סטארסקי והאץ'


היה הייתה באלף הקודם, במאה הקודמת, בעידן החד-ערוצי של הטלוויזיה הישראלית, סידרה מיתולוגית ושמה "סטארסקי והאץ'". גיבוריה היו אחד בלונדיני חתיך ואחד שחרחר חתיך (ויהודי), שדהרו ברחובות במכונית פורד טורינו אדומה (שכונתה "העגבנייה האדומה") וכיסחו לפושעים את הצורה במשך כמאה פרקים, כשצרחותיו של המפקד השחור מלוות אותם לאורך כל הדרך. אני לא פספסתי פרק חוץ מהראשון, ועל כך אני לא סולחת לעצמי עד היום...

ב-1 באפריל 2004, באיחור של 30 שנה כמעט, הגיע אלינו סוף סוף סרט הקולנוע המבוסס על הסידרה. הסרט, בכיכובם של אואן וילסון ובן סטילר (שזו להם כבר הופעה שישית יחד), מתחיל בהיכרות קצרה עם שני הגיבורים, אחד בלונדיני חתיך ואחד שחרחר חתיך (ויהודי), שדוהרים ברחובות במכונית פורד טורינו אדומה ומכסחים לפושעים את הצורה, כשצרחותיו של המפקד השחור מלוות אותם לאורך כל הדרך. אנו נוכחים בפגישה הראשונה ביניהם, שנכפית עליהם כעונש על התנהגותם הסוררת. מההתחלה הם לא סובלים זה את זה, אבל אין להם ברירה אלא לשתף פעולה. היעד שלהם הפעם הוא כנופיה של סוחרי סמים מתוחכמים שהצליחו לפתח סם שכלבים אינם מסוגלים לרחרח אותו, מה שפותח פתח לכמה וכמה מצבים קומיים, ומכאן העניינים מתחילים להסתבך...

האץ' של אואן וילסון מאופק ו"זורם" יותר, אבל הרבה פחות חתיך, מהאץ' המקורי של דייוויד סול. סטארסקי של בן סטילר מוקצן ומוחצן לפעמים עד כדי הגזמה וקריקטורה. הרושם הוא שווילסון לפחות ניסה להיצמד לרוח הדמות המקורית, למרות שהוא עושה דבר שהאץ' הטלוויזיוני בחיים לא היה מעז לעשות - הוא לוקח כסף מכיס של גופה ומכניס לכיסו (למה? ממש לא חסר לו כסף); סטילר, לעומתו, פשוט נשאר סטילר.

בניגוד למקובל בעיבודים קולנועיים של סדרות טלוויזיה ("המלאכים של צ'רלי", "משימה בלתי אפשרית" ולהבדיל "כנפי הרעם", "ספינת האהבה" ואפילו "צוות לעניין"), החליטו היוצרים במודע להשאיר את הסיפור בתקופתו המקורית, שנות ה-70' (שהיום קוראים להן סבנטיז); בסרט יש לה שני מאפיינים בולטים - מוסיקת דיסקו מלהיבה ותסרוקות אפרו מזעזעות. האם זה טוב או רע? סטארסקי והאץ' של שנות ה-70' היו תופעה חסרת תקדים בטלוויזיה גם מבחינה חזותית, גם מבחינה עלילתית, וגם מבחינת הצגת מערכת יחסים שבה הגברים סוף סוף קיבלו לגיטימציה לבכות זה בזרועות זה ולחבק את זה בלי שייגרע מאומה מגבריותם. כל עדכון למהדורת שנות ה-2000 לא יכול היה לחדש דבר, ואולי אף היה הורס. זו הסיבה, כנראה, ששידורים חוזרים של הסידרה (היו לפחות שני מחזורים כאלה) מעולם לא זכו לאותה מידה של הצלחה.

