mythology

את המיתולוגיה אפשר להגדיר, בקיצור נמרץ, כדרכו (או אם תרצו, ניסיונו הנואש) של האדם הקדמון להסביר לעצמו את היקום, והיא שימשה מאז ומתמיד חומר נפלא למד"ב ופנטסיה.

סופר המד"ב יכול להשתמש במיתולוגיה, ולא משנה איזו, גם כבכלי לדיון בנושאים אחרים לגמרי, מה שיכול ליצור שילובים מעניינים מאוד של ז'אנרים, כפי שנראה בהמשך.

נשאלת השאלה, איך ייתכן שיש סיפורים דומים כל כך במיתולוגיות שונות ורחוקות זו מזו, השייכות לכאורה לתרבויות שלא היה ביניהן כל מגע? גם אם מנטרלים את כל ההשפעות הסביבתיות והתרבותיות המקומיות, עדיין מדובר בתופעה מפליאה שמעסיקה חוקרים זה זמן רב.

חוץ ממקרים מובנים מאליהם של "גניבות ספרותיות" שאדון בהם בהמשך, כדי לעלות על המקור המשותף האולטימטיבי של הסיפור המיתולוגי צריך להשיב על כמה שאלות:

1. מתי - מתי נולד הסיפור? מהו התאריך המוקדם ביותר בתולדות התרבות הנדונה שיש לנו לגביו תיעוד מהימן?

2. היכן - היכן נולד הסיפור? האם האזור הגיאוגרפי מוגדר ותחום היטב?

3. כיצד - כיצד יכול היה הסיפור לעבור מאזור לאזור? האם יש תיעוד למגע בין-תרבותי, אולי בצורה כלשהי של "נדודי עמים", שיכול להסביר את מעבר הסיפור?

אין עוררין על הדימיון בין סיפורי הבריאה ומיתוסי המבול של המזרח הקדום והתנ"ך;

ידוע למשל שהמחוקק היווני סולון ביקר במצרים בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, שם (לפחות לפי הכתוב בשניים מהדיאלוגים של אפלטון) הוא שמע מפי כהן בתבי את הסיפור על אטלנטיס, שהתרחש 9,000 שנה קודם לכן, והביא אותו עמו ליוון;

יוליוס קיסר ניסה בכתביו (ללא הצלחה) "להלביש" את המיתולוגיה הרומית על המיתולוגיה הבריטית/קלטית;

המיתולוגיה הרומית גנובה ללא בושה מהיוונית (אגב, למה זנחו הרומאים הקדומים את מורשתם האטרוסקית בנכונות רבה כל כך?) כפי שניתן לראות בטבלה הבאה:

