המערבון העתידני: סטיוון קינג והמגדל האפל
א. הצוותים כמיקרוקוסמוס של החברה
א.רפובליקות/דמוקרטיות/פדרציות לסוגיהן
א. דרכים קדומות ליישוב סכסוכים משפטיים ולהגעה לפסק דין
ג. דוגמאות לדילמות משפטיות בימינו
השימוש ביכולת טלפאתית/טלקינטית
סטיוון קינג הוא סופר פורה מאוד, שכותב לא רק ספרי מד"ב ואימים. אפשר להניח שכל מילה שהוא כותב תמצא את עצמה בסופו של דבר על המסך הגדול או המסך הקטן. הדוגמאות האחרונות הן "Riding the Bullet", שהחל כסיפור-אינטרנט ואמור להגיע בקרוב אל המסך הגדול, העיבוד החדש (והנרקיסיסטי למדי) ל"הממלכה" של לארס פון טרייר, הסידרה Dead Zone שדווקא הפתיעה לטובה, ו"חלון סודי", שדי איכזב. מעניין שדווקא הסרטים שנעשו לפי אלה מספריו שאינם ספרי מד"ב או אימים מובהקים הצליחו הרבה יותר (ראה "חומות של תקווה", "אני והחבר'ה", "גרין מייל" ועוד). בהמשך אתייחס גם ל"ילדי התירס".
ספר אחד של קינג, "עיני הדרקון" החמוד להפליא, הוא בבחינת היוצא מהכלל שמוכיח את הכלל בהקשר הזה. בספר זה ניסה קינג ליצור מיתוס ימיביניימי אופייני על נסיכים אצילים ומכשפים רעים, והוא מציג בצורה מעניינת מאוד את הרוע ואת ההתמודדות עמו. במילה אחת - מומלץ!
"המגדל האפל" היא סידרת רומנים המשלבת בין סוגות האימה, הפנטסיה, המדע הבדיוני והמערבון. היא עוסקת באקדוחן רולנד דשיין הגלעדי ובמסעו קסום והאפל אל "המגדל האפל" המחבר את כל העולמות יחד, מסע שהוא גם פיסי וגם מטאפורי.
הסידרה הפכה לחוט המקשר בין רבות מיצירותיו של קינג. עולמות המגדל האפל מורכבים בחלקם ממקומות, דמויות, אירועים ורכיבים אחרים מרבים מהרומנים והסיפורים של קינג.
קינג תיאר את סידרת הספרים העוסקת במסעם של האקדוחן וחבריו כ"יצירת הענק" שלו. מלבד שמונת הספרים בסידרה עצמה, רבים מספריו האחרים מתקשרים לסיפור וכוללים אלמנטים ודמויות רבות שמופיעות ככל שהסידרה מתקדמת.
ההשראה לסידרה באה מהפואמה "רולנד האציל אל המגדל האפל קרב" מאת רוברט בראונינג (ניתן לקרוא אותה בשלמותה בנספח לספר האחרון או כאן).
במבוא למהדורה המתוקנת מ-2003 של "האקדוחן", מזהה קינג כמקורות השראה את "שר הטבעות" (השפעתו של טולקיין ניכרת בבחירת שמות המקומות – ראה Mid World לעומת Middle Earth, ובפיתוח השפה המיוחדת כהפשטה של שפה קיימת), את אגדות המלך ארתור, את טרילוגיית "האיש ללא שם" של סרג'יו לאונת ("הטוב, הרע והמכוער"), את "שבעת הסמוראים" של אקירה קורוסאווה, את בנו החורג "שבעת המופלאים", יצירות אחרות של האוורד הוקס וג'ון סטארג'ס, ועוד. כמו כן הוא מזהה את האיש ללא שם בגילומו של קלינט איסטווד כמקור ההשראה לדמותו של רולנד דשיין הגלעדי, הוא האקדוחן.
גלעד, אגב, היה שמו של המשטר העתידני-דיסטופי ב"מעשה השפחה" של מרגרט אטווד (לא ברור אם יש קשר).
ניתן למצוא התייחסויות רבות לתרבות הפופולארית או מפי הדמויות עצמן או מפי המספר. למשל:
הזאבים משתמשים בתור נשק בכדורים דמויי סניץ' הנושאים חותמת "דגם הארי פוטר" (התייחסות ישירה לסניץ' הזהב של ג'יי קיי רולינג ולדמויות של ד"ר סוס) וסיפי אור נוסח "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס, ומתגלה שהם רובוטים בעלי תווי פנים נוסח דוקטור דום (ראה חוברות הקומיקס של מארוול הקומיקס).