הדור שלא ידע את סטארסקי והאץ' כנראה ממש לא יבין על מה הייתה כל המהומה, אבל אולי יתלהב מביצועי "העגבנייה האדומה" על המסך הגדול; המבוגרים ייהנו מהנוסטלגיה ומהמוסיקה, ויודעי הדבר יוכלו לשחק ב"הכה את המומחה" ולנסות לזהות סצינות מוכרות מהפתיח של הסידרה שמשוחזרות בסרט. הופעת האורח הקצרה (מדי) של שני הגיבורים המקוריים בסוף נראית קצת מאולצת; למי שלא זיהה, מדובר בשני סוחרי המכוניות שמביאים לסטארסקי-סטילר את המכונית החדשה. הם לובשים אותן תלבושות, רק גדולות יותר במידה או שתיים, ורואים שגעגועיהם ל"עגבנייה האדומה" עזים כל כך, שסטארסקי-גלייזר לא מתאפק ומנסה לדחוק החוצה את סטארסקי-סטילר ולהיכנס למכונית בעצמו. האמת? הקטע הזה לא היה ברור לי לגמרי... אגב, זו ההופעה המשותפת הראשונה והיחידה של שני השחקנים הוותיקים מאז ירידת הסידרה. גם "פגישת מחזור" טלוויזיונית, המקובלת מאוד בסדרות מצליחות שיורדות, לא הייתה.

ומה על הרמיזות ההומוסקסואליות שהרבו כל כך לדבר עליהן בקשר לסרט הזה? יש רק קטע אחד ששווה אזכור, והוא מתרחש במקלחת המשותפת בתחנת המשטרה, כאשר שני הגיבורים מגלים למרבה מבוכתם שהתעטפו בטעות במגבות קטנות מדי. זאת רמיזה הומוסקסואלית? סליחה? במקלחת של NYPD כבר ראינו דברים בוטים הרבה יותר. מישהו יעז לקרוא לבלש סיפוויץ הומו? ודי אם נזכיר שני קטעים מקריים אבל די אופייניים מהסידרה - בסיומו של פרק אחד, שני הגיבורים, שהתחרו על לבה של אותה נערה, עוזבים אותה לבד בבר ויוצאים משם יחד; בפרק אחר, סטארסקי (כמדומני) מקטר שעל אף השעות הרבות שהם מבלים יחד, האץ' אפילו לא יודע לנשק כמו שצריך, והאץ' ממהר להוכיח לו שהוא טועה...

מה שנכון, בכל סיפור שבו שני הגיבורים הם חברים טובים בני אותו מין עולה מיד השאלה "האם הם הומוסקסואלים?" (ראה למשל פרודו וסאם, זינה וגבריאל ועוד, ולהבדיל, קגני ולייסי). ראשית, ברוב המקרים, כל אחד מהגיבורים הללו מעדיף בבירור את בני המין האחר או שהוא "נזיר" (אחד מהתנאים ההכרחיים לגבורה אמיתית, ראה מקרה שמשון); שנית, ברוב המקרים, היוצרים הם שפיזרו בכוונה את הרמיזות בכיוון זה כדי להגביר את העניין והסקרנות; שלישית, כאשר הגיבורים הם בני מינים שונים, נוצר באופן אוטומטי מתח מיני, עד כדי כך שהשאלה העיקרית שמעסיקה את הצופים היא מתי לעזאזל הם כבר יתנשקו? נשיקה ראשונה או כניסה למיטה בפעם הראשונה בעיתוי הלא נכון עלולה להרוס את הזיווג (וגם להפיל את הסידרה, וכבר היו דברים מעולם - ראה מקרה "בלשים בלילה"). דוגמה בולטת היא מה שאני מכנה בשם "פרויקט הנשיקה הראשונה של מאלדר וסקאלי". במשך כל 9 העונות של "תיקים באפלה", מאלדר לא הצליח לנהל מערכת יחסים יציבה עם אישה חוץ מסקאלי, וגם סקאלי לא הצליחה לנהל מערכת יחסים יציבה עם גבר חוץ ממאלדר (למרות שלכל אחד מהם לא חסרו מחזרים מבני המין האחר). האם מישהו היה מעלה בדעתו לשאול אם הסיבה לכך היא שמאלדר הוא הומו? או שסקאלי לסבית?