Greek	Roman	Etruscan	Egyptian	Phoenician	Zororastrian	Celtic	Functions
Achilles		Achle					hero
Adonis		Atunis	Osiris	Tammuz (Adōn)			agriculture; resurrection
Amphitrite	Salacia		Hatmehit				sea goddess
Anemoi	Venti				Vayu-Vata		winds
Aphrodite	Venus	Turan (Apru)	Hathor /Isis	Astarte	Anahita		beauty; sex; love
Apollo		Apulu	Horus	Resheph	Mithra	Belenus / Maponos/ Borvo / Grannus	light; prop hecy; healing; plagues; archery; music; poets
Ares	Mars	Laran	Anhur /Montu		Verethragna	Toutatis / Nodens / Neton	war
Artemis	Diana	Artume	Bastet ^[18]	Kotharat	Drvaspa		hunting, the hunt; wilderness, wild animals; virginity, childbirth; Diana: lit. heavenly or divine
Asclepius	Aesculapius /Vejove	Veiove	Imhotep	Eshmun			healing
Athena	Minerva ^[	Menrva	Neith ^[20] /Isis	Anat	Anahita	Sulis / Belisama / Senuna / Coventina/ Icovellauna / Sequana	wisdom; war strategy; the arts and crafts; weaving
Atlas		Aril	Shu				holder of the celestial spheres
Atropos	Morta	Leinth					Atropos: lit. inflexible; death
Boreas	Aquilo	Andas					North Wind or Devouring One
Castor and Polydeuces (Dioscuri)	Castor and Pollux (Gemini)	Castur and Pultuce (Tinas cliniar)					twins
Charites	Graces						grace; splendor; festivity; charity
Charon		Charun	Aqen				fierce, flashing, feverish gaze (eyes)
Chloris	Flora						Chloris: lit. greenish-yellow, pale green, pale, pallid, fresh;Flora: lit. flower
Clotho	Nona						spinning; thread
Cronus	Saturn	Satre	Khnum,Geb	El (Elus)			Time, generation, dissolution, agriculture
Cybele	Magna Mater						Magna Mater: lit. Great Mother
Demeter	Ceres	Zerene	Isis		Ashi		grains, agricultural fertility; Demeter: lit. Earth Mother
Dionysus	Liber /Bacchus	Fufluns	Osiris			Cernunnos	wine and winemaking; revelry; ecstasy; Liber: lit. the free one
Enyo	Bellona	Enie	Sekhmet				war
Eos	Aurora /Matuta	Thesan	Tefnut				dawn
Erinyes	Dirae						Furies
Eris	Discordia	Eris	Anat	Shahar			strife
Eros	Cupid (Amor)	Erus					sexual love
Euterpe		Euturpa / Euterpe					"she who delights"; muse of music (especially flute music) and song; later, also of lyric poetry
Eurus	Vulturnus						East Wind
Gaia	Terra / Tellus	Cel	Geb		Zam		the earth
Hades	Dis Pater /Pluto / Orcus	Aita	Anubis /Osiris	Mot	Angra Mainyu		the underworld. Hades: lit. the unseen
Hebe	Juventas		Renpet				youth
Hecate	Trivia		Heqet			Matronae	will; Hecate: trans. she who has power far off ^[24]
Helios	Sol Invictus /Sol Indiges	Usil	Ra ^[	Shamash (Utu)	Mithra		sun
Hephaestus	Vulcan	Sethlans	Ptah	Kothar-wa-Khasis ^[26]	Atar	Gobannos	metalwork, forges; fire, lava
Hera	Juno	Uni	Mut /Hathor		Armaiti		marriage, family
Heracles	Hercules	Hercle	Heryshaf,Shu	Melqart	Rostam	Ogmios	Heracles: lit. glory/fame of Hera
Hermes	Mercury	Turms	Anubis,Thoth	Taautus	Shamash	Lugus / Viducus	transitions; boundaries; thieves; travelers; commerce; Hermes: poss. "interpreter"; Mercurius: related to Latin "merx" (merchandise), "mercari" (to trade), and "merces" (wages)
Hesperus	Vesper			Shalim			evening, supper, evening star, west^[28]
Hestia	Vesta		Anuket				hearth, fireplace, domesticity
Hygeia	Salus					Sirona	health; cleanliness
Ilithyia	Lucina	Ilithiia	Tawaret				childbirth, midwifery
Irene	Pax						peace
Iris	Arcus / Iris		Nut				rainbow
	Janus	Culsans					beginnings; transitions; motion; doorways
Lachesis	Decima						Lachesis: lit. disposer of lots; luck
Leto	Latona	Letun	Wadjet				Demureness; mothers
Maia						Rosmerta	growth
Moirai (Moerae)	Fates or Parcae						Apportioners
Muses	Camenae						Music; inspiration
Nemesis orRhamnusia	Invidia						"retribution"
Nike	Victoria	Meanpe				Bodua / Brigantia / ,Nemetona	victory
Notus	Auster						South Wind
Odysseus	Ulysses or Ulixes	Uthste					hero
Palaemon	Portunus						keys, doors; ports, harbors
Pan	Faunus		Min				nature, the wild
Persephone	Proserpina	Persipnei					poss. "to emerge"
Phaon		Phaun / Faun / Phamu					mortal boatman given youth and beauty by Aphrodite
Pheme	Fama						fame; rumor
Phosphoros	Lucifer			Attar			lit. light bearer
Poseidon	Neptune	Nethuns		Yam	Apam Napat		sea; water; horses; earthquakes
Priapus	Mutunus Tutunus						fertility; livestock; gardens; male genitalia
Prometheus		Prumathe					forethought
Rhea	Ops / Magna Mater (see Cybele above)		Nut	Asherah			Rhea: lit. flowing. Ops: lit. wealth, abundance, resources.
Selene	Luna	Losna	Isis,Thoth,Khonsu	Yarikh	Mah		moon
Selene	Luna	Tiur	Isis,Thoth,Khonsu	Yarikh	Mah		moon
Silenos	Silvanus	Selvans				Sucellus	Silvanus: lit. of the woods
Thallo		Thalna					blossoms
Thanatos	Mors	Leinth	Anubis	Mot			death
Thanatos	Mors	Charun	Anubis	Mot			death
Themis	Justitia		Ma'at				law of nature
Tyche	Fortuna	Nortia		Gad			luck, fortune
Typhon			Set /Apep				"whirlwinds, storms, chaos, darkness"
Uranus	Caelus		Nut	El	Asman		sky, heavens
	Vertumnus	Voltumna		Baal			the seasons; change
Zephyr	Favonius						West Wind; Favonius: lit. favorable
Zeus	Jupiter or Jove^[	Tinia	Amun ^[32]	Hadad	Ahura Mazda (Ohrmazd)	Taranis	weather, storms, lightning, Sky Father

