טום סטול הוא בעל מזנון בעיירה קטנה,
איש משפחה למופת, אב לילדונת חמודה מתוקה כפרה, ולנער בן עשרה עצבני אבל מחונך
כראוי לפתור עימותים עם הבריונים של בית הספר בדרכים לא-אלימות. יום אחד נכנסים
למזנון של טום שני רוצחים, שהפתיח לסרט אינו מותיר (בכוונה) כל ספק בנוגע
לכוונותיהם. בתחילה טום מתנהג כמו חנון מצוי ומתחנן שייקחו את הכסף ויילכו, אבל
כאשר הם נטפלים למלצרית שלו הוא הופך מד"ר ג'קיל למר הייד, או ליתר דיוק, למכונת
הרג משומנת, ומחסל את שני הרוצחים. בן רגע הוא הופך לגיבור העיר ולחביב התקשורת.
הבעיות מתחילות כאשר מופיעים במזנון שלושה מאפיונרים שטוענים כי טום איננו אלא
ג'ואי, שהיה בעבר רוצח ומאפיונר. בתחילה הוא מכחיש הכול, אבל הם מתעקשים עד כדי כך
שכאשר הם מנסים לחטוף את בנו, הוא הופך שוב למר הייד ומחסל אותם, ומי מציל את חייו
אם לא בנו הפאציפיסט. אשתו מבינה שהוא שיקר לה כל השנים (מה שלא מפריע לה לקיים אתו
יחסי מין לוהטים על מדרגות הבית). התשובה הסופית לשאלת זהותו האמיתית של טום מגיעה
כאשר הוא מקבל שיחת טלפון מאחיו (ויליאם הרט בתפקיד מפתיע), מאפיונר בכיר בזכות
עצמו. "מר הייד" שוב מתפרץ ומחסל את אנשיו של האח וגם את האח עצמו (לזכותו ייאמר
שהפעם מדובר בהגנה עצמית - הם ניסו להרוג אותו...)
אז מי כאן הטוב ומי הרע? מתי האלימות
מוצדקת ומתי לא?
נוגעת ללב תמונת השיבה הביתה של טום/ג'ואי,
כולו כנוע ושפל רוח אחרי הקרב עם אחיו, אל משפחתו המסבה לארוחת הערב. ראשונה מקבלת
אותו הבת בעריכת מקום ליד השולחן. שני מקבל אותו הבן במתן הזכות לחתוך ולהגיש את
המזון למשפחה. שלישית מקבלת אותו האישה האוהבת בדמעות. איש מהם אינו אומר מילה. האם
תסלח לו אשתו על שקריו? האם יזכה מחדש בכבוד מצד בנו, שכאמור חונך לאי-אלימות?
ובכלל, האם יוכל ג'ואי לשוב ולהיות טום, בעל המזנון האלמוני, כאילו דבר לא קרה?
הסרט לא רע, אבל למה אי אפשר היה לשמור
על המתח ולהימנע מגילוי הסוד במשך יותר מאשר חצי סרט?
אגב, שוב תרגום השם שגוי ומטעה - לא
מדובר כאן בתולדות האלימות, אלא בעברו האלים של אדם אחד...