לסיכום, זהו סרט חביב שאפשר לראות בכיף, אבל לא הרבה יותר מזה. הבעיה העיקרית שלו לדעתי היא שהיוצרים התרכזו יותר מדי בשחזור התקופה ופחות מדי בפיתוח הדמויות העלילה. האם יהיה "סטארסקי והאץ' 2"? כמעט בטוח שלא...

ומה עלה בגורלם של גיבורי הסידרה המיתולוגית ואיפה הם היום?

הבלש קנת "האץ'" הצ'ינסון - דייוויד סול. אולי המקרה הטראגי ביותר של תסמונת Type Casting (תראו איך זה הצליח לשון קונרי שידע להתנער בזמן מתפקיד ג'יימס בונד). הוא מעולם לא הצליח להתאושש מפרישתו מהסידרה. נציין רק את הופעתו ב"סיילמ'ס לוט", מיני סידרה המבוססת על רומן של סטיוון קינג, שזכתה אף היא לגירסה מחודשת בכיכובו של רוב לאו. לא נשכח לו גם את הופעתו בסרט השני בסידרת "הארי המזוהם", Magnum Force, ובתפקיד אורח בסידרה האנגלית "דיאל ופאסקו". הוא אף צבע את שיערו בשחור לצורך צילומי סידרה המבוססת על "קזבלנקה" (שנחלה כישלון חרוץ). הייתה לו קריירה מוצלחת אבל קצרה מדי כזמר (Silver Lady, Don't give up on us) שנפסקה אף היא באמצע שנות ה80-'. הוא ביקר כמה פעמים בישראל, לצורך השתתפות בטקס הכתרה של מלכת יופי (אני עדה, הייתי שם) וצילומי סרט ("פגישה עם המוות", לפי רומן של אגאתה כריסטי, גם שם הייתי), והביע אהבה רבה לישראל המבוססת על אמונה דתית עמוקה (אביו היה כומר). הוא עדיין מופיע פה ושם בסרטים, בעיקר בתפקידים שדורשים חזות בלונדינית. באחרונה הוא מופיע בעיקר בתיאטרון בלונדון (ע"ע "הקוף המת").

הבלש דייוויד סטארסקי - פול מייקל גלייזר. אוי, כמה שאימהות ישראל אהבו אותו! גם הוא ביקר בארץ לצורך השתתפות בטקס הכתרה של מלכת יופי (לא באותה שנה). אחרי שהופיע במספר סרטים ("כנר על הגג", "פוביה", "הודיני") הוא נעלם כמעט מהמסכים ובאחרונה הוא מתרכז בעיקר בבימוי סרטים ("Running Man" עם שוורצנגר, ועוד) וסדרות טלוויזיה. לגלייזר יש סיפור אישי טראגי. אשתו השחקנית אליזבת מאייר נפטרה ממחלת האיידס וגם כמה מילדיהם חלו במחלה הנוראה. גם הוא מעולם לא הצליח לשחזר את ימי "סטארסקי והאץ'".

פקד הרולד דובי - ברני המילטון (אחיו של נגן הג'אז צ'יקו המילטון). האב-טיפוס של המפקד השחור הצרחן שכל הזמן רב עם פיקודיו אבל בסתר הוא אוהב אותם כאב. פרודיה משעשעת מאוד על הדמות נעשתה בסרט המדליק "אחרון גיבורי הפעולה" (אף הוא עם שוורצנגר). המילטון נעלם לגמרי מהמסכים בסוף שנות ה-70', אחרי ירידת הסידרה.

בסרט ממלא את התפקיד השחקן השחור הוותיק פרד ויליאמסון.

האגי בר - אנטוניו פארגס. המודיע הידידותי, שתמיד חי על גבול החוק ולפעמים גם קצת עובר עליו, אבל רק למען מטרות טובות - גם הוא ממשיך להופיע פה ושם בסרטים לא בהצלחה יתרה.

בסרט ממלא את התפקיד הראפר סנופ (דוגי) דוג.

ולחשוב שהורידו לנו את הסידרה בגלל עודף אלימות...