ואין להתעלם מהעובדה שבכל הפאנתיאונים,ללא יוצא מהכלל, האלים טרודים רוב הזמן או במריבות קטנוניות ובניסיונות חיסול הדדיים או בהצקה קטנונית לא פחות לבני תמותה אומללים...

איך בונים מיתוס

1. הרקע

2. מיתולוגיה והיסטוריה

3. חברה

מי שזוכר את הסידרה החמודה Time Trax, שהוקרנה אצלנו בשנות ה-80', זוכר שאחת מהתחזיות שלה הייתה שבעתיד הלא רחוק, גברים לבנים יהפכו למיעוט נכחד בחברה המערבית. יש הטוענים שנבואה זו כבר הולכת ומתגשמת בימינו, אם כי אולי יעבור עוד זמן מה עד שתגיע אל הדרגים הבכירים ביותר של החברה.

מעניין, אגב, שרוב המיתוסים שברשימה שלי נכתבו לפני שתחזית זו הושמעה.

א. הצוותים כמיקרוקוסמוס של החברה

ב. מעמד האישה

ג. היחס לחריג החברתי

ד. הומוסקסואליות ולסביות

ה. יחסים בין-גזעיים

נישואין מעורבים (בין-לאומים, בין-חברתיים, בין-גזעיים) נחשבו מאז ומתמיד לדרך לחזק בריתות בין עמים וחברות. מטרתם של רוב הזיווגים מסוג זה הייתה פוליטית, והם היו די שיוויוניים כי ברוב המקרים הם נכפו באותה מידה על שני בני הזוג, שאיש לא שאל לדעתם, וסופם היה די טראגי (מוות או גירושין).

עם זאת, ידועים בספרות מקרים מפורסמים של אהבות בין גזעיות גדולות - החל ממשה ומהאישה הכושית שלקח (מה היה שמה, אגב?), והמשך בשלמה המלך ובת פרעה (ואל נשכח את מלכת שבא…) עד קפטן סמית ופוקהונטס (הקצין הלבן הגאה ובת הילידים הנאווה, שבמקור הייתה בת מנהיג ומנהיגה עד למותה הטראגי בגיל 22 בלבד ממחלה של האדם הלבן), ואפילו קארל מאי כתב על הרומן בין יד הנפץ לבין נאשו-צ'י, אחותו של וינטו, ואפשר לציין גם את אותלו ודסדמונה של שייקספיר ואת פורגי ובס. ברוב הדוגמאות הללו, אגב, הגבר הוא שהשתייך למעמד שנחשב לשליט, גורלה של האישה היה רע ומר, ולא ידוע דבר על ילדיהם של הזוגות המעורבים – או מפני שהם לא הספיקו להביא ילדים לעולם או מפני שהמידע לא שרד.

