סטאלון ושוורצנגר הם ידידים ושותפים ותיקים, חובבי עקיצות ומתיחות הדדיות, שהסרטים שלהם מלאים בהן (ראה "כדור בראש" ו"הנשכחים" ), אבל למרבה ההפתעה, למיטב ידיעתי הם מעולם לא הופיעו יחד בסרט, עד לגיחה הקצרצרה של שוורצנגר, מושל קליפורניה דאז, ל"הנשכחים". בפעם הראשונה בקריירה המפוארת והארוכה שלהם, החליטו השניים שהגיע הזמן למסד את שיתוף הפעולה ביניהם ולהוציא אותו אל מחוץ לגבולות הבדיחה והקוריוז, ועכשיו לא נותר אלא לראות אם יהיה לזה המשך.
בסרט הזה מגלם סטאלון את ריי ברסלין, אדם שעובד בחברה הבודקת את עמידותן של מערכות אבטחה של בתי הכלא ומתפרנס מניסיונות בריחה מהם. יום אחד הוא מקבל הצעה מפתה לבדוק מתקן מסוג שונה לגמרי, ועל אף אזהרותיהם של שותפיו, הוא מחליט לקבל את ההצעה, אבל עוד לפני שהוא מגיע למתקן הוא מבין שנפל בפח, ויש גורמים המעוניינים להעלים אותו לתמיד. חוץ ממנהל כלא סאדיסט (ג'ים קאביזל) וסוהרים סאדיסטיים ורצחניים לא פחות, מערכות האבטחה של הכלא נבנו על סמך תוצאות הבדיקות שלו-עצמו, מה שהופך את סיכויי הבריחה לקלושים עד אפסיים. אבל בכלא נמצא גם עוד אסיר, אמיל רותמאייר (שוורצגר, מזוקן…) ואחרי כמה ניסיונות גישוש כמקובל במצבים כאלה, השניים מחליטים לסמוך זה על זה ולשתף פעולה בניסיון הבריחה.
אבל מי בגד בברסלין? האם הבוס שלו (וינסנט ד'אונופריו), האנשים ששכרו אותו למשימה החדשה, או מישהו אחר לגמרי? ולמה מנהל הכלא מחזיק על שולחנו את הדוח שכתב ברסלין על מערכות אבטחה בבתי כלא? והתעלומה הגדולה מכולן - מי הוא אמיל ומה הסוד שהוא מסתיר?
הסרט אטי, מותח ומפתיע, חוש ההומור והעקיצות ההדדיות לא נעדרים עד כאן, אבל 15 הדקות האחרונות מהירות מדי, דחוסות מדי ומבולבלות מדי, ונראות כאילו כתב אותן תסריטאי אחר לגמרי שלא היה לו מושג מה קרה עד אז. סטאלון ושוורצנגר משעשעים (חוץ מהצרחות ההיסטריות בגרמנית…), ד'אונופריו וקאביזל הם פסיכופאת אחד יותר מדי…