"רובוט שליח" דומה בהתנהגותו לאנדרואיד סי-טריפיו מסרטי "מלחמת הכוכבים", ובמראהו לרובוט אסימובי.
כמו כן, בהתייחסות מינורית לסידרת הארי פוטר, קינג עושה שימוש באותו הגופן (לכותרות פרקים) המשמש בכל שבעת ספרי הארי פוטר.
קינג מתייחס גם לסיפור מוקדם יותר משנות ה-80' המאוחרות, שלא הופיע בשום אוסף, בשם "The Reploids", העוסק באנשים הגולשים ממציאות למציאות ונזכרים בו שטרי כסף של.
קינג ראה בסידרת "המגדל האפל" טיוטה ראשונה ותכנן לשכתב אותה כדי לפתור בעיות של המשכיות ולתקן טעויות, ואולי אף למחוק את עצמו מהספרים המאוחרים יותר, אבל אחרי ששכתב את "האקדוחן", החליט שאין עוד צורך לשכתב את הסידרה כולה.
כוח מסתורי מוביל את כל היצורים החיים (והלא-חיים). זהו רצונו של גאן, המקביל המשוער לגורל או לייעוד.
גאן עלה ממימי הפרים שסובבו את היקום הפיזי מטבורו והוא רוחו של המגדל האפל. אחרים אומרים שגאן עלה מהפרים ו"העולם התיכון" יצא ממנו והתפרק לעולמות מקבילים רבים. לאחר שהפריים נסוג נשארו האלומות והמגדל האפל שהיוו את מסגרת רצף הזמן/חלל.
אשתו בסה המציאה את החידוד כדי לבדר אותו ונאמר שהוא הציב את כוכב הבאפלו בשמים.
יש החושבים שהמגדל עצמו יכול להיות ההתגלמות של גאן, כפי שמאמינות אחיות מסדר "גבירתנו של הוורד".
כאשר דרכם של רולנד ואדי מצטלבת בדרכו של "סטיוון קינג" ב"שירתה של סוזנה'', הם מעלים השערה שהוא עשוי להיות גאן עצמו, או לפחות מושפע ממנו מאוד, ובכך מעמידים את ההגנה על הסופר כמשימה השנייה בחשיבותה המופקדת בידי קרן
הטט (אחרי ההגנה על הוורד).
שתיים מאלות המוות המסוכנות ביותר של העולם (קאן-צ'אר) הן מפתות יפות.
סלינה ידועה כבת הירח, ואילו מורפיה היא בת השינה. יש הרואים במורפיה גם את גבירת הירח השחור, ובתור שכזאת היא קשורה לצד האפל של הירח, למגיה שחורה ולכישופי גירוש. כמו כן היא אמו של וולטר פאדיק.
יש להן מטרה משותפת. הן מנסות לפתות גברים לקרחת היער שבסוף הנתיב לפני בוא זמנם האמיתי. הן מחפשות את החולים במחלות קשות ואומרות להם לאמץ את ההנאה וההקלות שבמוות, מושיטות את זרועותיהן לגברים שהן רוצות לקחת. הדברים עושים לעתים קרובות כדברי המפתות ועוזבים את עולם החיים בלי להבין שגופם הרוחני הוא שעוזב את העולם, ולא גופם הפיסי.
המגדל האפל הוא מבנה בעל כוח אינסופי השולט במספר כמעט אינסופי של יקומים מקבילים, או הרב-יקום, ומהווה את אבן היסוד והחוט המקשר בין כולם. לא ברור מי בדיוק בנה אותו ומתי.
בכל אחד מהיקומים המרכיבים את הרב-יקום יש למגדל התגלמות אחרת. ביקום שלנו (המציאות של כדור הארץ, המציאות שאנו חיים בה), התגלמות זו היא ורד בר אדום הצומח במגרש ריק במנהטן.
הנחת היסוד היא שאם המגדל אפל ייהרס, יקרוס הרב-יקום כולו וישתרר תוהו ובוהו.
על רקע זה מתנהל המאבק בין כוחות הטוב (הלבנים), המיוצגים ע"י תאגיד טט בראשותו של רולנד דשיין, לבין כוחות הרע (האדומים), המיוצגים ע"י תאגיד סומברה בבעלות מלך הארגמן. מלך הארגמן מבקש להשמיד את היקום שלנו או לשלוט בו ע"י תפיסת חזקה על המגרש הריק ורמיסת הוורד ואילו משימתו של רולנד דשיין היא לרכוש את המגרש הריק ולמנוע את רמיסת הוורד. זהו רק השלב הראשון במאבק על השליטה ברב-יקום כולו.