4. צורות המשטר

רוב סופרי הפנטסיה והמד"ב שבוראים יקומים חדשים אינם מקדישים מאמץ מיוחד לבניית צורת משטר מקורית, או אפילו חדשה, ליקום שהם בוראים (וראה המבוא למערכת המשפט העתידנית). גם כאשר הם עושים זאת, האפשרויות העומדות בפניהם מוגבלות למדי ומבוססות, מטבע הדברים, על המערכות הקיימות. סופר פנטסיה, למשל, יחזור לגירסה כלשהי של המודל הבייניימי-פיאודאלי המוכר (מלך, אבירים, אצילים, קוסמים ומכשפים וכו'). סופר המד"ב יכול לבחור בין מודלים קיימים של דיקטטורות (אזרחיות, צבאיות, טכנולוגיות או תאגידיות), או בתיאור של חברה שהצליחה להתגבר על רעב, מחלות, עוני ומלחמות (לכאורה אוטופיה, עד שנחשף הפרצוף האמיתי שמאחורי המשטר) או אולי בקריסה פוסט-אפוקליפטית מוחלטת של כל המערכות (המובילה לאנרכיה או לדיסטופיה), ויש כאלה שהולכים בגדול, על אימפריות בין גלאקטיות (רשעות או לא).

מה שבטוח, כל משטר כזה, ולא משנה מה טיבו, חושב שהוא הטוב, הצודק והמוצלח ביותר, עד כדי כך שהוא מוכרח להשתלט על כל המשטרים האחרים בסביבה שהם כמובן נחותים ממנו, ואפילו להשמיד אותם כליל אם לא יסכימו לקבל עליהם את מרותו. כולם, אגב, טועים. ושימו לב שאף פעם לא מספרים לנו מה קורה אחרי שהמורדים (שגם הם כמובן טובים וצודקים) מצליחים להפיל את שלטון הרשע ולהחליפו.

א. רפובליקות/דמוקרטיות/פדרציות לסוגיהן

ב. משטרים דיקטטוריים

אימפריות (בין) גלאקטיות לסוגיהן, בראשות קיסרים (רשעים) או לא

ג. אוטופיות/דיסטופיות

ההבדל בין אוטופיה לדיסטופיה הוא בד"כ בעיני המסתכל, אם כי יש לציין שאוטופיה יכולה להיות דיקטטורית ודיסטופיה יכולה להיות נאורה ודמוקרטית (ראה "המנושל" של אורסולה לה גווין)

ד. צורות אחרות לסוגיהן

אחד הניסיונות המעטים להמציא סוג חדש לגמרי של משטר חברתי הוא חברת הכוורת לסוגיה. מהי בדיוק חברת כוורת?

ההגדרה הנפוצה ביותר היא חברה של פרטים שכולם פועלים למען מטרה משותפת אחת, ללא כל אינדיבידואליות, ובהנהגת מלכה אחת שכולם משרתים אותה. אבל כפי שנראה, הגדרה זו איננה אחידה לגמרי ויש לה כמה וריאציות.

אגב, האם העובדה שחברה כזאת קיימת בטבע רק בעולם החרקים צריכה להגיד לנו משהו?

5. פוליטיקה ויחסים בינלאומיים

יוצרי המיתוסים ניסו מאז ומתמיד לשלב בסיפורי העלילה דיונים בנושאים חברתיים ופוליטיים שברומו של עולם, כגון מבנה החברה, פוליטיקה בינלאומית וכלל-עולמית, דיפלומטיה, דיני מלחמה, דיני חוזים, סדר דין אזרחי ופלילי, משפט בינלאומי ועוד ועוד.

