פיליפ פולמן, "חומריו האפלים"; אורות הצפון, הסכין המעודן, 1997, משקפת הענבר, 2000
מבוא
ליירה בלאקווה היא ילדה "רגילה", שובבה, חייה חסרי דאגות, שהסקרנות דוחפת אותה לשוטט במקומות אסורים והיא מתכננת תמיד את התעלול הבא - טיול בקברים התת קרקעיים של קולג' ג'ורדן באוקספורד, או גניבת סירה של סוענים והטבעתה. היא גדלה בחסות המרצים הנכבדים של הקולג', אבל איננה מורשית להשתתף בלימודים סדירים. היא מעבירה את זמנה בהנהגת ילדי הקולג' במלחמה נגד ילדי העיר או נגד אויב המשותף - ילדי הסוענים. כל זאת בזמן שהאמת על מוצאה (ואולי ההסבר על משיכתה לקוטב הצפוני) מוסתרת ממנה עד אמצע הספר, כאשר ליירה לומדת מפי מנהיג הסוענים מיהם הוריה האמיתיים.
ה"עולם הרגיל" של ליירה הוא למעשה יקום ויקטוריאני מקביל (אחד מני רבים, כפי שמסתבר בהמשך, אבל התפיסה ש"ילדים צריכים להיראות ולא להישמע" עדיין מושלת בו בכיפה); הטכנולוגיה והקסם חיים זה בצד זה (על היחס בין "טכנולוגיה" ל"כשפים" ראה גם "ארטמיס פאול" ו"הארי פוטר"); ראשית הצילום; במקום בחשמל משתמשים בעמבר ובנפטא; הקלוויניזם הוא הזרם העיקרי בנצרות; ואילו הכס הקדוש יושב בז'נבה ולא בוותיקן.
הסביבה הבטוחה בה גדלה ליירה מתערערת כאשר ילדים שהיא מכירה מתחילים להיעלם. ליירה אינה מודעת לתחבולות ולמזימות של כוחות גדולים ממנה, העומדים מאחורי חטיפת הילדים, וגם לא למקומה, לטוב ולרע, במזימות האלה; מבחינתה, היא רק יוצאת להרפתקה בניסיון להציל את חבריה, ולשם כך היא מבקשת מהסוענים להצטרף אליהם למסע אל הקוטב הצפוני, מונעת ע"י משיכה מוזרה אל הקוטב ואל זוהר הצפון.
מי שמלווה את ליירה לאורך כל המסע, בנאמנות ובמסירות לאין גבול, הוא הדמון שלה. כל אדם מלווה בישות המכונה "דמון", היכולה ללבוש צורה של בעל חיים. הדמונים ממלאים תפקיד חשוב מאוד בשל הקשר הרגשי שלהם לבני האדם שהם שייכים להם. אבל הדמון הוא יותר מבן לוויה, הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו של האדם, עד כדי כך שלהפרדה בין אדם לבין הדמון שלו עלולות להיות השלכות קטלניות, ולפי צורתו ניתן ללמוד רבות על האדם (למשל, למשרתים יש דמונים בצורת כלבים, בהתאם לאופיים הכנוע ולמעמדם החברתי).
המיתוס שלפני המיתוס
הדרך אל הגבורה מדרש שם - על חשיבות השם בפנטסיה כבר הרחבתי את הדיבור
שם פרטי-ליירה
שם משפחה-בלאקווה ("מים שקטים"?), שם של דמות מ"הקומדיה האלוהית" לדאנטה
הגיבור
ליירה היא מנהיגה בלתי מעורערת, גם אחרי שוויל מצטרף אליה, וזאת בגלל יכולתה לשלוט בחפץ הקסום הגיל ההתחלתי
12 הקשר בין העולם שבחוץ לבין העולם שבפנים; המלחמה שבחוץ לעומת המלחמה שבפנים
העולם כולו (כולל היקומים המקבילים) הוא שדה קרב בין אלה המבקשים לגלות את סוד האבק (הידע, חופש המחשבה) לבין אלה המבקשים לשלוט בו ולהעלימו.