כפי שכבר ציינתי בפרק על "מלחמת הכוכבים", השילוב בין ז'אנר המערבון לז'אנר הפנטסיה או המד"ב איננו אירוע יוצא דופן, כיוון שיש דימיון רב בין החוקים של שני הז'אנרים, והתייחסתי גם להשפעה הברורה של מערבוני הספגטי (בעיקר טרילוגיית "האיש ללא שם" של סרג'יו ליאונה בכיכובו של קלינט איסטווד) על "המגדל האפל".
וחוקי המערבון היו מאז ומתמיד בעצם פשוטים מאוד - ה"טוב" מגיע לעיר, נתקל ב"רע", חוטף ממנו מכות, נלחם בו, מנצח אותו, זוכה בנערה ורוכב אל השקיעה (או במקרה שלנו, ליקום אחר) - עם הנערה או בלעדיה...
את תרחישי המערבונים ניתן לחלק בקיצור נמרץ לשלושה סוגים:
"הטוב, הרע והנערה" (לא, לא השלישייה הזכורה לטוב של הדודאים וג'וזי כץ); שניים נלחמים על אישה (או על מטרה אחרת), ואישה ניצבת ביניהם);
"הטוב, הרע והמכוער"; שניים נלחמים ושלישי נדרש לבחור צד;
"הטוב, הרע והלא נורא"; שניים (או יותר) יוצאים יחד להשיג מטרה משותפת.
לאיזה סוג שייך "המגדל האפל"? עוד נראה…
וזו תמונת היקום לפי סטיוון קינג:
"וכך, האיש בשחור החל לדבר.
היקום (הוא אמר) מציע פרדוקס גדול מיכולת התפיסה של המוח הסופי. כפי שהמוח החי אינו יכול להעלות בדעתו מוח לא-חי - למרות שהוא עשוי לחשוב שהוא יכול – המוח הסופי אינו יכול לתפוס את האינסופי.
העובדה הפרוזאית של קיומו של היקום מביסה במו ידיה את הפרגמטיסט והציניקן. היו ימים, מאה דורות לפני שהעולם המשיך הלאה, שבהם צברה האנושות די מיומנות טכנית ומדעית כדי לשבור כמה רסיסים מעמוד האבן הגדול של המציאות. גם אז, האור הכוזב של המדע (ידע, אם תרצו) האיר רק בכמה מדינות מפותחות.
עם זאת, למרות הריבוי העצום של העובדות הזמינות, היו תובנות מעטות להפליא. אקדוחן, אבותינו כבשו את המחלה-המרקיבה, שאנו מכנים בשם סרטן, כמעט כבשו את ההזדקנות, טסו לירח –
("אני לא מאמין בזה," אמר האקדוחן ביובש, ועל כך האיש בשחור רק חייך והשיב, "אתה לא צריך.")
- ויצרו או גילו מאה צעצועים מופלאים אחרים. אבל עושר זה של מידע הניב תובנה מעטה עד אפסית. לא נכתבו שירי הלל גדולים על נפלאות ההפרייה המלאכותית - ("מה?" "הולדת תינוקות מזרע-אדם קפוא." "בולשיט." "כרצונך, אם כי אפילו הקדמונים לא היו מסוגלים לייצר ילדים מהחומר הזה.")
- או על הרכב-הנע. נראה שמעטים, אם בכלל, הבינו את עיקרון המציאות; ידע חדש מוביל תמיד לתעלומות נוראות עוד יותר. ידע פיסיולוגי רב יותר של המוח הופך את קיום הנפש לאפשרי פחות ועם זאת לסביר יותר מכוח טבעו של החיפוש. האם אתה רואה? מובן שלא. אתה מוקף בהילה רומנטית משלך, אתה שוכב לחי אל לחי מדי יום עם המסתורי. עם זאת, כעת אתה מתקרב לגבולות - לא של אמונה, אלא של הבנה. אתה עומד מול אנטרופיה הפוכה של הנפש.
אבל לפרוזאי יותר:
התעלומה הגדולה ביותר שהיקום מציע איננה החיים, אלא הגודל. הגודל מקיף את החיים, והמגדל מקיף את הגודל. הילד, שלו נוח ביותר בחברת הפליאה, אומר: אבא, מה נמצא מעל לשמים? והאב אומר: חשכת החלל. הילד: מה נמצא מעבר לחלל? האב: הגלקסיה. הילד: מעבר לגלקסיה? האב: גלקסיה אחרת. הילד: מעבר לגלקסיות האחרות? האב: איש אינו יודע.
אתה רואה? גודל מביס אותנו. לדג, האגם שבו הוא חי הוא היקום. מה חושב דג כאשר הוא נמשך מהפה מבעד לגבולות הכסופים של קיומו אל יקום חדש שבו האוויר מטביע אותו והאור הוא טירוף כחול? שם הולך-על-שתיים ענק חסר זימים תוחב אותו לקופסה מחניקה ומכסה אתו באצות רטובות, שימות?
