א. מטורפת
משתלטת על חייה של משפחה מושלמת (שאפילו עשתה חסד עם "מפגר", ועוד כושי, אבל מה
לעשות והוא חכם יותר מכולם, כי הוא הראשון שעמד על טיבה האמיתי של המרשעת?) והופכת
אותם לגיהנום.
ב. האישה היא
שיוצאת בסוף להילחם כלביאה על ביתה ועל משפחתה.
חוץ מזה, יש להם ילדה שיכולה ללמד כמה
שיעורים את מקולי קולקין מ"שכחו אותי בבית", כי היא תופסת יוזמה ועושה מה שגורמים
לנו לחשוב שכל ילד נורמלי היה עושה.
גם בסרט הזה המרשעת נופלת על כל מיני
חפצים חדים (ראה "רוח רפאים", "רצח מן העבר" ועוד) אלא שהפעם הם עשויים מעץ ולכן הם
נשברים תחת גופה ולא משפדים אותה.
הסוף מתוזמן ומסוגנן הרבה יותר טוב
מהמקובל בסרטים אחרים מסוג זה.
לסיכום - לרבקה דה מורניי מגיע "אוסקר";
האחרים - ככה-ככה.
אגב, השם לקוח מהביטוי "היד שמנענעת את
העריסה היא היד ששולטת בעולם", שהוא אמירה על חשיבותו והשפעתו של החינוך בגיל הרך
ביותר.