ליירה היא זו שפורצת את הדרך בין העולם "שלה" לעולמות המקבילים הבית
ילדה אסופית שגדלה פרא בקולג', שם מסתירים ממנה את זהות הוריה (לפחות בהתחלה) - רקע קלאסי של גיבור מיתולוגי הרקע המשפחתי
בית הספר
אין לה השכלה פורמלית היחסים עם המבוגרים
"אנחנו יודעים מה טוב בשבילך"
בהתחלה ליירה איננה יודעת את זהותם של הוריה האמיתיים - (זהירות: ספוילר!) לורד עזריאל, הדמות המשפיעה ביותר בחייה (ראה "תסמונת הדודה והדוד") והיא אף מצילה אותו מהרעלה עד שמתברר שהוא בעצם אביה, שאוהב אותה למרות שהוא מוכן להקריב אותה על מזבח המחקר שלו; על יחסיה עם אמה האמיתית אפשר לכתוב עבודת מאסטר בפסיכולוגיה, אבל האם ייתכן שגב' קולטר המפלצתית אכן אוהבת את בתה בדרכה-שלה ומנסה להציל אותה מהזוועות שעוללה לילדים האחרים?
חוץ מהם, כל דמות שמייצגת את הממסד (= המבוגרים, אולי חוץ מאימא קוסטה, "אם הסירה" הסוענית, ומלך הסוענים) - בקולג' (ראש הקולג‘ מנסה להתנקש בחיי דודה של ליירה, אבל האם הוא באמת "האיש הרע"?) בחברה הגבוהה, בחברה הארקטית - היא דמות דו פרצופית שלא ידוע עד הסוף אם היא פועלת לטובתה של ליירה או לרעתה. אנשים שמעשיהם נראים רעים בעיני ליירה, מתברר כי פעלו לטובתה, ואילו אנשים שהיא בוטחת בהם בוגדים בה. היחידים שהיא יכולה לבטוח בהם בלב שלם הם הסוענים, המנודים מהחברה והנרדפים על ידי המשטרה.
שימו לב ששלבי "אתה לא אבי", "לא אצטרף אליך", "לא אלחם בך" ו"אבא הצילו" פועלים גם כאן, אלא שביחסים בין ליירה לבין גב' קולטר. לאיזו קטגוריה שייכים המבוגרים? 1 - לא קיימים 2 - מפריעים 3 - תומכים
1 החברים
הטייס, ויל, פנטלימון האויבים
כולם, בשלבים שונים הכישורים המיוחדים
יכולת לקרוא את האלתיומטר השאיפה בחיים (יש לזכור שכל שאיפה בחיים מאבדת את כל חשיבותה ומשמעותה ברגע שמצליחים להגשים אותה, וזה נכון לא רק במד"ב)
לגלות את סוד האבק הערכה כללית
ילדה עצמאית, חזקה ונחושה בדעתה מס' הספרים (מעודכן לשעת כתיבת שורות אלה…)
3
סיכום
מה שדן בראון עשה לכנסיה ב"צופן דא וינצ'י" ויתר ספריו הוא כאין וכאפס לעומת מה שעושה פולמן, אם כי הכנסייה אצל פולמן היא בעיקר דוגמה לכל מערכת ממסדית, לא משנה איזו, המנסה לכפות על נתיניה דרך מחשבה אחידה (בין היתר ע"י העלמת מידע על כל הדרכים האפשריות האחרות).
שימו לב גם להקבלה המעניינת בין השלבים שביחסיה של ליירה עם אביה ועם אמה לשלבים ביחסיהם של לוק סקייווקר ודארת' ואדר - "אתה לא אבי", "לא אצטרף אליך", "לא אלחם בך" ו"אבא הצל אותי".
ומובן שאי אפשר להתעלם מהופעתו של ויל פרי, שעליו עובר תהליך מקביל לזה שעובר על ליירה. הדבר בולט בעיקר בפגישה הראשונה (והאחרונה) של ויל עם אביו ("האב האובד נמצא"(, כאשר האב שהפך לשאמאן מרפא את ידו הפצועה של הבן (משימה שאפילו המכשפות נכשלו בה) והשניים מזהים זה את זה רגע לפני שמכשפה קנאית הורגת את האב. בקטע הזה ממש רואים מול העיניים את תמונת המחזור של יודה, אובי ואן ואנאקין הנפרדים מלוק בסוף הסרט "שיבת הג'די"...
**מד"ב או פנטסיה?**
אלמנטים מיתולוגיים: חתולים? חלונות? דלתות?...
חפצים קסומים: האלתיומטר (המצפן) של ליירה, הסכין של ויל
גם כאן השולט בחפץ הקסום הוא מנהיג החבורה.