עתידנות; "זמנים מודרניים" - האמנם?

עתידנות; "זמנים מודרניים" - האמנם?

מבוא

ידוע היטב למי ניתנה נבואה מאז חרב בית המקדש, אבל זה מעולם לא מנע מהאדם לנסות לחזות את העתיד. בין שיטות החיזוי ה"מסורתיות" ניתן למנות את האורים והתומים, הנבואה ורוח הקודש (בתנ"ך כבר נקבע שהמפריד בין נביא אמת לנביא שקר הוא מבחן התוצאה - יש להמתין ולראות אם הנבואה תתגשם...), את האוראקלים למיניהם (ביוון העתיקה) שנודעו בעיקר בתחזיותיהם הסתומות, ואת האסטרולוגיה, שאמינותה מפוקפקת במקרה הטוב. כל שליט ראוי לשמו בעולם הקדום נעזר לפחות באחת מהשיטות כדי להשיג יתרון על יריביו, כפי שפוליטיקאים בזמננו נעזרים בסקרים.

חקר העתיד (ראה "עתידנות") הוא חקר ההנחה של עתידיים אפשריים, סבירים, ועדיפים והשקפות העולם והמיתוסים העומדים מאחוריהם. קיים ויכוח בשאלה האם תחום זה הוא אמנות או מדע. באופן כללי, הוא יכול להיחשב כענף של מדעי החברה וכמקביל לתחום ההיסטוריה. ההיסטוריה חוקרת את העבר, חקר העתיד דנים בעתיד. חקר עתידים (המכונים "עתידים" על ידי רבים מהעוסקים בתחום) מבקשים להבין מה סביר שיימשך ומה עשוי להשתנות. כך שחלק מהתחום מבקש הבנה שיטתית ומבוססת על דפוסים של העבר והווה, ולקבוע את הסבירות של אירועים ומגמות עתידיים. שלא כמו במדעי הטבע, שם נחקרת מערכת צרה ומוגדרת יותר, צוינה עוד נלמדת, בחקר עתידים עוסקים במערכת עולם גדולה ומורכבת הרבה יותר. המתודולוגיה והידע מוכחים הרבה פחות בהשוואה למדעי הטבע, או אפילו מדעי החברה כמו סוציולוגיה, כלכלה, ומדע המדינה. 

באנגלית משתמשים לעתים גם במונח Futurology ולעתים גם במונח "חקר העתיד" (Future studies) ו"חקר עתידים" (Futures studies). או במונחים הקרובים המקבילים ל"חיזוי" (Forcasting, Foreseeing). 

ראשית חקר העתיד באמצע המאה ה-19 בפועלם של אנשים שעסקו בתמורות חברתיות כגון אוגוסט קונט. התחלתו של חקר העתיד כתחום אקדמי קשורה להולדתו של תחום אקדמי אחר, "תורת המערכות" (Systems Science) ולרעיון שהתפתח בצרפת, בברית המועצות לשעבר ובגוש המזרחי, בדבר תכנון כלכלי ופוליטי ברמה הלאומית. התחום צבר תאוצה לאחר מלחמת העולם השנייה, שבה מדינות רבות ניסו לגבש תחזית עתידית שתעזור להם להשתקם מהמלחמה. 

חיזוי חברתי

בתחום החברתי, לפחות, אין ספק שניתן ללמוד דווקא מאירועי העבר, לבחון את המגמות ההיסטוריות המתפתחות מתוכו, ולהקיש מכך על כיוונים כלליים לעתיד. ככל שהמידע שנאסף רב יותר, משתפרים הסיכויים לדייק בתחזיות כאלה.

אז למה תחזיות חברתיות בכל זאת נכשלות?

עצם פעולת החיזוי עלול להביא לאחת משתי תוצאות אפשריות:

נבואה שמגשימה את עצמה: התחזית גורמת לאוכלוסיה להתנהג בדרך שמובילה בסופו של דבר להגשמת התחזית (למשל: דיבורים על ציפיות לפיחות יוצרים הכרח לבצע פיחות בפועל; דיבורים על איום במלחמה מצד אויב כלשהו יוצרים הכרח לפתוח במלחמת מנע נגד אותו אויב, וכו').