לכאורה, היקומים שהם הציגו מרוחקים מרחק שנות אור רבות מהיקום המוכר שלנו, אבל אם נבחן את ההיסטוריה של מאה השנים האחרונות, מלפני מלחמת הראשונה ועד היום (כאשר יש כבר כאלה הטוענים שאנו נמצאים בעיצומה של מלחמת העולם השלישית...) נגלה שהדימיון רב הרבה יותר משרודנברי או סטראזינסקי, למשל, היו רוצים שנחשוב.

אמנם הם פעלו בתקופות שונות, אבל התבססו על מערכות קיימות של מושגים, ערכים ומבנים, וזאת ניתן לראות כבר בתרשימים הבאים המייצגים את המבנים הפוליטיים הכלליים של שני היקומים. חשוב לציין שבדיוק כמו בעולם שלנו, התרשימים מתארים מצבים זמניים, והשמות בכל אחת מצלעות המשולש יכולים להתחלף ואף עושים זאת ללא אתראה מוקדמת, גם כן בדיוק כמו בעולם שלנו...

א. סקירה כללית

ב. אמנות והסכמים

מעניין (ומצער), אגב, שאף אחד מהיוצרים (או אף אחד בכלל) לא העלה על דעתו לנסח גירסה כתובה מלאה של אף אחד מההסכמים והאמנות הרבים הנזכרים בסידרה לדורותיה.

6. חוק וסדר בחלל ובזמן

כפי שבונים מערכת חברתית חדשה ומשטר חדש, יש לפעמים צורך לבנות גם מערכת משפט חדשה, בעיקר כאשר מנסים לבנות יקום שבו כל המערכות הישנות והמוכרות קרסו.

למרבה הפלא, לא מייקל ג'יי סטראזינסקי, לא ג'ין רודנברי ויורשיו הרוחניים (וגם לא יוצרי "סטארגייט") לא ניסו לבנות מערכת משפט עתידנית מסודרת, איש ביקום שלו. כולם בחרו להתמודד עם שאלות של חוק ומשפט על בסיס של כל מקרה לגופו. האם קיימים הבדלים משמעותיים בין מערכת המשפט המודרנית הממוצעת לבין מערכות המשפט העתידניות, אנושיות או חייזריות, המתוארות בסדרות אלה ובאחרות? אילו הם הנושאים המשפטיים המעוררים את המחלוקות הגדולות ביותר? כיוון שברור שהחברה שלנו תידרש להתמודד עם שאלות אלה בעתיד וגם לתת תשובות חוקיות ומשפטיות כפי שאנו מתמודדים בימינו אלה ממש עם נושאים כגון הפרטיות בעידן האינטרנט, שיבוט בני אדם והשבחה גנטית של מזון, וכיוון שכמו תמיד, הטכנולוגיה מתקדמת בקצב הרבה יותר מהיר מאשר החקיקה, האם נוכל להיעזר בתשובות המשפטיות שכבר קיבלנו במד"ב?

א. דרכים קדומות ליישוב סכסוכים משפטיים ולהגעה לפסק דין

כי יקום איש בדין להיות עד חמס ואין אמת נכון הדבר, אם חטא משפט מות הוא מות יומת האיש ההוא.

כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה... והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו, ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו.

כי יבנה בנאי בית לאיש ולא עשה מלאכתו באמונה ונפל הבית אשר בנה והמית את בעל הבית – מות יומת הבנאי הזה

כי יגנוב איש שור או שה או חמור וכו' אם לעניים הוא ישלם עשרה ואם אין ביד הגנב לשלם ומת בגנבתו;

"כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמישה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה

אם ישלח הרועה את הצאן ובער בשדה אחר הרועה ישמור את השדה אשר בער ובימי הקציר וכו' לבעל השדה ישלם;

"כי יבעיר איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם"

איש כי יענה אשת רעהו המאורשה לו והיא לא ידעה עוד איש ויושבת בבית אביה, מות יומת האיש ההוא ולנערה לא יעשה דבר;

"ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המארשה וגו' ושכב עמה, ומת האיש אשר שכב עמה לבדו, ולנערה לא תעשה דבר.."

