר להפוך פיזית לקסטור, אלא שקסטור מצליח לברוח וללבוש את דמותו של ארצ'ר, ומכאן העלילה מסתבכת...

לדעתי הסרט נופל כאן בשתי נקודות עיקריות - ה"אקשן" והאנושיות. האלימות מוגזמת וכמות היריות שמתעופפות ולא פוגעות באף אחד ממש מדהימה. אפשר היה לפתח יותר את הנקודה האנושית, למשל כשקסטור המחופש לארצ'ר אומר כמה מילים כדרבנות לבתו המתבגרת של ארצ'ר ואף מציל אותה ממחזר אלים ולהוט מדי, או כשארצ'ר המחופש לקסטור פוגש את אהובתו של קסטור ומגלה שיש לו בן, דומה מאוד לבנו-שלו שנרצח, ובסוף אפילו מחליט לאמץ אותו, או בקטעים שבהם כל אחד מהם לומד לחיות בזהותו החדשה, עד שהם מגיעים למסקנה שכל אחד מהם היה מעוניין לחזור לזהותו האמיתית כמה שיותר מהר. רבותיי, קצת יותר אנושיות וקצת פחות אלימות!