1. מסע בזמן - איך אוכלים את זה או הזמן כמושג פילוסופי
ג. הזמן כממד רביעי ביקום מרובע ממדים ("Block Universe")
ד. הזמן כחלק בלתי נפרד מרצף הזמן/חלל (לפי תורת היחסות של איינשטיין)
2. המושגים הבסיסים - סקירה היסטורית
3. חזרה לעבר או חזרה לעתיד? כמה גישות מדעיות
פרדוקס הידע (או "ארוחה חינם") - פרדוקס הבלייה
6 . תרחישי מסע בזמן בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה
א. מסע בכיוון אחד (קדימה או אחורה), או בשני הכיוונים, עם נקודת יציאה אחת ונקודת חזרה אחת
תרחישי מסע בזמן שימשו מאז ומתמיד חומר לקלאסיקות ספרותיות (ראה "ינקי בחצר המלך ארתור" של מארק טוויין, "מכונת הזמן" של ה' ג' ולס, ועוד), ליצירות מד"ב כגון "קץ כלזמן" של אייזק אסימוב, וכמובן לסרטים עתירי פעלולים כמו סידרת "בחזרה לעתיד", סידרת "שליחות קטלנית" ועוד. כולם שונים זה מזה, אבל אחד המאפיינים המשותפים לכולם הוא הדיון באופן שבו מעשיהם של הנוסעים בזמן לעבר משפיעים על המציאות בהווה. כדי לעכל את עצם הרעיון שנקרא מסע בזמן, צריך קודם כל לעכל רעיון אחר, לא פשוט כלל וכלל, והוא שלמושג הזמן עצמו קיימות כמה תפיסות אפשריות:
כדי לעכל את עצם הרעיון שנקרא מסע בזמן, צריך קודם כל לעכל רעיון אחר, לא פשוט כלל וכלל, והוא שלמושג הזמן עצמו קיימות כמה תפיסות אפשריות:
זו תפיסת העולם הבסיסית שלנו, שרואה את הזמן כקו ישר וחד כיווני (הזמן כנהר או כחץ), תפיסה שהייתה מקובלת בין היתר על הפילוסופים היוונים הקדומים, כגון הראקליטוס, שבמאה ה-5 לפנה"ס אמר ש"הכול זורם" וש"אין אדם יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים, שכן בפעם השנייה האדם אינו אותו אדם והנהר אינו אותו נהר".
את הבעייתיות של תפיסה זו הדגים ג'ק פיני ספרו Time and Again , שבו מתחבטים המדענים בשאלה מה קורה כאשר מנסים לשבש את זרימת הנהר.
להלן תיאור פשטני ביותר של מסע בזמן בעולם תלת-ממדי (בהתאם לתפיסת הזמן כחץ):
נשאלת השאלה, האם נוכל להגיע במקום ל"מקום" אחר ל"זמן" אחר? להלכה זה לא רק אפשרי, אלא גם בלתי נמנע, שהרי הזמן הוא ליניארי.
(תמונה 2, מתוך Philosophy 2A: Time & Space)
בני המאיה, למשל, ראו את הזמן כגלגל שבו כל אירוע חוזר על עצמו כעבור מספר קבוע מראש של שנים (52). הספרדים ניצלו זאת לטובתם כאשר תכננו את כיבוש האימפריה האצטקית (מקסיקו של היום), כיוון שבגלל צירוף מקרים היסטורי מוזר, האצטקים חשבו שהרנאן קורטז, מפקד הכוחות הספרדיים, איננו אלא קווצלקואטל, האל (הלבן) שהבטיח לחזור אל בני עמו בשנה ה-52 של המחזור. המחזור הנוכחי, אגב, אמור להסתיים בחורבן העולם בסוף שנת 2012 (וראה גם "תיקים באפלה") - אם כי באחרונה יש הטוענים כי חישוביהם של בני המאיה היו שגויים...
התפיסה שהייתה מקובלת מאוד עד לפני תורת היחסות:
1. הזמן הוא ממד רביעי
2. אנו יכולים לנסוע בחלל
3. אנו צריכים להיות מסוגלים לנסוע גם בזמן
4. איננו מסוגלים לנסוע בזמן; מכאן שבאמת איננו יכולים לנסוע בזמן, או שתפיסת היקום מרובע הממדים היא שגויה...
וזהו בדיוק הדיון שפותח את ספרו של ה' ג' ולס "מכונת הזמן". לפי ולס, אנו אכן יכולים לנסוע בזמן, ועל כן תפיסה זו של היקום איננה שגויה.
ועוד תיאור פשטני ביותר של מסע בזמן לפי תורת היחסות של איינשטיין: הציר האדום קצר מהירוק, משמע שהנוסע על הציר האדום מזדקן פחות (פרדוקס התאומים, זוכרים?)
(תמונה 3, מתוך Philosophy 2A: Time & Space)
אגב, לפי תורת היחסות, אפקט דומה יושג גם במקרה של מסע אל מרכז האדמה, כיוון שככל שאנו מעמיקים לחדור אל בטן האדמה, הכבידה גוברת, ומכאן שמסע אל מרכז האדמה יהווה גם קיצור דרך אל העתיד.
יש שני מושגים בסיסיים שהבנתם חיונית להתמודדות עם שאלת הזמן והמסע בזמן:
סתירה היא מונח בלוגיקה המתאר מצב שבו שני ביטויים אינם יכולים להיות אמיתיים שניהם, או שקריים שניהם, באותן הנסיבות ובאותה הפרשנות. למשל, "ראובן הוא שוטה" ו"ראובן אינו שוטה". אם הביטוי הראשון אמיתי, הרי שהשני שקרי, ולהיפך. מכאן שאמיתותו של הביטוי הראשון הופכת את השני לשקרי בהכרח.
גם ביטוי יחיד יכול להיחשב סותר את עצמו. למשל, "הביטוי הזה אינו אמיתי". אין לנו כל דרך לקבוע אם הביטוי הזה אמיתי או שקרי, ומכאן שיש לפנינו סתירה עצמית.
אפשר להשתמש בעקרון הסתירה כדי לבחון את אמיתותם של ביטויים על ידי העמדתם מול ביטוי אחר שכבר הוכח כאמיתי. ואכן, העוסקים בלוגיקה ובלוגיקה מתמטית מרבים להשתמש בעקרון הסתירה.
בפילוסופיה קיימים חילוקי דעות ביחס למעמדה של הסתירה. יש הרואים בו תפיסה בלתי-תלויה של המציאות, קביעה מוחלטת, ויש הרואים בו תיאור מהימן של החשיבה האנושית, או מוסכמה בלבד, שאפשר לשנותה לפי המערכת הלוגית שבה אנו משתמשים.
אם כך, מהי בעצם עקביות? עקביות היא מצב שבו מעמידים זה מול זה שני ביטויים שאינם סותרים זה את זה, ללא כל תלות או קשר לעובדת היותם אמיתיים או שקריים. למשל:
א. קודם הייתה הביצה
ב. אחר כך הייתה התרנגולת
לעומת:
א. קודם הייתה הביצה
ב. קודם הייתה התרנגולת
לפי האנציקלופדיה של Ynet, סיבתיות היא מונח שיש לו שלוש משמעויות עיקריות:
1. פעולה אנושית בתור סיבה - כל פעולה שמבצע אדם כדי להביא לידי קיומו של מאורע או מצב עניינים מסוים. במובן זה, לגרום למאורע פירושו - לבצע פעולה מכוונת בציפייה שהמסובב (התוצאה) יתממש.
2. סיבות בטבע - לא רק מעשיו של האדם יכולים להאיר את החדר, אלא גם סיבות טבעיות, כגון זריחת השמש. לפנים השתמשו במונחים כגון "יצירה" גם ביחס לסיבות טבעיות. כלומר: הסיבות נחשבו כבעלות כוח ממשי ליצור את תוצאותיהן. אולם, שלא כמו במובן הראשון, סיבות בטבע אינן פעולות אנושיות מכוונות, אלא רק תנאים מספיקים לתוצאות: השמש זורחת, כלומר החדר מואר. שימוש בתנאי מספיק להסבר מצב קיים מקובל למשל ברפואה.
3. סיבה בתור הסבר - יש המשתמשים במונח "סיבה" במקום במונח "הסבר". כלומר, בכל מצב עניינים יש רכיבים המצויים בשליטתנו, והם המאפשרים לנו לחולל את התוצאה המבוקשת. במובן זה של סיבה, אפשר להסביר אותו אירוע בדרכים שונות לפי הקשרו. המשמעות הראשונית של "סיבה" מקורה בתפיסה האנתרופומורפית (ייחוס תכונות אנושיות לגורמים לא אנושיים) שהייתה מקובלת במדעי הטבע עוד מהמאה ה-6 לפנה"ס.
רק בתקופתם של קופרניקוס וניוטון החלו הניסיונות לתת הסברים לתופעות ע"י ראייתן כמקרים פרטיים של חוקי הפיסיקה והמתמטיקה. תפיסה זו, לפיה טמון בסיבה "כוח" כלשהו המחולל את התוצאה, רווחה במדע ובפילוסופיה עד המאה ה-18.
הפילוסוף האנגלי דייוויד יום הגדיר את הסיבתיות כך בשנת 1748:
"We may define a cause to be an object, followed by another, and where all the objects similar to the first, are followed by objects similar to the second."
ובמילים אחרות, אם העצם הראשון לא היה קיים, גם השני לא היה קיים.
עמנואל קאנט הגיב על כך ב"ביקורת התבונה הטהורה" בטענה כי המושג "סיבה" הוא קטגוריה שכלית (או אחת מהקטגוריות שבאמצעותן אנו תופסים את העולם) שבלעדיה אין אנו יכולים לארגן את ניסיוננו המדעי.
קאנט הסתמך על מערכת הלוגיקה הסילוגיסטית
|
קאנט |
אריסטו |
|
|
אחדות, ריבוי, שלמות (טוטאליות) |
כמות |
|
|
מציאותיות, שלילה, הגבלה |
איכות |
|
|
פנימיות וקיומיות (תוכן ומקריות), סיבתיות ותלות (סיבה ומסובב), שיתופיות (הדדיות) |
יחסיות |
|
|
אפשרות-אי אפשרות, קיום-אי קיום, הכרח-חלופה |
צורניות |
הפיסיקה הקלאסית הייתה דטרמיניסטית ברובה, ונתפסה בעיקר כחקר הקשר בין סיבה למסובב בעולם הגשמי, עד שאלברט איינשטיין הציג ב-1905 את תורת היחסות הפרטית, והוכיח כי שני מאורעות, שמנקודת ראותו של צופה אחד מתרחשים במרווח זמן מסוים זה מזה, עשויים להתרחש במרווח זמן אחר מנקודת ראותו של צופה אחר.