146. כי יקח איש אשה, וילדה שפחתה בנים לבעלה והשפחה תקנא בגברתה עקב אשר ילדה בנים, גברתה לא תמכרנה בכסף, אבל עבד תעבוד כאחת האמהות";

והמלאך אמר להגר שפחת שרה אשר ילדה בן לאברהם: "שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה".

196. איש כי ישחית את עינו של איש אחר - הם את עינו ישחיתו.

ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש: עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל: כויה תחת כויה פצע תחת חבורה תחת חבורה:

198. אם השחית את עינו של אדם מן המעמד הנמוך או שיבר את עצמו של אדם מן המעמד הנמוך, ישלם מנה אחת כסף.

199. אם השחית את עינו של עבד איש אחר או שיבר את עצמו של עבד איש אחר, ישלם חצי ערכו.

וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו:

202. איש כי יכה איש גדול ממנו על הלחי, בשוט זנב הפר שישים יכו בו לפני העדה.

203. וכי יכה בן איש את בן איש אחר השווה לו על הלחי – מנה אחד כסף ישלם.

204. וכי יכה אחד העם את אחד העם אחר על הלחי - עשרה שקלים כסף הוא ישלם

משליכים אותה למים, טבעה=חפה מפשע, לא טבעה=אשמה ותוצא להורג על המוקד

או "תשלחו נציג ואנחנו נשלח נציג ונילחם בינינו ונסגור עניין כמו גברים"?

ואולי כלשונו של שייקספיר, "תחילה נהרוג את כל עורכי הדין"? האם אדם יכול לייצג את עצמו, או כפי שנאמר, המייצג את עצמו, עורך הדין שלו הוא טיפש?

ב. על מערכת המשפט בת זמננו

ג. דו גמאות לדילמות משפטיות בימינו

שמירה על הפרטיות

גנטיקה/שיבוט

חופש המידע

ד. על מערכת המשפט העתידנית

כאשר תהליך חברתי או חידוש טכנולוגי מגיעים לרמה מסוימת של הבשלה או חריגות, מתעורר הצורך בחקיקה שתסדיר את המצב. כיוון שבדרך כלל החקיקה מפגרת אחרי הטכנולוגיה והאתיקה, כפי שנראה בתרשים הבא, כאשר מגיעים לשלב החקיקה, בדרך כלל פירוש הדבר הוא שכבר מאוחר מדי...

אחד התרחישים הנפוצים ביותר במד"ב הוא כמובן המגע הראשון עם תרבות חייזרית תבונית. בחלק מהמקרים היוזם הוא האדם, ובחלקם התרבות החייזרית. לכן מובן שאחד החוקים הנפוצים ביותר במד"ב הוא החוק המסדיר מפגשים מסוג זה, הלא הוא "הצו העליון".

מושג "הצו העליון" מבוסס על לקחים ממפגשים היסטוריים בין תרבויות "מתקדמות" לבין תרבויות "מפגרות", לקחים שלא תמיד הופנמו ונלמדו כהלכה. הוא אוסר על כל התערבות בענייניהן הפנימיים של תרבויות אחרות, בהתאם למושג ההיסטורי האמיתי של הריבונות הווסטפאלית, שהוא עקרון הריבונות של מדינות, וזכות היסוד להגדרה עצמית פוליטית, לשיוויון (משפטי) בין מדינות ולאי-התערבות של מדינה אחת בענייניה הפנימיים של אחרת.