נבואה שמזימה את עצמה: התחזית גורמת לאוכלוסיה להתנהג בדרך הפוכה מזו שבה הייתה מתנהגת לולא התחזית (למשל: נבואות האימים לקראת "באג 2000" הובילו כנראה להיערכות הנכונה שמנעה את התרחשות האסון).

העתידנות אמנם עדיין רחוקה מלהיות מדע מדויק, ובשלב זה היא רק מצביעה על מגמות קיימות ומנתחת על בסיסן את הצפוי בתחומי הכלכלה, החברה, המדע, הטכנולוגיה, היחסים הבינלאומיים וכו', אבל אמינותה הולכת וגוברת ומבחינה יישומית היא כבר יעילה לפחות כמו הסוציולוגיה והפסיכולוגיה. יש אף אסכולה שטוענת שככל שהאוכלוסיה גדולה יותר, ניתן לחזות בדיוק רב יותר את התנהגותה ותגובותיה; לעומת זאת, כל ניסיון לחזות התנהגות של יחיד נדון לכישלון מראש כיוון שהתנהגות כזאת היא אקראית ובלתי צפויה (אסימוב קרא לזה "פסיכוהיסטוריה").

חיזוי טכנולוגי

חיזוי טכנולוגי הוא תהליך שונה במקצת. חידוש טכנולוגי מתחיל בד"כ כלל ברעיון שהגה אדם יחיד (או קבוצה קטנה, או כמה אנשים שעבדו במקביל אבל בנפרד עד שגילו זה את זה), בתגובה על צורך מיידי. כך היה מאז אמצאת הגלגל. יש רעיונות שנזקקים למאות שנים כדי לעבור משלב התכנון לשלב הבנייה לשלב היישום, ויש שעושים זאת בשנים ספורות, אבל פרק זמן זה הולך ומתקצר בהתמדה.

כאשר טכנולוגיה איננה מיושמת, אחת הסיבות לכך היא שמרנות וחוסר נכונות (ומוכנות) של החברה לקבל את החידוש. הדוגמאות הבולטות בימינו הן בתחום הגנטיקה. די אם נעקוב אחרי המאבק העיקש שמנהלות קבוצות שמרניות נגד שיבוט בני אדם, כשבחלק מהמדינות הן זוכות לגיבוי מצד מערכות השלטון. תחזית אישית שלי? מאבקן נדון לכישלון, ולו רק מפני שאין חידוש טכנולוגי חשוב כלשהו שלא נחשב בשלב זה או אחר למעשה שטן, למזיק או לפחות למיותר (או כולם יחד), עד שהוכחה תועלתו ו/או עד שהפך לנפוץ במידה שהפכה אותו לחלק מחיינו, או עד שהתיישן ונשכח. 

מתודולוגיות

על מנת לבצע תחזיות בתחומים שונים, אנשי המחקר פיתוחו מתודולוגיות שונות, שבעזרתן הם מבצעים את מחקריהם.

חיוץ: המתודולוגיה הפשוטה והנפוצה ביותר, היא מתודולוגיית ה"חיוץ". במתודולוגיה זו כל בני-האדם עושים שימוש רב במודע או שלא במודע. בבסיס המתודולוגיה, עומד אופן הפעולה הבא: ראשית, מזהים את המגמה (תהליך); שנית, מזהים את קצב השינוי שבה; ולבסוף על ידי קצב השינוי בה, מתארים את המשכה העתידי של המגמה. הבעיה במתודולוגיה הזו, היא שהיא יוצאת מנקודת הנחה שלא יהיה אף שינוי בקצב השינוי במגמה הנבחנת. והבעיה שישנו שינוי כזה כמעט בכל סוג של מגמה. בשל כך, מתודולוגיית החיוץ לרוב אינה אמינה ואינה יעילה לחישוב מגמות, מלבד מגמות פשוטות לטווח לא רחוק.  