הולדתה של תורת הקוואנטים בשנת 1925 ערערה מאוד את התפיסה הקלאסית של הפיסיקה. התברר כי אין דטרמיניזם מלא, אלא סטטיסטי בלבד. מערכת נתונה אינה חייבת להתפתח במסלול מוגדר, אלא יש לה אפשרויות שונות של התפתחות, וחוקי ההתפתחות הקוונטיים יכולים לקבוע רק את ההסתברות להתפתחותה של המערכת לפי כל אחת ואחת מן האפשרויות.
דייוויד לואיס כתב מאמרים רבים העוסקים בשאלת הסיבתיות והקשר בינה לבין הפרדוקסים של המסע בזמן, ואחד מהם, שהתפרסם עוד בשנת 1978 באוניברסיטת פרינסטון (ומאוחר יותר ב-SciAm), נקרא The Paradoxes of Time Travel. במאמר זה תוקף לואיס את עיקרון הגנת הכרונולוגיה ואת הטענה שעצם קיומם של הפרדוקסים מונע לכאורה את המסע בזמן, ואומר שהפרדוקסים אינם אלא מוזרויות שניתן לתרץ אותן ואף לעקוף אותן. בין היתר הוא דן בשאלה: "האם אני יכול לחזור לעבר ולהרוג את סבא שלי?" ותשובתו היא כן, אתה בהחלט "יכול", אבל אין זאת אומרת שאם תנסה תצליח... כמו בסיפור הידוע על האדם שנשברה ידו ושאל את הרופא, "האם אוכל לנגן בפסנתר?" הרופא השיב לו, "כן, כמובן", והאיש הגיב בשמחה, "יופי, כי קודם לא יכולתי..."
אז מה זה קשור למסע בזמן?
לפי דייוויד לואיס, לא כל דבר שאנו "יכולים" לעשות, אנו גם יכולים לעשות. אפשרות תיאורטית איננה הופכת לממשית רק מעצם קיומה. הדבר נכון גם לגבי המסע בזמן, ולא משנה אם מדובר במסע לעבר או במסע לעתיד.
להלן כמה מאמרים בנושא:
David Lewis, "Postscripts to Causation"
David Lewis, "Counterfactual Dependence and Time's Arrow"
David Lewis, "Counterfactuals and Comparative Possibility"
Igal Kvart, "Lewis' 'Causation as Influence'"
מייקל דאמט (Dummet), פילוסוף איש אוקספורד, עסק אף הוא בשאלת הסיבתיות והדטרמיניזם, אבל מהזווית ההפוכה, מהזווית של טיעון הסיכול (Bilking). הוא הציג את הדוגמה הבאה: יומיים אחרי שהציידים יצאו לציד (וטרם חזרו), ראש השבט מבצע ריקוד טקסי להבטחת אומץ לבם של הציידים והצלחת הציד. במילים אחרות, מישהו טוען שע"י ביצוע פעולה בזמן נתון, הוא יכול לגרום להתרחשות אירוע בזמן נתון אחר. איך מעמידים את ראש השבט על טעותו?
א. יוצרים קשר (אלחוטי או אחר) עם הציידים (שכזכור טרם חזרו) ומבררים אם הציד היה מוצלח;
ב. מבקשים מראש השבט להפסיק לרקוד.
מהן התוצאות האפשריות?
|
אין כל תלות בין הריקוד לבין אומץ לבם של הציידים |
ראש השבט נענה לבקשה |
|
אומץ הלב של הציידים הוא שגורם לראש השבט לרקוד ולא להיפך. |
ראש השבט אינו יכול להיענות לבקשה |
(תמונה 4, מתוך Philosophy 2A: Time & Space)
ומכאן אנו מגיעים ללולאה של דאמט. לפי דאמט, טיעון הסיכול תלוי ביכולת לברר אם התוצאה (המוקדמת יותר) התרחשה לפני שהסיבה (המאוחרת יותר) מתרחשת.
ומה הקשר בין הלולאה של דאמט לבין המסע בזמן?
(תמונה 5, מתוך Philosophy 2A: Time & Space)
נניח שאני טוענת שאני יכולה להשפיע על תכונה של אור המגיע ממרחקים רק בעצם ההסתכלות עליו. כלומר, אני משפיעה למעשה על הפוטונים כפי שהיו כשיצאו ממרחקים לפני מיליוני שנים. כדי להפריך את טענתי, יש צורך:
(א) לגלות את התכונה הספציפית של האור;
(ב) להעביר אליי הודעה לפני שהפוטון יגיע אליי.
אבל כיוון שלפי היחסות הכללית לא קיים דבר שהוא מהיר מהפוטון, אי אפשר למעשה להפריך את טענתי. כמו כן אני יכולה לטעון שהגלאי הוא שהשפיע על תכונת הפוטון, ולא העין שלי.
האם הטבע יכול לנצל לולאה זו? יש הסבורים שבמכניקת הקוואנטים, זה מה שקורה...
תורת היחסות של איינשטיין נולדה כתוצאה מחיפושיו הנואשים אחרי סדר ואחידות ביקום, חיפושים שאיינשטיין התמיד בהם עד יומו האחרון, ללא הצלחה. איינשטיין האמין בכל מאודו ש"אלוהים איננו משחק בקוביות ביקום" (אגב, על כך ענה לו נילס בוהר "תפסיק להגיד לאלוהים מה לעשות", ואילו סטיוון הוקינג אמר,"Not only does god play dice, but he throws them where they cannot be seen." ("לא זאת בלבד שהוא משחק בקוביות, אלא שהוא זורק אותן למקומות שבהם לא רואים אותן").
בשנת 1919 זכתה תורת היחסות הכללית של איינשטיין לאימות בעקבות צילומים של ליקוי חמה מלא שהוכיחו כי האור המגיע מכוכבים רחוקים מוטה ע"י השמש (כלומר, יש לו מאסה), בדיוק בשיעור שחזה איינשטיין, והקהילה המדעית צהלה ושמחה. התורה של איינשטיין אמרה, בקיצור נמרץ, שהחלל (קיימת מחלוקת בשאלה אם את המילה Space יש לתרגם כ"מרחב" או "חלל", ומתי, ומה ההבדל בין המילים, אם בכלל. מובן שזה לא המקום להכריע במחלוקת הזאת...) והזמן אינם מוחלטים או נפרדים לחלוטין, אלא מהווים רצף, ושגם הכבידה וגם התנועה יכולות להשפיע על רצף הזמן-חלל, מה שאומר שהזמן איננו ממד רביעי ותו לא, כפי שהיה מקובל לחשוב.
אז מה זה קשור למסע בזמן, תשאלו?
בגלל אפקט התפשטות הזמן, שהוא אחת מההנחות הנובעות מתורות היחסות, לגבי עצם שנע במהירות האור יחסית לעצם אחר, הזמן מואט. להלכה, אפשר לנסוע בחלל במהירות קרובה למהירות האור במשך אלף שנות ארץ, ואז לחזור. לנוסע בזמן, המסע נמשך שנים מעטות בלבד. אבל על הארץ חלפו 2000 שנה (אלף הלוך ואלף חזור, כן?)
ומה קורה כשהנוסע רוצה לחזור לאחור בזמן? גם זה אפשרי, לפי תורת היחסות המיוחדת ואפקט התפשטות הזמן. ככל שהמהירות קרובה יותר למהירות האור, כן יואט הזמן לגבי הנוסע. במהירות האור תגיע התקדמות הזמן לאפס, ובתנועה במהירות שמעל למהירות האור התקדמות הזמן תהיה שלילית (כלומר, לאחור).
יש כאן רק מלכוד קטן אחד. תורתו של איינשטיין קובעת גם שמהירות האור היא המהירות המירבית ביקום. על כן, לפי היחסות המיוחדת, המסע לאחור בזמן אינו אפשרי. אבל לפי היחסות הכללית, אין מגבלות על אופן תנועתו של החלל שבו נע העצם. החלל מתפשט, נושא עמו את הגלקסיות ומרחיק אותן מהארץ במהירות שיכולה לעלות על מהירות האור. המתמטיקאי קורט גדל אף גילה שמשוואות תורת היחסות הכללית מאפשרות, בהנחה שהיקום כולו סובב סביב עצמו, ובאופן כזה גורף אתו את הזמן-חלל, לחזור לעבר ע"י הקפת היקום. עדיין לא נמצאו הוכחות לכך שהיקום סובב סביב עצמו, וגם אם כן, אין בימינו יכולת טכנית לבצע ניסוי שיוכיח זאת.
אז מה חסר לנו עכשיו? אנרגיה, והמון. כלומר, אפס, ריק, אבל לא ריק רגיל, אלא ריק קוואנטי. ריק קוואנטי מאופיין בפעילות של זוגות חלקיקים/אנטי חלקיקים שנוצרים בלי הרף ומשמידים זה את זה, תוך שהם מחזירים את האנרגיה שלהם לריק. כאשר "מצמצמים" את הריק, יוצרים תנאים של "אנרגיה שלילית". תופעה זו מכונה "אפקט קאסימיר", על שם הפיסיקאי ההולנדי הנדריק קאסימיר, ומבחינים בה גם באופק האירוע של חורים שחורים (סבלנות, עוד נגיע לחורים שחורים). כיוון שאנרגיה שווה למאסה (E=MC2, זוכרים?) אנרגיה שלילית שווה למאסה שלילית, למאסה שלילית יש כבידה שלילית, ועל כן היא מקמרת את הזמן-חלל בכיוון ההפוך לזה של הכבידה, ומכאן הדרך למסע בזמן לאחור קצרה.
אגב, יש מדענים שבדקו ומצאו שקיימת צורה של מסע בזמן ברמה תת-אטומית. מסתבר שחלקיקים מיקרוסקופיים, שבדרך כלל ניתן לחזות את התנהגותם מראש כשתנאי הפתיחה ידועים, מתנהגים באופן דומה לזה של מערכות של מכניקת קוואנטים. ריצ'רד פיינמן, הפיסיקאי הידוע וחתן פרס נובל, הוכיח שאין הבדל מהותי בין חלקיק בעלי מטען חשמלי שלילי לבין חלקיק בעל מטען חשמלי חיובי שנע אחורנית בזמן (וגם להפך), וששניהם שווים מבחינה פיסיקלית. הפיסיקאי ג'ון וילר, מורו ועמיתו של פיינמן, אף העלה את האפשרות שאולי בכל היקום קיים רק אלקטרון אחד, שנע ללא הפוגה קדימה ואחורה בזמן, וכך יוצר את הרושם שקיימים אלקטרונים ופוזיטרונים לאין ספור.