או שאפשר לקחת את חוד העיפרון ולהגדיל אותו. מגיעים לנקודה שבה מכה הבנה מהממת: חוד העיפרון אינו מוצק, הוא מורכב מאטומים החגים וסובבים כמו טריליון כוכבי לכת שטניים. מה שנראה לנו מוצק הוא למעשה רק רשת רופפת שהכבידה מחזיקה. כשמכווצים אותם לגודל הנכון, את המרחקים בין האטומים האלה עלולים להפוך לפרסאות, מפרצים, עידנים. האטומים עצמם מורכבים מגרעינים ומפרוטונים ואלקטרונים מסתובבים. או שאפשר לרדת עוד לחלקיקים תת אטומיים. ואז למה? טאכיונים? לא כלום? מובן שלא. כל דבר ביקום אינו מכחיש דבר, רמיזה על סיומים לדברים היא אי-אפשרות אחת.
אם תיפול כלפי חוץ אל גבול היקום, האם תמצא גדר-לוחות ושלט שעליו כתוב "מבוי סתום"? לא, אולי תמצא משהו קשה ומעוגל, כפי שאפרוח רואה בוודאי את הביצה מבפנים. ואם תבקע את הקליפה במקורך, איזה אור גדול וסוער עשוי לזרוח מבעד לחור שלך בקצה החלל? האם תביט דרכו ותגלה כי היקום שלנו כולו אינו אלא חלק מאטום אחד על גבעול עשב? האם ייכפה עליך לחשוב שבשריפת זרד, אתה שורף נצח של נצחים? שהקיום עולה לא לעבר אחד אינסופי, אלא לאינסוף מהם?
אולי ראית איזה מקום תופס היקום שלנו בתמונת הדברים -
כמו אטום בגבעול עשב. הייתכן שכל מה שאנו יכולים לתפוס, מהווירוס הזעיר ועד
לערפילית ראש הסוס הרחוקה, כלול בגבעול דשא אחד... גבעול שייתכן שהיה קיים רק ליום
או יומיים בזרימת-זמן זרה? מה אם הגבעול ייקצר בחרמש? כאשר יתחיל לגווע, האם
הריקבון יחלחל ליקום שלנו ולחיינו, ויהפוך הכול לצהוב וחום ומיובש? אולי זה כבר
התחיל לקרות. אנחנו אומרים שהעולם המשיך הלאה; אולי אנו באמת מתכוונים לכך שהוא החל
להתייבש.
תחשוב לכמה קטנים הופכת אותנו תפיסה זו של דברים, אקדוחן! אם אלוהים משגיח על הכול, האם הוא באמת עושה צדק עם מין של יבחושים בין אינסוף של מינים של יבחושים? האם עינו רואה את הדרור נופל, כאשר הדרור הוא פחות מגרגיר מימן הצף מנותק במעמקי החלל? ואם הוא כן רואה... מה צריך להיות טיבו של אלוהים כזה? איפה הוא חי? איך אפשר לחיות מעבר לאינסוף?
תאר לעצמך את החול של מדבר מוהיין, אותו חצית כדי למצוא
אותי, ודמיין טריליון יקומים - לא עולמות, אלא יקומים - המגולמים בכל גרגר של אותו
מדבר; ובתוך כל יקום, אינסוף של אחרים. אנו מתנשאים מעל היקומים האלה מנקודת התצפית
העלובה שלנו בדשא; בהינף מגף אחד אתה עלול להעיף מיליארד מיליארדי עולמות אל החושך,
בשרשרת שלעולם לא תושלם.
גודל, אקדוחן... גודל...
אבל תמשיך להניח. נניח שכל העולמות, כל היקומים, נפגשו
בנקודת מפגש אחת, עמוד אחד, מגדל. גרם מדרגות, אולי, אל האלוהות עצמה. האם תעז,
אקדוחן? הייתכן שאי שם מעל לכל המציאות האינסופית, קיים חדר...?
אתה לא מעז.
אתה לא מעז.
"מישהו העז", אמר אקדוחן.
"מי זה?"
"אלוהים," אמר בשקט אקדוחן. עיניו נצצו. "אלוהים העז... או שמא החדר ריק, הרואה?"
"אינני יודע." פחד עבר על פניו הריקות מהבעה של האיש
שחור, רך וכהה ככנף עיט. "ויתר על כן, אינני שואל. זה עלול להיות לא נבון."
"פוחד שיכו אוותך למוות?" שאל האקדוחן בציניות.
"אולי פוחד מדין וחשבון," השיב האיש בשחור, והייתה דממה לזמן מה. הלילה היה ארוך מאוד. שביל החלב השתרע מעליהם ברוב הדר, ועם זאת מפחיד בריקנותו. האקדוחן תהה כיצד ירגיש אם שמי הדיו ייפתחו ושטף של אור יחדור פנימה..."
(עמ' 289-295, מהדורת 1982, תרגום שלי).
היחידה החברתית הבסיסית ביקום של המגדל האפל היא הקא-טט, או קבוצת אנשים (?) שאוחדה ע"י הקא, או הגורל.
בספר השביעי סוזנה דין מבינה את הקא אפילו יותר מרולנד, ומגיע למסקנה הפשוטה שקא-טט פירושו "משפחה". זהו מושג שקינג משתמש בו לעתים קרובות גם בספרים אחרים, כגון "העמדה", "דספריישן", "אינסומניה", "לוכד החלומות", ו"דומה-קי", גם אם אינו משתמש במונחים "קא" או קא-טט (ראה "קאראס" של קורט וונגוט).
במעשיו בשני העולמות הציל רולנד את אדי ואת סוזנה. שניהם חייבים לו את חייהם, והוא מודע היטב לכך שאולי ייאלץ להקריב אותם כדי להגיע למגדל. כל אחד מאנשים אלה חיוני להמשך מסעו של רולנד, וכולם מהווים חלק מ"קא-טט", או "אחד מרבים" (אולי על משקל "השלם גדול מסכום חלקיו"...) ו"שיתוף גורל".
רולנד דשיין הגלעדי
אקדוחן קר רוח שרק קליעיו השורקים מהירים יותר מידיו.
ג'ייק צ'יימברס
בנו הסמלי (ולאחר מכן גם המאומץ) של רולנד. מופיע לראשונה בסידרה ב"האקדוחן" אך מספיק ליהרג כבר במחצית השנייה של הספר. שב לחיים ולסדרת המגדל האפל בספר השלישי, "ארצות השממה".
אדי דין
"האסיר" הוא נרקומן בשם אדי דין, שהיה בדרכו להבריח סמים בשדה התעופה, ורולנד עוזר לו לעבור במכס מבלי להיתפס. אדי היה מכור להרואין (בהשפעת אחיו הארי) עד שרולנד גמל אותו.
סוזנה דין
"אשת הצללים", המכונה כך בשל היישויות הרבות שבתוכה, ובהשאלה, הצללים הרבים, היא אודטה הולמס, אישה אפרו-אמריקנית סכיזופרנית שגדלה בארצות הברית בשנות השישים וסבלה מגילויי גזענות. היא איבדה את שתי רגליה כאשר נדחפה לפני רכבת נוסעת על ידי אדם בשם ג'ק מורט. אודטה היא אישה חכמה ומחונכת, בת לרופא שיניים שחולל מהפכה בתחום. לאחר שרולנד שלף אותה מעולמה שלה, היא ואדי התאהבו והתחתנו. לאישיות האחרת שלה קוראים דטה ווקר, אישה אגרסיבית ומטורפת. שתי היישויות אינן מודעות כלל זו לקיומה של זו. בסוף הספר דטה ואודטה מתעמתות זו עם זו, ולבסוף מתאחדות לאישה אחת - סוזנה דין.
אוי
רקונון (חיה המהווה שילוב בין כלב לדביבון בעל אינטליגנציה גבוהה ויכולת דיבור מעטה) את השם "אוֹי" קיבל מג'ייק..
דמות נשית מרכזית אחת – אודטה-דטה-סוזנה (שילוש)?
גם כאן, כל אחד מחברי הקא-טט (כולל רולנד עצמו) הוא חריג חברתי.
קאן-טוי
הקאן-טוי ידועים בשם הבלתי רשמי, אך הנפוץ יותר,"אנשים נמוכים", כמו ב"אנשים נמוכים במעילים צהובים", בשל בגדיהם הצהובים הצעקניים לפעמים. הופעתם הראשונה הייתה באוסף "לבבות באטלנטיס" מ-1999 (אם כי זאבי הערבות ברומן "דספריישן" מ-1996 נקראו בשם זה), ומאוחר יותר הופיעו בשלושת הרומנים האחרונים בסידרת "המגדל האפל".
המדריך למגדל האפל של מארוול מתאר את הקאן-טוי כתוצאה של זיווג בין בני אדם לטאהין, הנוטים להפגין את "התכונות הבלתי רצויות ביותר של שני המינים". בניגוד לטאהין, שהם בעלי ראשים של חיות שונות, לקאן-טוי תמיד יש ראשים של חולדות מעוותות.