המושג יכול לשמש גם כאמצעי לבחינת קשרי גומלין בין חברות "מפותחות" לבין חברות מפותחות פחות בלי לתת לראשונות את היתרון המכריע של גישה קלה לטכנולוגיה ושימוש בה, וגם כתבנית לסיפורים דומים לאלה של חברות אנושיות אמיתיות וקשרי הגומלין שלהן עם חברות מתקדמות פחות מבחינה טכנולוגית.

אין תמימות דעים מוחלטת ביחס לצו העליון. יש הרואים בו מדיניות שלילית, כיוון שהוא מונע הנהגת טכנולוגיה (בעיקר טכנולוגיה רפואית), תרבות, ואמצעים אחרים שיכולים לשפר איכות חיים.

גם שאלת מטרתה של אי-ההתערבות שנויה במחלוקת. אמנם היא יכולה להתפרש כאמצעי למניעת זיהום זר של שפה ומנהגים מקומיים ייחודים, אבל המטרה איננה מצדיקה את האמצעים; לפי עמדה אחת, התערבות ויצירת שינוי יכולה להיות בעלת השלכות הרסניות, ולא משנה כמה טובה הכוונה. עמדה אחרת היא האמונה שלאבולוציה יש "תכנית" כלשהי, המניעה מינים לעבר תכליות מסוימות. אי לכך התערבות תהיה בלתי טבעית, כיוון שהיא תהיה מנוגדת למה שאמור לקרות למין שבו מדובר.

כפי שעוד נראה בהמשך, במדע הבידיוני קיימים שני סוגים עיקריים של צו עליון - איסור גורף על כל סוג של התערבות, ואיסור מצומצם יותר על שיתוף בטכנולוגיה מתקדמת, ומשני הסוגים יש וריאציות שונות ומגוונות.

מסע בזמן ובניית מכונות זמן

מסתבר שהאנושות איננה המין היחיד שמתחבט בשאלת ההגבלות החוקיות על בניית מכונות זמן והשימוש בהן. אז איך בכל מתמודדים עם המסע בזמן מבחינה משפטית? אחת הדרכים היא כמובן להקים צורה כלשהי של משטרת זמן...

פיקוח על הילודה

אחרי שואה אקולוגית, אטומית או אחרת עלול להיווצר מצב שבו יש צורך דחוף בהגברת הילודה. מצב הפוך עלול להיווצר במקרה של פיצוץ אוכלוסין, שמחייב דווקא צמצום קיצוני של הילודה. בשני המקרים יש במד"ב דוגמאות לחוקים אכזריים במיוחד, שלעומתם חוק הילד האחד בסין של ימינו נראה טוב ומיטיב (בעיקר אחרי שהניסיון הוכיח שהוא לא פועל). אגב, זה לא הפריע לממשלת מצרים להשתעשע ברעיון של חוק דומה ב-2008...

הנדסה גנטית

השימוש ביכולת טלפאתית/ טלקינטית

משפט פלילי

האם האחריות הפלילית תהיה של הטפיל או של הפונדקאי?

נאנוטכנולוגיה

הנאנוטכנולוגיה מצויה היום עדיין בשלב העיצוב שלה - בדומה למצבם של מדעי המחשב בשנות ה-60 ושל הביוטכנולוגיה בשנות ה-80. אבל התחום מתבגר במהירות. מ-1997 ועד 2005 זינקו ההשקעות הממשלתיות ברחבי העולם במחקר ובפיתוח נאנוטכנולוגיים מ-432 מיליון דולר לכ-4.1 מיליארד, וההשקעה התעשייתית עקפה ב-2005 את ההשקעה הממשלתית. עד 2015, מוצרים המשלבים נאנוטכנולוגיה יתרמו כטריליון דולר לכלכלה העולמית. כשני מיליון עובדים יועסקו בתעשיות הנאנוטכנולוגיות, ומספר המשרות הנלוות יהיה גבוה מזה פי שלושה.