גם תורת היחסות הפרטית מדברת על קיומם התיאורטי של חלקיקים הנעים במהירות על-אורית (טאכיונים), ומכאן שהם גם נעים אחורנית בזמן. איש עדיין לא הצליח לגלות טאכיונים, והוויכוח בשאלת עצם קיומם טרם הוכרע. אם אכן נצליח למצוא טאכיונים ולרתום אותם לשימושנו, לא נוכל אמנם לנוע בעצמנו בזמן, אבל אולי נוכל לקיים באמצעותם תקשורת בין-זמנית על-ידי העברת מסרים לעבר (למשל, באמצעות פרסום מודעה בעיתון...)
בשנות ה-60' הראה רוי קר, מתמטיקאי מניו-זילנד, שגם חורים שחורים שמסתובבים סביב עצמם גורפים אתם את הזמן-חלל, וכעשור מאוחר יותר השתמש הפיסיקאי פרנק טיפלר בעבודתו של קר כדי להציע אפשרות תיאורטית של מסע בזמן על-ידי טיסה בקרבת חור שחור מאסיבי שמסתחרר במהירות גבוהה.
(תמונה 6, מתוך http://www.zamandayolculuk.com/cetinbal/EinsteinRosenBridges.htm)
ג'ון וילר ועמיתו קיפ ת'ורן הציעו להשתמש בחור תולעת כדי לנוע ממקום-זמן אחד למקום-זמן אחר. הבעיה היא שחור תולעת אינו מאפשר מעבר של חומר, או אפילו אור, מה גם שחור תולעת אמור להיות תופעה בלתי יציבה (מה שמסביר למה מציאתו של חור תולעת יציב ליד באג'ור חוללה מהומה רבה כל כך...) אמנם יש כמה דרכים תיאורטיות לייצב חור תולעת ולהגדיל אותו באופן כזה שניתן יהיה לעבור דרכו, אבל גם כאן, כמות האנרגיה הדרושה למבצע כזה שוללת את האפשרות שהטכנולוגיה תהיה ישימה בעתיד הנראה לעין.
|
מבחינה פיסית/מעשית |
מבחינה לוגית |
|
|
טיסה במהירות גבוהה מאוד (רצוי על-אורית); האטת הזמן במערכת נתונה - לפי תורת היחסות הפרטית; עדיין לא נבנתה החללית שיכולה לטוס במהירות על-אורית |
המון פרדוקסים |
לעבר |
|
האצת הזמן מחוץ למערכת - לפי תורת היחסות הכללית; שהייה בשדה כבידה חזק במיוחד |
אין כל בעיה - נסיעה חד פעמית וחד כיוונית לעתיד (ללא חזרה לעבר על מנת לשנותו) איננה שונה במהותה מנסיעה מירושלים לאילת, למשל. |
לעתיד |
בשני המקרים, המגבלה היחידה היא טכנולוגית, וייתכן שבעתיד תימצא הדרך להתגבר עליה.
1. עצירה או הקפאה של הזמן
2. "ג'ט לאג"
התופעה המוכרת לכל מי שיצא אי פעם לטיסה ממושכת יוצרת לכאורה הבדל בין זמן הנוסע לבין הזמן החיצוני.
3. הקפאת הגוף לצורך הפשרה בעתיד - קריוניקה
כבר בימינו יש אנשים שמבקשים לעבור את התהליך, מתוך אמונה שבעתיד יימצא פתרון רפואי לבעיה שגרמה למותם (והפיקדון הקטן בבנק יניב תשואה נאה). בימינו, הטכנולוגיה עודנה בחיתוליה, אך כבר משתמשים בשיטה זו כדי להקפיא חולים חשוכי מרפא שמתו מוות קליני, בתקווה שבעתיד ניתן יהיה להפשירם אחרי שתימצא תרופה למחלה שגרמה למותם. האמת? לי יש בעיה עם השיטה הזאת בכל פעם שאני מוציאה מהמקרר פרי שקפא בטעות ורואה מה קורה לו אחרי ההפשרה...
4. השעיית חיים לצורותיה - Suspended Animation
שיטת "ריפ ואן וינקל" (או בשבילכם "חוני המעגל"), או כל שיטת הרדמה אחרת הכרוכה בעצירה כמעט מוחלטת של כל תפקודי הגוף לזמן (כמעט) בלתי מוגבל.
לכל השיטות האלה יש בעיה משותפת אחת - הן עוצרות רק את הזמן האישי (של האדם הטס/מוקפא/מורדם, זאת אומרת).
ג. אז האם המסע בזמן בכלל אפשרי, ולא משנה איזו תפיסה אנו מעדיפים?
יש כמה נימוקים עיקריים לכך שהמסע בזמן אינו אפשרי מבחינה מעשית, גם אם מקבלים את ההנחה שהוא אפשרי מבחינה תיאורטית. להלן כמה דוגמאות:
לא, בגלל חוקי הפיסיקה
יש תופעות רבות שהפיסיקה לא מסבירה ובכ"ז הן קיימות.
לא, בגלל הפרדוקסים
עצם קיומם של הפרדוקסים שולל את אפשרות המסע בזמן;
לא, בגלל הקשיים הטכניים העצומים
התגברות על מחסום מהירות האור, מציאת מקור אנרגיה, השגת הסכמה על מימון.
לא, בגלל הגנת הכרונולוגיה
לא ייתכן שאלף אנשים ייצאו "להרוג את הסבא" וכולם ייכשלו; אם זה היה אפשרי, כבר היינו רואים נוסעים בזמן בהמוניהם, אז (על משקל הפרדוקס של פרמי) איפה הם? (שאלתם של סאגן והוקינג)
אבל מובן שעל כל נימוק נגד, יש גם נימוק בעד...
א. עצם הרעיון של מסע בזמן מנוגד לשכל הישר
כנגד זה אפשר, כמובן, לטעון, שהפיסיקה של המאה ה-20 גילתה תופעות רבות שאף אותן מתקשה השכל הישר לקבל, ובכל זאת הן הוכחו מעל לכל ספק.
ב. אף אחת מהתיאוריות הפיסיקליות עליהן מתבססות ההצעות לבניית מכונת זמן עדיין לא יושמה, וייתכן שהדרך ליישום התיאוריות רצופה מכשולים, תיאורטיים או מעשיים, שלא נלקחו בחשבון, כך שמסע בזמן לא יתאפשר לעולם.
ג. לו מסע בזמן היה אפשרי, היינו מוצפים במבקרים מן העתיד, ומאחר שאיננו זוכים לביקורים כאלה, הרי שניתן להסיק שלעולם לא נבנתה מכונת זמן.
המסע בזמן אפשרי רק עד לאותה נקודה בזמן שבה הומצאה מכונת הזמן, או שכמויות האנרגיה שיידרשו למסע כזה יהיו כה גדולות, שהדבר ייעשה רק במקרים חריגים ומיוחדים. וגם אם המבקרים מן העתיד כבר כאן, בכל פעם שהם נחשפים הם חוזרים ומשנים את העבר ובכך הם מונעים את חשיפתם, וחוזר חלילה...
ד. התנאים הפיסיים-טכנולוגיים-לוגיים יהיו כאלה שלעולם לא ייווצר פרדוקס.
למשל, אדם שמסוגל להרוג את סבתו מתוך סקרנות מדעית לעולם לא יזכה לחזור אחורנית בזמן, ואם זה בכל זאת יקרה, הוא ייהרג בתאונה לפני שיספיק להגיע אליה, או שיהרוג בטעות אישה אחרת; אם מישהו ייקח את תווי הסימפוניה התשיעית לבטהובן, הם יאבדו בדרך, או שבטהובן יניח אותם בצד וישכח מהם. זה, אגב, בדיוק מה שקרה לגיבור הסידרה Crime Traveller שלמד על בשרו כי "הזמן לא ייתן לך לרמות"; או לחליפין, גם אם תיאורטית ניתן לבנות מכונת זמן, הדבר לעולם לא יצא לפועל בשל מכשולים מעשיים (למשל, החלטת ממשלה שלא לממן פרויקט בסדר גודל של טריליוני דולרים).
זוהי עמדתו של הפיסיקאי הידוע סטיוון הוקינג, שהעלה את ההשערה שהיקום מגן על עצמו מפני פרדוקסים, ולכן חוקי הפיסיקה שוללים כל אפשרות שנצליח לבנות מכונת זמן (ראה "הגנת הכרונולוגיה").
וקארל סאגן אומר ("מוחו של ברוקה", עמ' 154, תרגום עברי של ד"ר נעמי כרמל), "אינני יודע אם מסע בזמן, לתוך העבר, הוא בגדר האפשר. יש בו כדי להוליד בעיות של סיבה ומסובב המעוררות אצלי ספקנות מרובה. אבל יש אנשים החושבים על הנושא הזה. מה שנקרא "קווים סגורים דמויי-זמן" - מסלולים בחלל-זמן המתירים מסע זמן לא מוגבל - מופיעים בכמה פתרונות למשוואות השדה של תורת היחסות הכללית. טענה שהועלתה לאחרונה אולי בטעות, אומרת, שקווים סגורים דמויי-זמן מופיעים בקרבתו של גליל גדול החג במהירות סביב עצמו..."
דייוויד לואיס, לעומת זאת, טוען שהפרדוקסים אינם אלא "מוזרויות" ואין בהם דבר שהופך את המסע בזמן לבלתי אפשרי...
דילמה א': אדם בא אליך, טוען שהוא מהעתיד ומזהיר אותך שאם תעשה או לא תעשה משהו מסוים, יקרה או לא יקרה אסון נורא ואיום. אתה שומע בקולו. האסון לא קורה. אז מנין בא/יבוא האדם שהזהיר אותך (ראה "12 קופים")?
ואם נניח שאתה לא שומע בקולו והאסון כן קורה. האם לא תהיה לכך השפעה הרסנית בלתי ידועה על האלמוני שבא מהעתיד?
אגב, תופעות כאלה נפוצות בעיקר אחרי אסונות המוניים; אנשים מדווחים על כך שהיו אמורים להימצא במקום האסון, אך נמנעו מכך ברגע האחרון בגלל אזהרה מסתורית כלשהי שקיבלו, מה שכמובן תורם גם לחיזוקן של תורות קנוניה הפורחות בעקבות אסונות המוניים (ראה 11 בספטמבר) ...
דילמה ב': האם שינוי שביצענו בעבר, בהנחה שהצלחנו להגיע לשם עם הידע הדרוש לביצוע השינוי ולחזור בשלום, אינו מבטל את הצורך מלכתחילה לנסוע לעבר ולבצע את השינוי? (ראה "צ'ק פתוח")
את הפרדוקסים השונים הקשורים למסע בזמן ניתן בעיקרון לחלק לשני סוגים: פרדוקסים שמפירים את עקרון הסיבתיות ופרדוקסים שמפירים את עקרון העקביות.