סיעור המוחין: מתודולוגיית "סיעור מוחין", אף היא מתודולוגיה נפוצה מאוד. במתודולוגיה זו עושים שימוש רב ארגונים, מדינות, וגופים שונים נוספים. בבסיס המתודולוגיה, עומד אופן הפעולה הבא: ראשית, מכנסים מומחים שונים בתחום הנידון; שנית, מציגים את המגמה, ומתחילים דיון על המשך התפתחותה העתידי; לאחר הדיון, מנסחים את אפשרויות ההתפתחות העתידית של המגמה. לעתים רבות, תיערך לבסוף הצבעה על האפשרויות שהועלו, והאפשרויות שקיבלו את מירב הקולות יבחרו כהגיוניות ביותר.  

סקר דלפי: מתודולוגיית "סקר דלפי", היא מתודולוגיה דומה במידת מה למתודולוגיית "סיעור מוחין". במתודולוגיה זו מבצעים שימוש רב בחקר עתיד המדע והטכנולוגיה. בבסיס המתודולוגיה, עומד אופן הפעולה הבא: מכנסים מומחים שונים בתחום הנידון; מציגים את המגמה; מעלים שאלות שונות, כגון מתי תפותח טכנולוגיה מסוימת; כל המשתתפים עונים על השאלות באופן חשאי; לבסוף, מוצגות התשובות בפומבי, ולאחר מכן עורכים סבב נוסף של דיון והצבעה חוזרת, וכך הלאה. העיקרון שעומד בבסיס המתודולוגיה, טוען שכל פעם שהמומחים רואים את תשובות חבריהם במדגם, והם מצביעים שוב, הם ינהגו לשנות בטבעיות את תשובותיהם, וכך באופן טבעי תיווצר מוסכמה כללית אחת.  

הגישה הגאוגרפית: מתודולוגיית "הגישה הגאוגרפית", היא מתודולוגיה מודרנית יחסית, אך יסודותיה נטועים בעבר הרחוק. במתודולוגיה זו מתשמשים בעיקר בחקר עתיד היחסים הבינלאומיים. העיקרון שעומד בבסיס המתודולוגיה, טוען שמה שמניע סכסוכים בינלאומיים הוא פחד טריטוריאלי. המפתח העיקרי של מתודולוגיה זו הוא ג'ורג' פרידמן.  

ארבע מגמות בעתידנות

ד"ר דויד פסיג, מומחה ישראלי ידוע לעתידנות, מונה ארבעה מודלים עיקריים לחיזוי:  

1. חיזוי מגמות (קלאסי) - חיפוש היגיון באבולוציה של מערכות

חקר מגמות סבירות: הנמנים עם זרם זה מנסים למצוא את דפוסי ההיגיון במערכות שונות, ואת דפוסי הגיון אלו הם יתרגמו למודלים מדעיים. לאחר שעשו כך, הם מנסים לערוך תחזיות ולעזור לארגונים להתאים את עצמם למגמות ההולכות ומתפתחות.  

2. חיזוי תרחישים אפשריים – לא די במגמות, יש להתמקד באופן ספציפי יותר 

חקר מגמות אפשריות: זרם זה מכונה גם "זרם התסריטאים". זרם זה אשר החל להתפתח בסוף שנות ה-60, טוען כי ככל שהתמורות נעשות למואצות יותר, תלך ותקטןאמינות המודלים לחיזוי שקיימים כיום ברשותנו. לכן, הם ביקשו לאתר מתוך מקבץ גדול מאוד של תסריטים אפשריים למגמה מסוימת, את שני התסריטים האפשריים ביותר (או לכל היותר שלוש), לנסחם היטב, ולהכין עם הארגונים אשר להם הם ייעצו, כמה נהלי תגובה. 

