מגן, ה


אז ככה, פעם היו ריצ'רד גיר ולו גוסט ג'וניור ב"קצין וג'נטלמן" (1982), וטום קרוז וקלי מקגיליס ב"אהבה בשחקים" (1986), ועכשיו הצטרפו לרשימה אשטון קוצ'ר וקווין קוסטנר ב"המגן", בגירסה נוספת (ולדעתי הפחות טובה) לאותו סיפור. חניך מצטיין אך מרדן ושחצן מגיע לקורס צבאי יוקרתי ונחשק, ומוצא תחליף אב/אם בדמות מדריך/ה קשוח/ה אך בעל/ת לב זהב, עד לסיומו המוצלח של הקורס ולעמידה בטבילת האש הראשונה, כשבדרך הוא מוצא גם אהבה.

קוצ'ר כנראה רוצה להתנער מתדמית הילד היפיוף וגם למצב את עצמו ככוכב אקשן (תהליך שהחל ב"אפקט הפרפר") כפי שעשה קיאנו ריבס ב"ספיד". האם זה יצליח לו כפי שהצליח לריבס? עוד מוקדם לשפוט. קוסטנר חוזר אל הים (כנראה אהבה גדולה שלו, אם לשפוט לפי "עולם המים") ומוסיף לסיפור את המיתוס על איש המסתורין שמגן על טובעים בים ונשאר לצדם עד בוא כוחות החילוץ. חבל שהכימיה בין השניים לא הכי עובדת. על הנשים שאתם אין מה לדבר בכלל - שתיהן מסיגות את מעמד האישה כמה עשרות שנים לאחור (וזאת למרות שבקורס של משמר החופים דווקא משתתפות כמה נשים, ואחת מהן היא שבוחרת לקוצ'ר את זו שתהפוך לאהובתו). מה שכן מצא חן בעיניי היה הפתרון הלא קלישאי של התסריטאי לבעיות הזוגיות של קוסטנר- הוא ויתר על אשתו, שעזבה אותו בגלל הזמן שהקדיש לעבודה, ולא ניסה להחזיר אותה אליו אחרי שפרש (וחזר, ופרש, וחזר...) חבל שהחיתוך לא היה הרבה יותר חד וברור בנקודה הזאת.