נניח שהנוסע שלנו חוזר לתקופה שבה הוריו טרם נפגשו, ומגלה שללא התערבותו, הם לעולם גם לא ייפגשו. הוא מחליט להתערב ולהפגיש ביניהם. המציאות שנוצרת היא אמנם עקבית לגמרי, אך הסיבתיות נפגעת; הנוסע לא נולד מפני שהוריו נפגשו, אלא הוריו נפגשו מפני שהוא הפגיש ביניהם... אגב, כדי שזה יצליח, לא ייתכן מצב שבו הנוסע ייכשל בניסיונו להפגיש בין הוריו. Failure is not an option.
לעומת זאת, כבר ראינו שחזרה לעבר איננה גורמת בהכרח לשינוי מציאות, ושפעולותיו של הנוסע בעבר עשויות להיות חלק בלתי נפרד מהמציאות של זמנו. אבל גם אם העקביות נשמרת (הביצה או התרנגולת, זוכרים?) עלולות פעולותיו של הנוסע להפר את עקרון הסיבתיות.
יש לציין שהנחת היסוד בכל תרחישי המסע בזמן היא שמסע כזה אכן אפשרי. אי לכך, אחת הדרכים לפתור פרדוקס היא להראות שלפחות אחד מהתנאים שיצרו אותו אינו תקף...
מבולבלים? לא תהיו, אחרי שתצפו ב"בחזרה לעתיד", "שליחות קטלנית", ועוד...
לפניכם סיכום של הפרדוקסים העיקריים של המסע בזמן ודרכים אפשריות ליישובם.
"ארוחה חינם" היא מצב שבו נוסע בזמן מביא אתו לעבר ידע שלכאורה לא היה קיים שם (למשל, תווי הסימפוניה התשיעית של בטהובן, או ה"מונה ליזה" של דא וינצ'י) ומוסר אותו להוגהו המקורי לפני שזה לכאורה הגה אותו, והיוצר פשוט מעתיק אותו בלי להתאמץ (ומכאן "ארוחה חינם"). מיהו, אם כן, ההוגה המקורי של הידע, או היוצר המקורי של יצירת המופת?
לחליפין, נדמיין מצב שבו ממציא מכונת הזמן הקשיש חוזר לעבר ומוסר את תכניות המכונה לגירסה צעירה יותר של עצמו, או מצב שבו הוא חוזר לעבר כדי למנוע מעצמו הצעיר להשתמש במכונה. אז מי המציא/ימציא את מכונת הזמן, אם בכלל?
שימו לב שאם ה"ידע" הוא אכן בצורת יצירת מופת אמנותית, בסופו של דבר היא תתבלה ותתיישן מרוב העברות עד כדי כך שכבר לא ניתן יהיה לתת אותה ליוצרה, ואז מישהו יהיה חייב ליצור אותה מחדש...
יישוב לפי ההיסטוריות העקביות
אם מקבל התווים הוא מישהו שהם לא נועדו לו, הוא יזרוק את הנוסע בזמן מכל המדרגות או יזרוק את התווים לפח ולא יעיין בהם
יישוב לפי ההיסטוריה החלופית
שינוי העבר בנקודת מפתח אחת
יישוב לפי ריבוי יקומים/מכניקת הקוואנטים או "פירוש המצב היחסי"
מישהו ביקום כלשהו כן יכתוב/יצייר את היצירה המקורית…
את הסימפוניה התשיעית כתב בטהובן מיקומו של הנוסע והוא, הנוסע, העביר אותה לבטהובן מיקום מקביל, ומשם העביר אותה נוסע אחר ליקום מקביל אחר, וכן הלאה וכן הלאה, וכך לא ייתכן מצב שבו דא וינצ'י אחד לפחות לא יצייר את ה"מונה ליזה" או ממציא אחד לפחות לא ימציא את מכונת הזמן...
דוגמאות
אחת הדוגמאות החביבות ביותר לקוחה מהסרט "בחזרה לעתיד", שבו מבצע מרטי מקפליי את השיר "ג'וני בי גוד" בנשף בתיכון בשנת 1955, אחרי שגיטריסט הלהקה, מרווין ברי שמו, נפגע בידו. תוך כדי ההופעה, מרווין מתקשר לדודנו הקצת יותר מפורסם, צ'אק ברי, ונותן לו להאזין בטלפון לביצוע המהמם.
"מפרסתו הימנית
של סוס קרבות דוהר
בבוקר צח וזיווני
נפל פתאום מסמר
הכול בגלל מסמר קטן
הכול בגלל מסמר..."
כך מתחיל שירה הידוע של נעמי שמר, "הכול בגלל מסמר קטן", המספר על מסמר קטן אחד שנפל מפרסת הסוס, וגרם לנפילת הפרסה, שגרמה לנפילת הסוס, שגרמה לנפילת הרוכב, שגרמה לנפילת העיר, שגרמה לנפילת הממלכה... כך מתוארת שרשרת של אירועים שפגיעה בכל אחת מחוליותיה עלולה להפוך שינויים פעוטים להרי אסון, ובמילים אחרות, "אפקט הפרפר" או "תלות רגישה בתנאים התחליים (כשהתנאי ההתחלי כאן הוא כמובן הימצאות המסמר או היעדרותו)...
המונח "אפקט הפרפר" מתייחס לעבודתו של המטאורולוג אדוארד לורנץ, שחקר דפוסי מזג אוויר, והוכיח שלשינויים זעירים ביותר אכן יכולה להיות השפעה משמעותית לאורך זמן בתחום המטאורולוגיה.
הממציא הידוע ניקולה טסלה ניסח זאת כך עוד ב-1893 (תרגום שלי): "קרן אור יחידה מכוכב רחוק שנפלה על עינו של רודן בימים עברו שינתה את מהלך חייו, ואולי שינתה את גורלן של אומות, ואולי שינתה את צורת פניו של כדור הארץ, התהליכים בטבע הם כה מורכבים, מסובכים במידה בלתי נתפסת."
ואיך זה מתקשר למסע בזמן? פשוט מאוד. בהנחה שנצליח לחזור לעבר, לכל שינוי שנבצע בו, קל ככל שיהיה, תהיה השלכה הרסנית על העתיד שממנו באנו. מכאן האזהרה החמורה מפני ביצוע שינויים כאלה.
יישוב לפי ההיסטוריות העקביות
יש שתי דרכים אפשריות ליישב את הפרדוקס הזה:
א. פשוט, לא לבצע כל שינוי (ראה שוב "אפקט הפרפר" או הגנת הכרונולוגיה)
ב. כל שינוי שנבצע יגרום לכך שנחזור לא לעתיד שלנו, אלא לעתיד אחד מאין ספור עתידים שנוצרו באופן אקראי לחלוטין בעקבות השינוי.
כך נוצרות שתי דילמות חדשות - איך נמצא את המסלול הנכון אל העתיד "שלנו", ומה יקרה לנו בעתיד "שלנו" אם לא נצליח לחזור לשם (ראה פתרון היקומים המקבילים)...
.
יישוב לפי ההיסטוריה החלופית
השינוי ייצור היסטוריה חלופית
יישוב לפי ריבוי יקומים/מכניקת הקוואנטים או "פירוש המצב היחסי"
השינוי יהיה ביקום מקביל
דוגמאות
בסיפור הקצר של ריי בראדבורי A Sound of Thunder אנו לומדים מה עלול לקרות כשיוצאים לעבר לצוד טי-רקס ודורכים במקרה על פרפר...
הרעיון דומה לזה של "פרדוקס הסבא", בהבדל קטן אחד - כאן מדובר בחפצים דוממים.
נדמיין לרגע שולחן ביליארד תיאורטי, בעל שני כיסים המחוברים זה לזה בחור תולעת, שאחד מהם נמצא שנייה אחת בזמן לפני האחר. כלומר, כדור שמתגלגל לכיס הראשון יוצא מהכיס השני שנייה אחת לפני שנכנס. ניסיון לקלוע כדור לכיס הראשון של שולחן הביליארד עשוי להביא לאחת מהתוצאות הבאות:
א. החטאה;
ב. הכדור יתגלגל לכיס הראשון, ליד עצמו (המוקדם יותר) בלי להסיט את עצמו מהמסלול;
ג. הכדור יתגלגל לכיס הראשון, אך בצאתו מהכיס השני, הוא יפגע בעצמו ויסיט את עצמו מהמסלול. בשל כך יחטיא הכדור את הכיס הראשון, וכך לא יוכל לצאת מהכיס השני כדי להפריע לתנועתו המקורית וייבלע אי שם בחור התולעת (פרדוקס של עקביות);
ד. אנחנו אמורים להחטיא, אך הכדור שייצא מהכיס השני יפגע בעצמו וישנה את מסלולו כך שיתגלגל לפתח הראשון, וחוזר חלילה ("ארוחה חינם");
(תמונה 7, מקור לא ידוע)
יישוב לפי ההיסטוריות העקביות
הכדור היוצא יפגע בכדור הנכנס קלות ויעיף אותו אבל רק אחרי שייצא בעצמו מהמכונה…
לפי ההיסטוריות העקביות, הפרדוקס הזה קל יחסית ליישוב, אם מתחשבים במאסה ובמהירות של כדור הביליארד ומתייחסים לחור התולעת כאל מכונת זמן. פתרון אפשרי אחד הוא שהכדור הנכנס לא יעיף את עצמו היוצא מהמכונה לגמרי, אלא רק יפגע בו קלות ויטה אותו ממסלולו רק אחרי שייצא מהמכונה, ועל כן לא ימנע מעצמו להיכנס למכונה, וכו' וכו'... אבל כיוון שאין דרך לחזות מראש את התנהגות הכדור בלי לבצע את הניסוי בפועל, פתרון זה מבוסס רק על חישובים הסתברותיים
יישוב לפי ההיסטוריה החלופית
יישוב לפי ריבוי יקומים/מכניקת הקוואנטים או "פירוש המצב היחסי"
"פירוש המצב היחסי" לפי יו אוורט
דוגמאות
כאמור, לפי תורת היחסות, כאשר אדם יוצא למסע בזמן-חלל במהירות קרובה למהירות האור, הזמן "שלו" מאט. כאשר הוא חוזר לכדור הארץ (אם בכלל), הוא מגלה שמה שנראה לו כזמן קצר היה למעשה עשרות, מאות ואף אלפי שנים במונחים של זמן ארץ. אי לכך, אם יש לו אח תאום, השניים יפסיקו להיות בני אותו גיל, שכן התאום שנשאר בארץ ממשיך להזדקן לפי זמן הארץ, אבל הם לא יפסיקו להיות תאומים, ומכאן הפרדוקס.
יישוב לפי ההיסטוריות העקביות
יישוב לפי ההיסטוריה החלופית
יישוב לפי ריבוי יקומים/מכניקת הקוואנטים או "פירוש המצב היחסי"
התאום נשאר ביקום המקביל
דוגמאות
"פרדוקס התאומים" היה נושא עבודת המאסטר של הסוכנת סקאלי.
בסיפורו המשעשע של אסימוב, "בני הפיסיקאי", מודגמת דרך אפשרית אחת ליישב את הפרדוקס.
וראה רביעיית אנדר של אורסון סקוט קארד, המבוססת כולה על העיקרון הזה.
פרשנות חדשה ומעניינת ביותר לפרדוקס התאומים ניתן למצוא גם בספרה של אודרי ניפינגר "אשתו של הנוסע בזמן".
We have seen the enemy and they are us...
("הפרדוקס של פוגו", ראה "מב"כ-וויאג'ר" "יחסיות", X524)
פתאום קם אדם בבוקר, נוסע בזמן ומחליט להרוג אחד מאבות אבותיו (נאמר סבא, לצורך העניין, בניגוד לסתם אדם זר). אם הוא יצליח לעשות זאת. מה יקרה אז?
1. הוריו לא ייוולדו וגם הוא עצמו לא ייוולד;
2. תיווצר לולאת זמן אינסופית (ע"ע); אם ניסיון הרצח הצליח, הרי שהנוסע לא ייוולד ולא יוכל לחזור לאחור בזמן כדי להרוג את סבו, ועל כן הוא בעצם כן ייוולד, ויוכל לחזור ולנסות שוב ושוב..
.
3. לחליפין, הממציא הקשיש של מכונת הזמן חוזר לאחור בזמן כדי להזהיר את עצמו הצעיר מפני הסכנות הטמונות בשימוש במכונת הזמן...
יישוב לפי ההיסטוריות העקביות
"הגנת הכרונולוגיה"
הטבע כבר נקט את כל האמצעים הדרושים כדי למנוע את התרחשות הפרדוקס, וחוקי הטבע ימנעו היווצרות של דבר באין סיבה; הוקינג קרא לכך "השערת הגנת הכרונולוגיה", אבל אם מאות אנשים יחליטו, לשם העניין המדעי, לחזור לעבר כדי להרוג את סבתו או סבו של ממציא מכונת הזמן (או של מישהו אחר), יהיה מוזר אם כולם ייכשלו מסיבות שונות ומשונות בשם עקרון הגנת הכרונולוגיה. האם מעשי לייחס ליקום כוחות מסתוריים כאלה?
יישוב לפי ההיסטוריה החלופית
אם גופך חוזר לעבר בצורת חלקיקים, תצליח להרוג את סבך ובכל זאת להיוולד, ולא יהיה כל מנגנון הגנה שיצליח למנוע זאת, כיוון שהגירסה ה"צעירה" של מכלול החלקיקים היוצרים אותך איננה תלויה בגירסה ה"מבוגרת" יותר
יישוב לפי ריבוי יקומים/מכניקת הקוואנטים או "פירוש המצב היחסי"
הסבא שנהרג הוא סבא מיקום מקביל/אחר ולהריגתו לא תהיה כל השפעה על היקום "שלי" (אם אצליח לחזור לשם)…
טוב, אז חזרת לעבר והרגת את סבא שלך. אם עשית את זה ביקום מקביל, זה לא אסון גדול; כשתחזור ליקום "שלך", לא תרגיש בכל שינוי.
במקרה הזה מתעוררת השאלה, אז בשביל מה טרחנו? הרי את סבא "שלנו" ממילא לא נצליח להרוג, וגם אם נצליח, מי ערב לנו שנצליח לחזור ליקום "שלנו"?
לחליפין, כפי שמסע לעתיד יכול להיות מסע לעתיד אחד מבין אין ספור אפשריים, גם המסע לעבר יכול להיות מסע לעבר אחד מבין אין ספור אפשריים וכל שינוי שיבצע בו הנוסע בזמן לא ישפיע כלל על היקום "האמיתי" שלו. זהו פחות או יותר העיקרון שעליו התבססה הסידרה המצליחה "גולשים בזמן".
כאמור, לפי פרשנות זו, כל חזרה לעבר היא למעשה חזרה לעבר של יקום מקביל, הזהה בכל ליקומו של הנוסע, חוץ מפרט קטן אחד - הופעתו הפתאומית של הנוסע עצמו. אותו יקום מקביל מכונה לפעמים גם "קו זמן אחר", אבל דבר אחד ברור - הסבא שהנוסע הרג איננו סבא שלו, אלא סבא של בן דמותו ביקום המקביל, מה שאומר שבן דמותו אכן לא ייוולד ולא יוכל לצאת ליקום מקביל ולהרוג סבא של מישהו אחר...
בדרך זו, אגב, ניתן ליישב לא רק את פרדוקס הסבא, אלא גם את כל הפרדוקסים של המסע בזמן, אם כי יש הטוענים שמעבר ליקום מקביל בעצם איננו מסע בזמן.
דוגמאות
הסופר אלפרד בסטר מציע הסבר שונה מעט לפרדוקס בסיפורו "האנשים שרצחו את מוחמד", תרגום שלי):
"כל אחד מאתנו נוסע לעבר שלו, ולא לעבר של אדם אחר. אין רצף עולמי, הנרי. יש רק מיליארדי יחידים, כל אחד בתוך הרצף שלו; ורצף אחד אינו יכול להשפיע על האחר. אנו כמו מיליוני 'שרוכי' ספגטי באותו סיר. נוסע בזמן אינו יכול לפגוש נוסע אחר בזמן בעבר או בעתיד. כל אחד מאתנו חייב לנסוע לבדו במעלה ה'שרוך' שלו ובמורדו."
להלן ארבע דרכים אפשריות לבניית מכונת זמן:
א. מכונת הזמן של פול דייוויס
בספרו המבוסס על מאמר שהתפרסם ב"סיינטיפיק אמריקן" מציע פול דייוויס את הדרך הבאה:
1. מצא חור תולעת (יש כמה טבעיים שקיימים בחלל העמוק) או בנה לך אחד (תת-אטומי או אחר). אם אתה משתמש בחור תולעת קטן, תצטרך להגדילו באמצעים מלאכותיים (ובעזרת כמויות אדירות של אנרגיה).
2. ייצב אותו בעזרת אנרגיה שלילית המופקת באמצעים קוואנטיים (כגון "אפקט קאסימיר"), וזאת על מנת למנוע מחור התולעת להתכווץ לדרגת דחיסות כמעט אינסופית ולהפוך לחור שחור.
3. גרור אותו, רצוי בעזרת חללית בנויה בטכנולוגיה מתקדמת ביותר, על מנת להפריד בין שני פתחיו. פתח אחד יש להציב ליד כוכב נויטרונים, שכבידתו האדירה גורמת להאטת הזמן. כך יהיו שני הפתחים נפרדים לא רק בחלל, אלא גם בזמן.
ב. מכונת הזמן של יקיר אהרונוב
הפיסיקאי הישראלי פרופ' יקיר אהרונוב ("שאלה של זמן", גליליאו 28; "העתיד כבר משפיע"- דניאל קרמר מראיין את יקיר אהרונוב, גליליאו 28; מאמר של מריוס כהן, גלילאו 66) הציע "מכונת זמן" אפשרית נוספת, המשלבת עקרונות מתורת היחסות הכללית ומתורת הקוואנטים. המכונה שלו מבוססת על תא העשוי חומר בעל כבידה גדולה במיוחד (לפי תורת היחסות הכללית), שבתוכו יישב הנוסע בזמן. התא ישנה את נפחו באמצעות טכנולוגיה מתקדמת כך שיהווה שילוב של מספר נפחים שונים (לפי תורת הקוואנטים). מכונה כזאת תפעל, אם בכלל, על בסיס הסתברותי, ואי אפשר יהיה לדעת מראש לאיזה זמן יעבור, אם בכלל, הנוסע.
אהרונוב (וגם אני, גם אני) מדגיש שכל מי שמתכנן מכונת זמן חייב לזכור שעליה להיות גם "מכונת חלל", זאת מפני שכדור הארץ נע בחלל במהירות גבוהה ומורכבת בשל תנועתו סביב עצמו, תנועתו סביב השמש, תנועת השמש סביב מרכז הגלקסיה שלנו, ותנועתה של הגלקסיה ביקום. מכאן שיידרש ממכונת הזמן שלנו גם לנוע במרחב כחללית לכל דבר, ומה שלא פחות חשוב, לבחור בדייקנות רבה את נקודת העצירה בזמן-חלל (כדי שלא תתנגש בקיר או תיפול מגובה של ארבע קומות).
ג. מכונת הזמן של רונלד מאלט
גם רונלד מאלט, פרופסור לפיסיקה תיאורטית מאוניברסיטת קונטיקט (בעותק של מאמר שהתפרסם ב-New Scientist בגיליון 19 במאי 2001), מאמין שבניית מכונת זמן היא אפשרית והוא עוסק בכך בימים אלה ממש. לדעתו, אין בחוקי הפיסיקה כפי שהם ידועים היום כל דבר השולל את אפשרות המסע בזמן.
ד. מכונת הזמן של ג'ון טיטור
למכונת הזמן של ג'ון טיטור, C204 time distortion gravity displacement machine שנבנתה כביכול ע"י "ג'נרל אלקטריק" ב-2034, יש שישה רכיבים עיקריים:
שני dual micro-singularities יוצרים standard off-set Tipler sinusoid;
An electron injection system שולטת במאסה ובכבידה ומחקה חור שחור של קר-ניומן;
מערכת צינון;
חיישני כבידה;
ארבעה שעוני צסיום אטומיים;
שלושה מחשבים.
התיאור הזה, אגב, נראה כאילו הועתק מספרו של ד"ר מיצ'יו קאקו, Hyperspace.
אז עכשיו הכול ברור, ולא נותר אלא לבנות את מכונת הזמן, לטעון אותה באנרגיה שלילית רבה ככל האפשר (כדי שתקזז את כמות האנרגיה החיובית הרבה הנדרשת להפעלת המכונה עצמה), ולצאת לדרך... טוב, מובן שיש עוד כמה בעיות טכניות קטנות שצריך לפתור, אבל זו רק שאלה של זמן.
באופן כללי, ניתן לחלק את תרחישי המסע בזמן המקובלים בספרות ובקולנוע לכמה סוגים עיקריים, והם מתנהלים באחת מהדרכים המתוארות בתרשים הבא:
(תמונה 8, תרשים שלי)
שימו
לב שבייצוג תלת-ממדי או בחתך אורך, נקודה ד' תכסה את נקודה ב' ונקודה ג' תכסה את
נקודה א', מה שמוכיח כי 1. החזרה היא אכן לנקודת היציאה, ו-2. אין כל בעיה לוגית
בנסיעה חד פעמית וחד כיוונית לעתיד.
(תמונה 9, מתוך http://www.mjyoung.net/time/index.htm)
(תמונה 10, מתוך http://www.mjyoung.net/time/index.htm)
גם כאן ניתן לראות את כיסוי הנקודות בייצוג תלת-ממדי או אורכי, מה שמאפשר להתייחס לתרשים זה כמייצג את תרחיש היקומים המקבילים.
שימו לב שבשום מקום לא נכתב ולא נטען שקצב מעבר הזמן ביקומים המקבילים או החלופיים הוא זהה. ההיפך הוא הנכון - ברוב הדוגמאות מסוג זה לא קיים כל קשר בין קצב מעבר הזמן בשני יקומים מקבילים, מה שרק מסבך את המצב, כפי שלמדו על בשרם קולונל שפרד ב"אטלנטיס", קולונל מיצ'ל ב"סטארגייט", קפטן פיקארד ב"הדור הבא", קפטן סיסקו ב"ח"ע 9", קולונל או'ניל ב"סטארגייט", קפטן האנט ב"אנדרומדה" (אם כי המקרה שלו קצת שונה), ועוד ועוד...
דוגמה מעניינת לעיסוק בשאלת היחסיות של הזמן בין יקומים מקבילים אנו מוצאים דווקא בסידרת "נארניה"; מבחינה כרונולוגית "האריה" הוא למעשה השני בסידרה ("אחיינו של הקוסם" הוא הראשון); ב"כספיאן" הילדים החוזרים לנארניה צעירים יותר משהיו בעת ביקורם הראשון (ב"האריה"...), אך הם חוזרים לנארניה לתקופה מאוחרת הרבה יותר, ובסוף חוזרים הביתה בדיוק לנקודת היציאה; מבולבלים? זה בסדר, גם הילדים מבולבלים...
אגב, בספרים האחרים כן מתוארים מפגשים של גיבוריהם עם גיבורי "האריה..." שלכאורה כן הצליחו לחזור לנארניה. אבל האם אכן מדובר בחזרה לנארניה או באירועים שאירעו בתקופת שהותה של הרביעייה בנארניה, אך לא תוארו ב"האריה"? לק' ס' לואיס הפתרונים. דבר אחד בטוח - הפרופסור שבביתו הם התגוררו אכן היה שם בילדותו, ואם עודנו בחיים הרי הוא יושב בבית השומם ומייחל ליום שבו ימצא את הדרך חזרה...
ניסיון מדעי יותר להסביר במפורט את נושא ריבוי היקומים אנו מוצאים בספר "טיים ליין" מאת מייקל קרייטון.
הביסוס המדעי לקיומם של יקומים מקבילים או מרובים (Multiverse) קיים, לפחות בתיאוריה. לפי עקרונות מכניקת הקוואנטים, יש מספר בלתי מוגבל של יקומים אפשריים, אבל כל החלטה או פעולה שלנו מביאה אותנו לאחד מהם בלבד (או לעתיד אחד בלבד, אם תרצו). אבל האם המספר באמת בלתי מוגבל?
לפי המדענים, אחת התופעות המוזרות בתורת הקוואנטים היא העובדה שאנו יכולים לקבוע אם אירועים מסוימים ברמה התת-אטומית יקרו או לא (למשל, אם אלקטרון שנפלט מאטום יהפוך לחיובי או שלילי) רק ברמה ההסתברותית, מפני שמדובר בתופעה אקראית לחלוטין.
אחד ההסברים הנועזים לתופעה זו הוצע עוד ב-1957 ע"י יו אוורט, שהיה אז דוקטורנט לפיסיקה. הוא הציע את האפשרות שבכל רגע שבו מתרחש ברמה התת-אטומית תהליך אקראי, היקום כולו מתפצל לשניים (או ליותר), כשבכל אחד מיקומים כמעט זהים אלה מתקבלת תוצאה אחרת של האירוע. כך, למשל, אם אלקטרון יכול במצב מסוים להפוך לשלילי או לחיובי בהסתברות שווה, מתפצל היקום באותו רגע לשני יקומים הזהים כמעט בכל בהתאם לאותו אלקטרון, שהוא חיובי באחד מהם ושלילי באחר. המדען שמבצע את המדידה אף הוא מתפצל לשניים יחד עם כל היקום, ולכן אצל כל אחד מה"עותקים" שלו תהיה תוצאת המדידה שונה...
נכון שיצור מאקרוסקופי כמו האדם, שלמד לשרוד בזכות הדטרמיניזם השולט בטבע, יתקשה מאוד לקבל את העובדה שקיימים חוקי טבע שאינם מותנים בשני שיקולים, הסתברות ואקראיות, אך כל הניסויים והדיונים התיאורטיים חוזרים ומאשרים את התופעה.
הפיסיקה בתחילת המאה ה-20 - מה שאנו מכנים היום פיסיקה "קלאסית" – ראתה את היקום כמקום נוח, צפוי מראש. חוקי הפיסיקה יכלו לחזות בקלות את תנועות הכוכבים וכוכבי הלכת, כמו גם אבן נופלת. נדמה היה שהיקום פועל כמו שעון אלגנטי, וכל דבר בטבע התנהג לפי מערכת של כללים פשוטים. פיסיקאים רבים האמינו כי לא נותרה עבודה רבה בפיסיקה הבסיסית, מלבד השלמה של כמה פרטים קטנים.
כאשר תורת מכניקת הקוואנטים פותחה כדי להסביר את התנהגותם של אטומים וחלקיקים תת אטומיים בסוף שנות ה-20' ובתחילת שנות ה-30, היא עוררה התרגשות רבה ומידה לא קטנה של תסיסה בעולם הפיסיקה.
תחזיות ניסיוניות המבוססות על תורה זו היו מדויקות להפליא, אבל בסיס התורה נח על עקרונות שמדענים שהגיעו לפרקם בסוף המאה ה-19 התקשו מאוד לקבל.
לפי מכניקת הקוואנטים, חלקיק תת-אטומי יכול לפעמים להיות בשני מקומות באותו הזמן; אלקטרונים יכולים "לפרוץ" מחסומי אנרגיה בלתי עבירים בדרך אחרת; שני חלקיקים מופרדים ע"י שנות אור בחלל יכולים איכשהו לזהות את המצב הקוואנטי זה של זה בלי לתקשר. נילס בוהר, אחד מחלוצי תורת הקוואנטים, אמר פעם, "כל מי שאינו מזועזע ממכניקת קוואנטים אינו מבין אותה".
מכניקת הקוואנטים ערערה את הסדר הקלאסי בקביעה כי החלקיקים היסודים המרכיבים את כל החומר מצייתים לחוקים שהיו למעשה סטטיסטיים בטיבם. תורת הקוואנטים מאפשרת תחזיות מדויקות מבחינה מתמטית, אבל אלה תחזיות ביחס להסתברויות. למשל, תורת הקוואנטים יכולה לחזות בדייקנות רבה את ההסתברות שאלקטרון יתעופף לו לכיוון מסוים אחרי התנגשות עם חלקיק אחר, אבל אין ביכולתה לחזות לאיזה כיוון ינוע האלקטרון בפועל אחרי ההתנגשות. אלברט איינשטיין היה מוטרד במיוחד מהאופי ההסתברותי של תורת הקוואנטים. הוא סיכם את הסתייגויותיו מהתורה במשפט המצוטט תדיר, "אלוהים אינו משחק בקוביות עם היקום".
פרשנות העולמות המרובים למכניקת הקוואנטים הייתה ניסיון להשיב דטרמיניזם נוקשה לעולם הפיסיקה. לשם הפשטות, נניח שיש סיכוי של חמישים אחוז שלאלקטרון יהיו אחד משני ערכי אנרגיה ייחודיים (נקרא להם א' ו-ב'), ואנו מודדים את האנרגיה של האלקטרון ומגלים שהיא ב', ואז, לפי תורת העולמות המרובים, יש יקום אחר שבו האנרגיה של האלקטרון נמדדה כ-א'. יקום זה נוצר למעשה כשאנו מודדים את האנרגיה של האלקטרון. אולי זה נראה כאילו אלוהים פשוט הטיל מטבע ויצא א', אבל גם ביקום המקביל הזה הוא הטיל מטבע ויצא ב'.
זו טענה מוזרה למדי, אבל היא באמת מבטלת את ההיבט ההסתברותי של תורת הקוואנטים, משום שכל התוצאות האפשריות למדידה או לניסוי אכן מתרחשות. הן פשוט מתרחשות ביקומים אחרים.
ומה זה קשור למסע בזמן?
אם מסע בזמן פירושו, למעשה, מעבר ליקום אחר, אין שום טעם לנסות ולחזור לעבר כדי לבצע בו שינויים, שכן הם לעולם לא יבואו לידי ביטוי ביקום "שלנו". גם שליחת חוקר לעבר כדי ללמוד על אירועים היסטוריים היא מעשה חסר טעם, שכן החוקר יעבור ליקום אחר ולעולם לא יוכל לחזור ליקום שלנו כדי לדווח לנו על תצפיותיו, שיהיו ממילא תצפיות על יקום אחר (כפי שקרה בשתי סדרות מצליחות שהיו מבוססות על אותו עיקרון - "גולשים בזמן" ו"זינוק לאתמול").
סיפורים על מעברים ליקומים מקבילים נפוצים מאוד בספרות, ומעניין שכמה מהדוגמאות הבולטות ביותר קיימות דווקא במה שמוגדר כספרות ילדים, כמו למשל "אליס בארץ הפלאות" ו"דברי ימי נארניה", שהוסרטו בכמה וכמה גירסאות, האחרונה בשנת 2007) ועוד. האחרון בשורה ארוכה ומפוארת זו הוא הסופר ניל גיימן, ששניים מספריו שכבר הוסרטו ("לעולם-לא-עולם" ו"קוראליין") מתארים תרחישים כאלה. ההתחלה של כל הסיפורים מהסוג הזה דומה. מישהו, לרוב ילד, פותח דלת (או חלון, לצורך העניין), עובר דרכה על אף כל האזהרות, ומוצא את עצמו ביקום מקביל, שם עליו לעבור הרפתקאות ותלאות שונות ומשונות עד שהוא מוצא את הדרך חזרה.
שיטה מועדפת אחרת למעבר מזמן לזמן ומיקום ליקום היא מראת קוואנטים, מתקן שמקורו והמפרט שלו אינם ברורים, אבל כנראה מדובר במעין מחשב-על, בנוי מנאקוודה, שיכול לשמש גם כאמצעי המחשה לתיאוריית ריבוי היקומים של יו אוורט. הוא מצויד ב"שלט" המאפשר לנוסע לבחור את הממד הרצוי לו. מצאתי שתי גירסאות להמצאה המופלאה הזאת.
1. לפי הסידרה "סטארגייט", מראת הקוואנטים היא מתקן שביכולתו להעביר אדם למציאות חלופית במגע. ככל שהממד הנבחר קרוב יותר, המציאות החלופית תהיה קרובה יותר לזו שלנו, וכו'. תרגול משפר את הדיוק בהגעה ליעד הרצוי.
שימוש במראת קוואנטים שולל את קיומן של שתי "גירסאות של עצמי" באותו יקום והחזרה ל"יקום המקורי" מתוארת כ"אפקט הגומייה".
ראה:
There But For the Grace of God
2. הסידרה "גולשים בזמן" התבססה על עיקרון דומה, אבל שם ראינו רק את השלט בפעולה.
3. בספרו של ויטלי שטרייבר "Communion" מתוארת גירסה אחרת של "מראת קוואנטים" ולפיה חייזרים הם התגלמות קוואנטית שהצפייה בהם מעניקה להם ממשות. בעיניהם בני האדם מסתוריים וזרים באותה מידה, ומאמציהם להידמות לבני האדם גובלים לפעמים בגיחוך.
יהיה תוקפה של הנחת הקוואנטים (שיש להודות כי היא מדיפה
ריח של ג'יבריש ניו אייג'י) אשר יהיה, יש ראיות לכך שהחייזרים הם ממש לא נבונים
ויודעי כל כפי שנהוג לתאר אותם במדיית המדע הבדיוני. סיפורי חטיפה גדושים אירועים
אבסורדיים כגון חייזרים אחוזי מורא גלוי לנוכח פריטי לבוש ואבזרים אחרים. היישויות
שבטי ובארני היל נתקלו בהן נראו קצת מבוהלות באמת ובתמים מהעובדה שהשיניים של בטי
היו ניתנות לשליפה ואילו של בארני לא היו. האם זו באמת התנהגות שניתן לצפות לה מגזע
חייזרים מתקדם לאין שיעור הנמצא בהתמחות אנתרופולוגית בכדור הארץ?
ויטלי שטרייבר מתאר לפחות שני חייזרים לכאורה הלובשים
חיקויים כושלים עד גיחוך של הלבוש האנושי, כאילו בניסיון "להשתלב", וישנו הסיפור של
החייזר שניסה במגושם לנעול נעלי עקב גבוהות של חטוף, ועוד סיפור על חייזר שחבש כובע
בוקרים במה שיכול היה להיות ניסיון מוטעה להיראות כפרי ובלתי מאיים.
משום מה אלה הדוגמאות היחידות שמצאתי לשימוש במתקן זה, מה שמעיד אולי על טיבו...
לתרחיש כזה יש בדרך כלל 4 שלבים קבועים וברורים:
1. הגיבור מרגיש שרגע מסוים בזמן חוזר על עצמו;
2. הוא מנסה לברר את הסיבה לכך ולשכנע אחרים בכך;
3. הוא מגלה מה צריך לעשות כדי לבטל את החזרה;
4. הזמן חוזר למסלולו התקין (ואיש לא זוכר דבר).
(תמונה 11,מתוך http://www.mjyoung.net/time/index.htm)
בעולם המד"ב קיימת מחלוקת בשאלה האם היסטוריה חלופית יכולה להיחשב למד"ב. המצדדים בכך טוענים כי סיפורי היסטוריה חלופית מתרחשים למעשה ביקום מקביל או בממד מקביל (תשאלו את קולונל מיצ'ל מ"סטארגייט", הוא יסביר לכם את ההבדל...) הצידוק המדעי לכך הוא כמובן תיאוריית היקומים המקבילים של יו אוורט, שהייתה לה השפעה רבה על סיפורי מד"ב העוסקים בעולמות חלופיים.
קיים הבדל משמעותי בין "עולמות חלופיים", שבהם ההיסטוריה מקבילה לזו שלנו (עד לנקודה מסוימת) לבין עולמות או מימדים "מקבילים" - עולמות נפרדים זה מזה שלכל אחד מהם היסטוריה ייחודית ועצמאית משלו. קיימת גם "היסטוריה סודית" שבה קנוניה עתיקה מכוונת את מהלך ההיסטוריה ללא ידיעתנו (ראה סידרת "האילומנאטי" של רוברט וילסון, וגירסה חדשנית ועדכנית של תרחיש זה, "צופן דא וינצ'י" של דן בראון).
סיפור ההיסטוריה החלופית הראשון במאה ה-20, שהוא גם סיפור ההיסטוריה החלופית הראשון בשפה הגרמנית, נכתב בשנת 1900 על ידי סופר מדע בדיוני יהודי ממוצא הונגרי, תיאודור הרצל. הסיפור, "היזם בונפרטה", מתאר מציאות שבה נפוליון בונפרטה הפך יש עסקים מצליח במקום לגנרל, בעולם בו כוחות הריאקציה הביסו את המהפכה, ובשנת 1815 ירד מכל נכסיו. להרצל היה עניין רב בסיפורים מסוג זה והוא כתב גם את "הפעמון השמאלי", שבו הראה כיצד היו חייו של אדם משתנים אם היה מצלצל בדלת אחת במקום האחרת (נשמע מוכר? רמז: הסרט "דלתות מסתובבות") וגם את "רואה המחשבות", סיפורו של טלפאת שיכול לקרוא את מחשבותיהם של האנשים שסביבו ולשלוט עליהם. את כל הסיפורים, אגב, ניתן לקרוא בתרגום עברי בסידרת כל כתבי הרצל, בכרך המוקדש לסיפורים....
כיוון שהשאלה היחידה שאסור, כידוע, לשאול בהיסטוריה היא "מה היה קורה אילו...", הפך העיסוק בהיסטוריה חלופית לפופולארי מאוד בקרב סופרי המד"ב ( ולא רק הם). הרעיון הוא שלוקחים אירוע היסטורי שתוצאתו כבר ידועה, משנים משהו בנקודה מכריעה (Point of Diversion) ומנסים לבחון מה היה קורה בעקבות השינוי. בתור תרגיל קצר, הנה מבחר שאלות "מה היה קורה אילו..." נפוצות.
מה היה קורה אילו...
1. גרמניה הנאצית הייתה מנצחת במלחה"ע השנייה (ובעיקר, הייתה מצליחה לכבוש את אנגליה)...
2. הדרום היה מנצח במלחמת האזרחים/הדרום ןהצפון היו מתאחדים נגד אויב משותף...
3. בריה"מ הייתה משתלטת על ארה"ב...
4. המהפכה התעשייתית הייתה מתרחשת בתקופה אחרת או במקום אחר...
5. קורטז לא היה מצליח להביס את האצטקים…
6. ההיסטוריה היהודית הייתה "משתוללת"...
7. הדינוזאורים לא היו נכחדים...
8. הנצרות כפי שאנו מכירים אותה לא הייתה הופכת לדת השלטת באירופה...
9. חייזרים היו פולשים לכדור הארץ...
ואיך זה קשור למסע בזמן?
נניח שהשינוי שנגרם בנקודה המכריעה נגרם ע"י נוסע בזמן...
וראו גם:
"ההיסטוריה של ההיסטוריה החלופית" מאת אלי אשד
האם המסע בזמן אפשרי ביקום דו-ממדי?
בספרו המשעשע Flatland (נכתב בשנת 1884, תורגם לעברית כ"שטוחלנדיה", הפך לסרט ב-2007) מתאר אדווין אבוט יקום דו-ממדי שבו הדו-ממדיים בזים לחד-ממדיים ומסרבים להכיר בקיומם של התלת-ממדיים. האם ייתכן מסע בזמן-חלל ביקום כזה? תתפלאו, אבל מסתבר שכן...
הסופר והמדען רודי רוקר, שהרבה לעסוק בחקר הממדים, מתאר בספרו Spaceland עולם שבו מתקיים עימות דומה, אלא שהפעם בין ארבע-ממדיים לבין תלת-ממדיים. הוא כתב על הנושא גם שני ספרים לא בידיוניים, Infinity and the Mind: The Science and Philosophy of the Infinite ו-The Fourth Dimension: A Guided Tour of the Higher Universes (שדומה בסיגנונו ל"קיצור תולדות הזמן" של הוקינג).
ראה את המאמר בעניין כאן.
על אף כל המחלוקות, נראה שרוב המדענים מסכימים שקיום הפרדוקסים מעיד על הקשיים העצומים שיעמדו בפני כל מי שינסה אי פעם להגשים את חלום המסע בזמן. בינתיים המסע בזמן ימשיך, כנראה, להיות נחלתו הבלעדית של המדע הבידיוני, לפחות בזמן הקרוב...
הדוגמאות מנותחות לפי הקריטריונים הבאים:
1. האם מדובר בספר (ס), בסרט קולנוע (ק) או בסרט טלוויזיה (ט)?
2. האם לפי התרחיש המתואר יש צורך במכונה? ואם לא, כיצד מתבצע המסע בזמן?
3. אם יש צורך במכונה, מהו המפרט הטכני שלה (אם יש דבר כזה) וכיצד היא פועלת?
4. מהן הנחות היסוד שמאפשרות את המסע בזמן (ואת ההתמודדות עם הפרדוקסים?)
5. האם הנוסע בזמן נפגש עם עצמו הצעיר (או המבוגר?)
6. האם הנוסע חוזר ל"נקודת היציאה" ואם כן כיצד?
גם בכל סידרת מד"ב שמכבדת את עצמה יש לפחות פרק אחד שעוסק במסע בזמן לצורותיו, ויש כמה סדרות שהקדישו לכך את כל פרקיהן.
הקישו כאן למבחר קצר של דוגמאות מכמה סדרות טלוויזיה מצליחות או בחרו בסידרה האהובה עליכם מהרשימה:
סידרת מאמרים של רולנד מישל טרמבליי, ובהם כמה ניתוחים מעניינים של דוגמאות ורעיונות ממב"כ, סטארגייט ועוד, ניתן להוריד בשלמותם בפורמט וורד או HTML:
http://www.crownedanarchist.com/paralleluniverses.htm
http://www.crownedanarchist.com/messagefromthefuture.htm
http://www.crownedanarchist.com/timeloop.htm
http://www.crownedanarchist.com/timetravel.htm
עוד לא השתכנעתם? כדאי שתקראו את סיפורו המדהים של אדם שהתחיל בשנת 2000 לפרסם מאמרים באתרים שונים באינטרנט העוסקים במסע בזמן, תחילה בכינוי TimeTravel_0 ואחר בשם ג'ון טיטור.