3. עיצוב (או ניהול) העתיד - יש מומחים המתמחים במה שנהוג לכנות ניהול העתיד. הם משתמשים בכלים סטטיסטיים ואחרים לחיזוי מגמות שונות. למשל, על ידי איסוף מידע על הרגלי גלישה של גולשים ברשת, מומחים אלו יכולים לחזות את הרגלי הצריכה של גולשים אלה ולחזות טוב יותר אלו מוצרים או אתרים יצליחו בפלחי השוק הנחקרים.. 

חקר מגמות רצויות: זרם זה מכונה גם "זרם מעצבי העתיד". זרם זה יוצא מנקודת הנחה שאין מתפקידו של העתידן לערוך תחזיות, וזאת ראשית, בשל הקושי שבניסוח תחזיות, ושנית בשל האמונה שחברי הארגון הם הראויים והמתאימים מכל לעצב השערות באשר לעתיד ארגונם. הנמנים עם זרם זה, כאמור, אינם מתיימרים לערוך תחזיות, אלא לעזור לארגון לעצב דימויים עתידיים או חזון עתידי. 

4."קלפים פראיים" - היערכות לקראת מגמות משתנות, קיצוניות, אקראיות ובלתי הגיוניות 

חקר מגמות פרועות: זרם זה, שהוא הזרם הצעיר ביותר, יוצא מנקודת הנחה שאם ארגון יחשוב על תסריטים בלתי-הגיוניים העלולים להתפתח ויגזור מהם פרוצדורות תגובה למקרה שבו הם אכן יתממשו, הוא יכין את עצמו להתמודדות טובה יותר עם כל אפשרות כלשהי.  

טווחי הזמן

חקר העתיד מחולק לתקופות שבין חמש לחמישים שנה לפי החלוקה הבאה: 

חקר הטווח המיידי (עד 2-3 שנים);

חקר הטווח הקצר (10-3 שנים);

חקר הטווח הבינוני (30-10 שנים);

חקר הטווח הארוך (50-30 שנים);

חקר הטווח הארוך מאוד (100-50 שנים).  

סינגולריות טכנולוגית

סינגולריות (או ייחודיות) טכנולוגית היא כינוי בתחום העתידנות לנקודת זמן עתידית שבה ישיגו המחשבים יכולות אינטלקטואליות הגבוהות במידה משמעותית מאלו של בני האדם. בעקבות הישג זה של המחשבים, מניחים שיהיו פיתוחים רבים אשר ישנו את העולם בצורה קיצונית שלא ניתן לחזות באופן אמין על ידי אנשים החיים לפני נקודת הסינגולריות. השם סינגולריות ניתן באנלוגיה למה שקורה מבחינה פיזיקלית סביב סינגולריות כבידתית של חור שחור.

ישנו ויכוח אם ומתי הסינגולריות תתרחש, וישנם עתידנים הטוענים שהיא תתרחש בעשור השלישי של המאה ה-21. אחרים, ובעיקר ריי קורצוויל, הציעו הרחבות לחוק מור מעבר לכוח חישוב של טרנזיסטורים, שבהם יש גידול מעריכי בהתפתחות הטכנולוגית במשך כל ההיסטוריה האנושית ואפילו בהתפתחות היקום. לפי קורצוויל, גידול זה יגיע לשיאו בהתקדמות טכנולוגית בלתי ניתנת לתיאור במאה ה-21.

סופרי מדע בדיוני הכותבים על העתיד משתמשים בדמיונם כדי לחזות את התפתחותו של העולם. הם בוחנים בקפידה את מצבו העכשווי ומנסים לשער את דמותו העתידית. כדי לעשות זאת עורכים (הטובים שביניהם) תחקירים מעמיקים אודות המגמות המדעיות, הטכנולוגיות והחברתיות המהוות קריאת כיוון לעתיד לבוא.

לאחרונה מתחזק קולה של קבוצת סופרי מד"ב ומדענים שחקירותיהם לגבי מגמות המדע והטכנולוגיה בשנים האחרונות הובילו אותם למסקנה, כי בעתיד הקרוב עומד להתרחש מפנה קיצוני בהתפתחות האדם. מדובר בשינוי כה משמעותי עד כי לא ניתן אפילו לנסות ולתאר אותו אלא רק לצייר בקווים כלליים את הדרך אליו.