לקאן-טוי יש היגיינה גרועה ביותר (רבים מהם נגועים בפרעושים וכינים), ורבים מהם נושאים מחלות כגון כלבת. שיניהם צומחות ללא הרף, אך נשחקות בגלל לעיסה מתמדת.
קאן-טוי ובני אדם
נראה שלקאן-טוי יש יחס דו-ערכי מוזר כלפי המין האנושי, והם מעריצים את תרבותו ושמים אותה ללעג בו בזמן. לפי דתם, הקאן-טוי יחליפו את בני האדם ברגע שהמגדל האפל ייפול. מסיבה זו הקאן-טוי עוטים מסיכות אנושיות סינתטיות, עשויות לטקס חי שהם מגדלים, בהתאם לאמונתם שזהו הצעד הראשון לקראת הפיכתם לאנושיים. המסיכות מצוידות בחורי נשימה אדומים מדממים במצח, המתוארים כנקווים תמיד אך לעולם לא ממש מדממים. חורים אדומים אלה עלולים "להתייבש" תלוי באיזה עולם הם נמצאים.
בגדיהם צעקניים, מאופיינים בדרך כלל בצבעים תוססים ובדפוסים מנוגדים. בהיותם ב"ארץ" הם נוטים לנסוע בחיקויים של מכוניות אמריקניות קלאסיות. יש רמזים עבים לכך שמכוניותיהם הן יצורים חיים; במקרה אחד צמיג הושיט מחוש כדי לחטוף פיסת אשפה.
לקאן-טוי יש גם מנהג לאמץ שמות מתרבות הפופ האמריקנית ברגע שהם מגיעים לבגרות, עם תוצאות מגוחכות לפעמים (כגון ואן גוך באעז).
פונקציות
הקאן-טוי מתוארים כפועלים בשני תחומים עיקריים בשירותו של מלך הארגמן; שומרים בדוואר-טוי וגששים. נראה שתפקידם כשומרים בדוואר-טוי הוא בעיקר להתרפס בפני הממונים-הטאהין. כגששים, נראה שמותר להם חופש פעולה רב יותר כאשר הם מובילים ומבצעים משימות כגון גיוס, בדיקות, לכידה (או לכידה מחדש, כמו במקרה של טד בראוטיגן) של ברייקרים חדשים וציד אויביו של מלך הארגמן, כפי שמתואר ב"זאבי הקאלה" בזיכרונותיו של האב קלהאן.
המתודולוגיה של הקאן-טוי במבצעי חיפוש/ציד אלה עולה בקנה אחד עם תפיסתם הכוללת של הגיחוך שבתרבות האנושית. הם מגיעים אל יעדיהם דרך מודעות על חיות מחמד אבודות וכתובות קיר גסות.
הקדמונים
הקדמונים (לעתים נקראים גם "הקדמונים הגדולים") היו תרבות מתקדמת ביותר שנודעה בשם "האימפריום", אשר שלטה בכל-עולם מאות שנים לפני האירועים המפורטים בסיפור. הם התעסקו בפיתוח טכנולוגי באופן כפייתי לוגי וראו בהמצאותיהם פתרון לכל אתגר, החלפה של המהות הנצחית, הקסומה של הבריאה במכונות בנות תמותה. האימפריום רתם את הקסם של המגדל האפל, והשתמש בו כדי לנסוע לעולמות ולתקופות היסטוריות אחרות, כדי להתענג על ההרס והמוות. ביוהרתם ביקשו הקדמונים לשלוט ברצף הזמן/חלל כולו, אבל כדי לעשות זאת, תחילה היה עליהם להרוס ולבנות מחדש את המגדל האפל. עם זאת, הניסיון הזה הביא לאסון גדול שדרבן אותם לצאת למלחמה איש נגד רעהו. הקדמונים הצליחו להשמיד את עצמם בקרב אחרון אחד, והותירו את העולם התיכון גשממה רדיואקטיבית. עדיין ניתן למצוא שרידים טכנולוגיים של עידן הקדמונים פזורים בכל רחבי הארץ.
ותגידו לי שהסיפור הזה לא מזכיר לכם את סיפור מגדל בבל...
בגירסה המקורית של הרומן הראשון של "המגדל האפל", "האקדוחן", נרמז כי העולם של "המגדל האפל" הוא גירסה עתידית מנוונת של כדור הארץ של ימינו, והקדמונים הגדולים הם שלב עתידי בהתפתחות התרבות בת זמננו. אולם עם התפתחות הסידרה, התגלה שהכל-עולם (עולמה של הדמות העיקרית, רולנד דשיין) והארץ (או, ליתר דיוק, "ארץ-קיסטון") הם עולמות מקבילים, או "רמות" שונות של המגדל האפל, ולא עולם יחיד בנקודות שונות.
ראה "הקדמונים" של "סטארגייט"/ברית ארבעת הגזעים?
מוטאנטים אטיים
טאהין
הטאהין הם בעיקר יונקים ויצורים דמויי ציפורים, ורובם נשלטים ע"י מלך הארגמן. רמז הראשון לקיומם נמצא במהדורה המתוקנת של "המגדל האפל: האקדוחן". הטאהין נזכרים, אם כי לא בשמם, כאשר המקומיים מתארים את הזוועות מהסוג האורב מעבר לתנדרקלאפ. רולנד מתאר אותם כ"יצורים לא של הפרים, ולא של עולם הטבע, אלא יצורים שנולדו בטעות ממקום כלשהו בין השניים." לפעמים הם ידועים כ"העם השלישי".
פינלי או'טגו, הנזכר לראשונה בספר החמישי, הוא הטאהין הידוע ביותר בספר האחרון. פינלי בן יותר מ-300 שנה והוא בעל ראש של סמור, אבל דמויות משניות ב"בשירתה של סוזנה" ובספר האחרון כוללות טאהין בעלי ראשי ציפור, כגון מיימן (המכונה "קנרימן" ע"י סוזנה ו"טוויטי הציפור" ע"י ג'ייק בגלל ראשו הצהוב) וג'יי (שסוזנה מכנה בשם "הוקמן" - "איש הנץ") בגלל נוצותיו החומות).
הטאהין הם מאריכי ימים ולכאורה, עליונים על בני אדם מבחינה גופנית ונפשית. רובם רואים את בני האדם (או "היומס", כינוי גנאי) כנחותים, על אף שחלקם נהנים מאמנויות אנושיות, כגון ספרות, ומכמה פעילויות אנושיות, כגון כדורסל. אין להתבלבל בינם לבין הקאן-טוי (או "אנשים נמוכים") שהם בעיקר בעלי פרצופי עכברושים, עוטים מסיכות אנושיות, ואכן נחותים מבני אדם. בספר השביעי נרמז שיש להם תרבות משלהם (מוזכר טקס החלפת שם) ושאמונותיהם הדתיות (אם בכלל) שונות לגמרי (נראה שהתפילה מבלבלת את פינלי או'טגו).
נראה ש"טאהין" משמש גם בצורת רבים וגם בצורת יחיד. ("ראיתי טאהין בעל פני ציפור." "ראיתי כמה טאהין משחקים כדורסל.")
האם משטרה, נשיא, ממשלה קיימים ביקום של המגדל האפל?
ידוע שקיים שלטון מקומי כלשהו, אבל המבנה המדינתי-פדרלי לא ברור. אין, למשל, מלוכה, כי "מלך הארגמן" הוא לא מלך, אלא ראש תאגיד.
דיסטופיה
האם התאגידים החליפו לחלוטין את השלטון המרכזי? ברור שמתנהלת מלחמה על שליטה ביקום של המגדל האפל בין שני תאגידים – תאגיד טט (בשליטתו של רולנד) ותאגיד סומברה (בשליטתו של מלך הארגמן).
חוקי המערב הפרוע?
האם תרדמה של עשר שנים (בספר הראשון) נחשבת למסע בזמן? אם כן, אז רק לעתיד...
אין מכונות זמן, אבל יש יכולת למעבר חופשי בין היקומים (הטכנולוגיה לא ברורה).
אחד המוצרים העיקריים של North Central Positronics מוגדר כ"רובוט אסימובי", אבל האם ה"רובוט השליח" הוא אכן רובוט אסימובי? האם חוקי הרובוטיקה חלים עליו?
קיימים שלושה תאגידים עיקריים ביקום של "המגדל האפל", שניים מהם נשלטים ע"י מלך הארגמן ואחד ע"י הקא-טט של רולנד דשיין.
נורת'-סנטארל פוזיטרוניקס
נורת'-סנטארל פוזיטרוניקס מופיע ביצירות רבות של סטיבן קינג, בסידרת "המגדל האפל" וביצירות נלוות. זהו תאגיד ענק המייצר פריטים טכנולוגיים מתקדמים, כמו רובוטים, מחשבים וכלי נשק.
רבים מהמוצרים תופסים מקום בולט בסידרת "המגדל האפל", שבה המוצרים המעטים הנותרים של נורת'-סנטארל פוזיטרוניקס שעדיין מתפקדים השתגעו, וטורפים את החיים ואת שרידי התרבות. הדבר קשור לתופעה המשפיעה על חלק גדול מהמציאות: הכול מתפרק. כפי שמתואר בספרים, העולם "התקדם הלאה".
בשלב שבו רולנד והקא-טט שלו נתקלים בו, נורת'-סנטארל פוזיטרוניקס הוא חלק מקבוצת סומברה, בבעלותו של מלך הארגמן, התגלמות השטן והרוע בעולם של המגדל האפל. המטרה המוצהרת של מלך הארגמן היא להרוס את הרב-יקום/המציאות כולה.
בין יצירותיו של התאגיד בספרים יש מחשבים דו-קוטביים, מספר אנדרואידים וקיבורגים, ובליין החד-פסי, רכבת חד-פסית תבונית הנהנית מחידות.
תאגיד סומברה
תאגיד סומברה נשלט על ידי מלך הארגמן. תאגיד סומברה עלה
לשלטון בסוף שנות ה-80' ומחזיק במונופול מלא על מו"פ בהיי-טק וייצור במשך תקופה לא
ידועה, אך בהחלט ארוכה. הוא קשור לתעשיות לאמרק ולנורת'-סנטארל פוזיטרוניקס. הוא
הבעלים של תאגיד טראנס, המוצא ומגייס צעירים בעלי כוחות על-טבעיים לביצוע
התנקשויות, ובסופו של דבר להפיכתם ל"ברייקרים". בעולם-קיסטון, שלטונו של תאגיד
סומברה מעורער ואולי אף נבלם על תאגיד טט, שהוקם על ידי רולנד והקא-טט שלו במיוחד
למטרה זו.
ברומנים, מעשה ה"רוע" העיקרי של תאגיד סומברה היה רכישת המגרש הריק במנהטן שבו צמח
הוורד, התגלמות המגדל האפל במישור הקיום הזה. מטרתו של מהלך זה הייתה להרוס את
הקרקע כדי לבנות בתי דירות, ובכך להשמיד
תאגיד טט
תאגיד טט הוקם ע"י רולנד
דשיין והקא-טט שלו כדי למנוע את השמדת הוורד באמצעות מניעת רכישת המגרש הריק שעליו
צמח הוורד בידי תאגיד סומברה.
כדי לשמר את מסעם לעבר המגדל האמיתי ותוך כדי כך להציל את היקום שלנו, רולנד דשיין
מנצל את המשאבים הכספיים של חברת הקבוצה (הקא-טט) שלו, סוזנה דין, ובעיקר ההון
שאביה הממציא הפקיד בידי דודה, כדי לרכוש את המגרש בשם תאגיד טט. חברת קש זו רכשה
את המגרש כדי להגן עליו מפני תאגיד סומברה הזדוני, בראשותו של מלך הארגמן (אויבו
הגדול של רולנד) ובכך להציל את ממד היקום שלנו מהרס מוחלט. תאגיד טט בנה על המגרש
גורד שחקים שחור בלי להזיק לוורד או אפילו להזיז אותו. רולנד האמין שגורד השחקים,
הנמצא בכיכר דאג המרשילד 2 (בניין אמיתי נשעליו עומד גורד שחקים שחור אמיתי, הסיבה
הסבירה לכך שסטיבן קינג בחר למקם את הוורד בבניין הזה) הוא תמונתו של המגדל האפל
באותו עולם, שנבנה כדי להגן על הוורד.
בספר השביעי והאחרון בסידרה, רולנד מוצג בפני ראש תאגיד טט בימינו: בתו של מוזס
קארבר, שנולדה אחרי שסוזנה עזבה את ניו יורק ועברה עולמו של רולנד. מוזס קארבר הוא
ה"אב המייסד" החי האחרון, שהעביר את השליטה לידי בתו אחרי מותם של ג'ון קאלם ואהרון
דיפנו. תאגיד טט משתמש בתערובת של טכנולוגיה מודרנית והעל-טבעי, עוקב אחרי התקדמותו
של רולנד בעזרת צוות של מדיומים מאומנים ואפילו מאמן אקדוחנים משלו (אחת מהם היא
בתו של קארבר עצמו). הם גם בוחנים ספרים שכתב סטיבן קינג, בתקווה למצוא מידע
המתייחס למגדל האפל. בפגישה עם רולנד, הם מחזירים לו את צלב הכסף שנתן לו הדודה
טליתא ב"ארצות השממה" (לה הבטיח שיישא אותו עמו אל המגדל), מידע רב ערך המתייחס אל
הדרך המובילה אל המגדל האפל, ואת ספרו של סטיבן קינג "אינסומניה".
ספרי הסידרה
האקדוחן (1982)
שליפת השלושה (1987)
ארצות השממה (1991)
המכשף והבדולח (1997)
זאבי הקאלה (2003)
שירתה של סוזנה (2004)
המגדל האפל (2004)
הרוח מבעד לחור המנעול (2012)
על דרכו של רולנד דשיין אל הגבורה ראה כאן.