במאמריו הוא טען שהוא לא פחות ולא יותר מאשר נוסע בזמן שנשלח משנת 2036 לשנת 1975 כדי להביא משם מחשב מדגם IBM 5001 שיכול לכאורה לנקות באגים מתוכנות ישנות (מהנדס בכיר ב-IBM אכן אישר שלדגם המסוים הזה, שאכן קיים ומיוצר ע"י IBM, יש יכולת כזאת, והדבר לא היה ידוע בציבור).
כן טען אותו טיטור שבדרכו חזרה הוא "עצר" בשנת 2000 כדי לבחון את השפעות באג 2000, ואז גם התחיל לפרסם את מאמריו. הוא עמד על כך שג'ון טיטור הוא אכן שמו האמיתי, אבל מסר כמה גירסאות סותרות לגבי גילו (לפי אחת מהן הוא היה בן שנתיים בשנת 2000, על כל המשתמע מכך...)
כשטיטור נשאל למה אינו יכול למסור תמונה אמינה של מכונת הזמן שלו, השיב שאינו צלם; כשנשאל למה הוא מחפש מחשב, טען שאינו מהנדס; כשנשאל למה המסע בזמן אינו יוצר פרדוקסים, השיב שתורת היקומים המרובים של יו אוורט (ראה "פירוש המצב היחסי") התגלתה בעתיד כנכונה, ושהמכונה שלו אמנם איננה יכולה לשלוט בבחירת יקום היעד, אבל היא כן יכולה להחזיר אותו ליקום המוצא (אוי, כמה שזה היה עוזר לחבר'ה מ"גולשים בזמן"...).
ב-21 במארס 2001 הודיע ג'ון טיטור שהוא עומד לעזוב את הזמן שלנו ולחזור ל-2036. לאחר מכן מעולם לא שמעו ממנו שוב. הספקולציות והחקירות בשאלה מי היה ג'ון טיטור ולמה נכנס לאינטרנט נמשכות עד עצם היום הזה.
למרות שלכאורה אולי קל לבטל את הכול כמדע בידיוני, רוב האנשים שקראו את ההודעות שלו מסכימים שיש משהו מטריד מאוד בג'ון ובדבריו. נוסף על כך, ומה ששנוי עוד יותר במחלוקת, הוא מסר גם שורה של תחזיות ובתגובות שבאופן מוזר נדמה כי הן מתגשמות:
מומלץ כי הקורא יזכור שני דברים:
1. נראה שג'ון השיב כמעט על כל שאלה שהוצגה לו במשך ארבעת החודשים שבה היה מחובר לאינטרנט. עקב כך, אנשים רבים לא הקפידו לקרוא את ההודעות הקודמות והציגו שאלות דומות או זהות לאלה שהוא כבר השיב עליהן. זה עשוי לאפשר הצצה אל מה שעובר על נוסע בזמן כאשר הוא מנהל אותה שיחה שוב ושוב.
2. הודעות אלה נכתבו לפני 9/11, אסון ה"דיסקאברי" ומלחמת המפרץ השנייה. אנשים רבים מאמינים כי ייתכן שג'ון ידע על אירועים אלה ופיזר רמזים בלי להתייחס אליהם במפורש. כן מוסכם שהוא מסר כמה תחזיות לגבי תגליות עתידיות בפיסיקה שהתממשו כפי שהוא הצהיר.
אז מה חזה ג'ון טיטור? להלן כמה דוגמאות נבחרות. חלקן מתייחסות לתקופה שהחלה ב-2004, מה שמאפשר לנו כבר לבחון את מידת אמיתותן. אגב, שימו לב שאין בהן כל דבר מקורי או חדש...
ראשית, טיטור טען ש"פירוש המצב היחסי" או "תורת העולמות המרובים" לפי יו אוורט התגלתה כעתיד כנכונה, מה שמבטל את קיומם של כל הפרדוקסים של המסע בזמן, ובעיקר "פרדוקס הסבא".
בראשית שנות ה-20 יניח CERN את היסודות למסע בזמן. בסתיו 2001, אחרי שטיטור עזב, פרסם CERN הצהרה שלפיה יצירתם של חורים שחורים זעירים היא אפשרית.
בארה"ב תפרוץ מלחמת אזרחים, שתסלים עד 2008 (מועד סיום כהונתו השנייה של ג' וו' בוש) ותסתיים ב-2018. המלחמה תגרום לפילוג בין העיר לבין הכפר. ארה"ב תתפצל לחמישה אזורים, שלכל אחד מהם יהיה נשיא משלו, ובירתה תהיה אומאהה, שבנברסקה.
עם המשך ערעור יציבות המערב. והגברת אמונתם של הערבים ביכולתם להביס את ישראל, הם יתקפו אותה בעוצמה כזאת שתאלץ אותה להשתמש בנשק ההגנה האולטימטיבי - נשק להשמדה המונית, מה שיוביל לפרוץ מלחמת העולם ה-3 ב-2015 (לא 2012, התאריך שחזו המאיה ונזכר גם ב"תיקים באפלה"); במהלך המלחמה תפציץ רוסיה ערים אמריקניות, רוסיות וסיניות, ופלישה סינית לאוסטרליה תיכשל; ארה"ב תגיב, האימפריה האמריקנית תקרוס וה"כפר" ינצח. גם האיחוד האירופי וסין יושמדו.
אמריקה תצא למלחמה בעיראק, בטענה שיש לעיראק נשק גרעיני (טיטור מסר הצהרה זו שנים לפני שהמלחמה עם עיראק נשקלה. הוא גם טען שלא יימצא נשק להשמדה המונית).
סין תספח בכוח את יפן, קוריאה וטאיוואן, מספר ההרוגים במלחמה יגיע ל-3 מיליארד;
עד שנת 2036 יחדלו יאהו ומיקרוסופט להתקיים; לעומת זאת, חסידי נאפסטר ימשיכו להוריד מוסיקה מהאינטרנט;
המחלה הקטלנית החדשה תהיה מחלת הפרה המשוגעת (קרויצפלד-יעקב), לאיידס ולסרטן טרם נמצאו תרופות;
למרות כמה אירועים מדאיגים שלכאורה מצביעים על התגשמות התחזית הזאת, אפשר להירגע; במועד כתיבת שורות אלה (אמצע שנת 2013...) הנשיא אובאמה התחיל תקופת כהונה שנייה וטרם הכריז על משטר צבאי בארה"ב... מה יהיה גורלן של התחזיות האחרות? ימים יגידו.
ומה זה אומר על ג'ון טיטור? האם הוא איש ההווה שיש לו יכולת לחזות את העתיד, אך מעדיף להסתתר מאחורי הטענה שהוא בא מהעתיד? (אגב, טכנית הוא בא מ"העבר", מ-1975...) האם הוא דמות פיקטיבית שנוצרה ע"י נוכל או קבוצת נוכלים, או אולי סתם מתיחה? ושמא הוא באמת נוסע בזמן? ואולי העתיד שהוא מתאר הוא באמת רק אחד מני רבים אפשריים, והתהליכים שיובילו לשינויו כבר נמצאים בעיצומם?
אגב, דבר אחד לא הצלחתי למצוא - תצלום של האיש המכנה את עצמו בשם ג'ון טיטור. חבל...
ראה: http://www.johntitor.com/
נספח ב': מדריך לנוסע המתחיל בזמן
הערה: המדריך מנוסח בלשון זכר אבל מיועד לכל המינים.
1. מה לארוז למסע בזמן?
א. כלום. רק חומר אורגני יכול לעבור בזמן. תתכונן להגיע עירום ועריה (אם את/ה שוורצנגר או המחסל/ת, זה בסדר גמור).
ב. מה שאתה רוצה. הכול הולך.
2. האם לקנות כרטיס בכיוון אחד או הלוך ושוב?
אל תתפתה לנוכלים שינסו למכור לך כרטיס הלוך ושוב. החזרה היא על אחריותך בלבד.
3. האם ידיעת העתיד תעזור לי בעבר?
לכאורה התשובה צריכה להיות מובנת מאליה, אבל לא תמיד זה נכון. בהנחה שתגיע בשלום ליעד המבוקש בעבר, תצטרך לעבוד קשה מאוד כדי להוכיח שאינך מפלצת/משוגע, ושהאבזרים הפשוטים שהגיעו אתך מהעתיד, אם בכלל, אינם כלי כשפים או כלי נשק שטניים, ורוב הסיכויים שאיזה קנאי דתי יהרוג אותך לפני שתצליח. על כל מקרה, כדאי להכין לפני היציאה רשימה של ליקויי חמה, ליקויי לבנה, התפרצויות הרי געש ושאר אסונות טבע, ולשנן אותה היטב לשימוש בשעת הצורך.
4. ואם אאחר להסעה בחזרה?
במקרה הטוב ביותר, תצטרך להישאר בעבר על תקן של אל או נביא. במקרה הגרוע ביותר, ראה התשובה לשאלה 5.
5. ואם איהרג בעבר?
אל תתחיל לקטר. אם תיהרג בעבר, תהרוג גם את כל השושלת שלך לעתיד, כולל אביך ואמך, וזאת אומרת שלא תיוולד, ואם לא נולדת, אז איך נסעת בזמן? בכלל, מומלץ לא ליהרג בזמן שאינו שלך. אגב, מומלץ גם לא להרוג אף אחד, לפחות לא לפני שבודקים טוב טוב שלא מדובר באב קדמון כלשהו (כי אם תהרוג אותו תהרוג גם את כל השושלת וכו'). אגב, אנו גאים לציין שתקרית זו מעולם לא תתרחש בסיורים של חברתנו.
6. ואם אגיע לעתיד?
על זה אין לנו אחריות.
7. אילו סיורים מאורגנים אתם מציעים?
מסיבות מובנות, מבחר הסיורים המאורגנים מוגבל. אנו ממליצים על צפייה בפרפרים.
8. ואם אסטה במקרה מהשביל המסומן?
אל תטרח לחזור, לא יהיה לך לאן.
9. ביקשתם שם ומספר טלפון של איש קשר למקרה חירום. זה חייב להיות קרוב משפחה מדרגה ראשונה?
לא, אתה יכול לבחור במי שתרצה, חוץ מאח תאום.
למצגת המבוססת על פרק זה הקישו כאן.
ולסרט חמוד שמצאתי ביוטיוב שמספר את כל הסיפור. כל הפרטים בגוף הסרטון.