לדעת חברי הקבוצה, ניתוח של אופי ההתפתחות הטכנולוגית מצביע על כך שבעוד עשורים מעטים, או אולי כבר בשנים הקרובות, תתרחש קפיצת מדרגה בקיום האנושי ויתחיל עידן חדש לחלוטין. התיאוריה שלהם מכונה "סינגולריות". 

בגרף לוגריתמי זה, 15 רשימות נפרדות של אירועים מרכזיים בהיסטוריה האנושית מראות בבירור הצטמצמות מעריכית בפרק הזמן בין אירוע מרכזי אחד לקודמו. הרשימות הוכנו בין היתר על ידי קרל סייגן, אנציקלופדיה בריטניקה, המוזיאון האמריקאי להיסטוריה ואוניברסיטת אריזונה, והגרף על ידי קורצווייל. 

העתידנות והמדע הבדיוני

המודעות לצורך בידיעה כלשהי של העתיד, מבחינה חברתית ופוליטית, הובילה להתפתחות העתידנות כמדע במחצית השנייה של המאה העשרים, אבל עוד לפני כן היו סופרים ויוצרים אחרים שתיארו איש את חזונו (ואת סיוטו) ביחס להתפתחותה העתידית של החברה המודרנית.

ההבדל המשמעותי בין העתידנים לסופרי המדע הבדיוני הוא שהתחזיות של סופרי המדע הבדיוני בדרך כלל אינן מתבססות על מתודולוגיה מדעית כלשהי, ואפשר לטעון כי מטרתם של סופרי המדע הבדיוני היא לכתוב ספר טוב, ואילו מטרת העתידנים היא לספק תחזית טובה. 

עם זאת, סופרי מדע בדיוני רבים, חזו טכנולוגיות רבות של ימינו. המפורסם שבהם הוא ז'ול ורן, שחזה שימוש בצוללת ובטילי חלל. יש לציין שיש מספר סופרים מתחום המדע הבדיוני שמספקים מבט על העתיד.

מייקל קרייטון בספרים כ"העולם האבוד" ו"טרף",

רובין קוק בספרים כמו "מוח" ו"כרומוזום 6"

ארתור סי. קלארק ולווין התקשורת, שהוצג בראשונה בסיפור מדע בידיוני. 

סיכום

מעניין, אגב, שכולם חזו את עליית הטוטאליטריזם אבל איש לא חזה את נפילתו וקריסתו (או לפחות את נפילת בריה"מ)... 

לקריאה נוספת: 

העתיד: רובוטים חברותיים? - טכנולוגיות שונות מסייעות לרובוטים לשתף ביניהם פעולה וליישם מודלים חברתיים לפעילותם. המחקר בנושא יסייע לפתח מערכות משוכללות יותר של רובוטים בעלי בינה מלאכותית ויכולת תפקוד גבוהה במיוחד.

ההיסטוריון של העתיד - אייזיק אסימוב נחשב לאחד משלושת הסופרים הגדולים של המדע הבדיוני. יותר מכולם, הוא ידע לנצל את העתידנות לדיון בסוגיות נצחיות, כמו דת מול מדע ובחירה חופשית מול גורל.

סינגולריות - קץ העידן האנושי, אוריאל בריזון

פרופ' דוד פסיג, צופן העתיד - מבחן העתיד של ישראל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008. 

פרופ' דוד פסיג, 2048, הוצאת ידיעות אחרונות. 2010. 

חקר העתיד, האנציקלופדיה של Ynet

מגמות עתידיות לראשית המאה ה-21, מאת רמי הסמן, ירחון סטטוס

ראיון עם דוד פסיג, האנציקלופדיה של Ynet

עתידנות, מתוך האנציקלופדיה של ויקיפדיה

האתר הרשמי של ריי קורצוויל (באנגלית)

לרשימת התחזיות הבולטות ביותר של המומחים לעתידנות הקש כאן.

דוגמאות נוספות: