88 דקות

פסיכיאטר שהיה מעורב בהרשעתו של רוצח פסיכופאת נקרא, יום לפני הוצאתו להורג של הרוצח, לחקור רצח נוסף שבוצע באותה שיטה, מה שנותן לרוצח שהורשע אפשרות להשיג דחייה של הוצאתו להורג ואפילו משפט חוזר וזיכוי. האם מדובר ברוצח-חקיין (ראה הסרט "קופיקאט" הנפלא), או שמא היה לרוצח שותף שממשיך את דרכו, ואולי, חס וחלילה, הרוצח שהורשע אכן חף מפשע? הפסיכיאטר, שמשוכנע באשמתו של הרוצח, יוצא לחקור (למה? לא כל כך ברור, הרי יש לו ידיד שוטר שיכול לעשות את העבודה יפה מאוד), ופתאום הוא מקבל שיחת טלפון מסתורית שמודיעה לו שנשארו לו 88 דקות לחיות. למה דווקא 88 דקות? זה עוד יתברר בהמשך.

כאן מתחיל סיפור של בריחה שמזכיר את "הנרדף" של הריסון פורד, הגופות הולכות ונערמות, הפסיכיאטר הולך ומסתבך והופך לחשוד ברצח בעצמו, וכל הסובבים אותו (בעיקר סובבות - דיקנית, עוזרת הוראה, סטודנטית שאיננה סטודנטית ומזכירה נאמנה עד מעריצה) הופכים את עורם ופונים נגדו בפתאומיות מבלבלת. החורים בתסריט רבים מאוד, כולל מקרה קלאסי של אקדח שתלוי על הקיר במערכה הראשונה ואינו יורה במערכה החמישית.

שמישהו יסביר לי למה אל פאצ'ינו צריך, לעת זיקנה, להפוך לכוכב אקשן. למה הוא מסתיר את גילו המתקדם מאחורי זקן מכוער וארבע שחקניות שכולן יכולות להיות בנותיו - לילי סובייצקי, אליסיה ויט, איימי ברנרמן ודברה קארה אונגר), אם לא נכדותיו (לאחת מהן הוא אף נאלץ להבהיר במפורש שיש לו עניין רק בשכל שלה, לא בגופה; בשביל סקס הוא הולך לזונה)? למה הסטודנט-הגבר היחיד שיש לו תפקיד משמעותי בעלילה מוצג כמטומטם לגמרי, למה מדגישים כל כך את העובדה שהרצח הראשון בוצע ביום מותה של הנסיכה דיאנה אם אין לכך כל משמעות, ולמה מנסים לרמוז כאילו היה משהו לא כשר בינו לבין תאומתה החתיכה של הקרבן, אם לא היו דברים מעולם?

שימו לב להופעה של מיכל ינאי (היא שלנו!)