הנאנוטכנולוגיה מתוארת בדרך כלל במונחים הקשורים למידות הזעירות של המאפיינים הפיזיים שבהם היא עוסקת - הרכבים שגודלם מאטום אחד ועד קוטר של 100 מולקולות. מן התיאור הזה אפשר להבין שנאנוטכנולוגיה היא לא יותר מאשר שימוש בחלקים קטנים לאין שיעור מאלה של ההנדסה רגילה. אבל בקנה המידה הזה, ארגונם מחדש של אטומים ומולקולות מביא לתכונות חדשות. אפשר לראות את המעבר מן ההתנהגות הקבועה של אטומים יחידים ומולקולות יחידות להתנהגות מסתגלת של צברים. ולכן, עדיף לראות בנאנוטכנולוגיה כלי ליישום התיאוריה הקוונטית ותופעות ייחודיות אחרות האופייניות לגדלים נאנומטריים, המאפשר לשלוט מן היסוד בתכונות החומר ובהתנהגותו.

בעשרות השנים הבאות תתפתח הנאנוטכנולוגיה בארבעה שלבים, חופפים זה לזה באופן חלקי, של קביעת אבות-טיפוס תעשייתיים ומסחור ראשוני. בשלב הראשון, שתחילתו לאחר שנת 2000, החל פיתוחם של מבני-נאנו פסיביים: חומרים בעלי מבנה ותפקוד קבועים המשמשים לעתים קרובות כחלקים של מוצרים. המבנים האלה יכולים להיות צנועים כמו חלקיקי אבץ חמצני בתכשירי הגנה מן השמש, אבל הם עשויים להיות גם סיבי חיזוק בחומרים מרוכבים חדשים או צינוריות-נאנו פחמניות באלקטרוניקה.

השלב השני, שהחל ב-2005, מתמקד במבני-נאנו פעילים המשנים את גודלם, את צורתם, את המוליכות החשמלית שלהם או תכונות אחרות תוך כדי שימוש. חלקיקים חדשים להולכת תרופות ישחררו בגוף את המולקולות הפעילות מבחינה רפואית רק לאחר שיגיעו לרקמות החולות שאליהן כוונו. רכיבים אלקטרוניים, כגון, טרנזיסטורים ומגברים בעלי תכונות הניתנות להתאמה, יצומצמו למולקולות מסובכות יחידות.

בערך ב-2010 יתחילו עובדים לפתח מומחיות במערכות של מבני-נאנו ולכוון מספרים גדולים של רכיבים מורכבים להשגת מטרות מסוימות. אחד היישומים יכול להיות הרכבה עצמית מכוונת מראש של רכיבי נאנואלקטרוניקה ליצירת מעגלים תלת-ממדיים והתקנים שלמים. ברפואה יוכלו לנצל מערכות כאלה כדי לשפר תאימות של רקמות לשתלים, או ליצור פיגומים לשחזור רקמות ואולי אפילו לבנות אברים מלאכותיים.

אחרי 2015-2020 יתרחב התחום ויכלול מערכות-נאנו מולקולריות - רשתות הטרוגניות שבהן מולקולות ומבנים על-מולקולריים ישמשו להתקנים נפרדים. כך פועלים יחדיו החלבונים בתא. אך בעוד המערכות הביולוגיות מבוססות על מים ורגישות עד מאוד לטמפרטורה, מערכות-הנאנו המולקולריות האלה יוכלו לפעול בטווח רחב הרבה יותר של סביבות והן אמורות להיות גם הרבה יותר מהירות. מחשבים ורובוטים ימוזערו לממדים קטנים במיוחד. יישומים רפואיים יעסקו אולי במשימות שאפתניות כגון סוגים חדשים של ריפוי גנטי או טיפולים נגד הזדקנות. ממשקים חדשים שיחברו בני אדם באופן ישיר לאלקטרוניקה יוכלו לשנות את מערכות התקשורת.

לאורך זמן הנאנוטכנולוגיה תוכל אפוא להביא תועלת לכל מגזרי התעשייה והטיפול הרפואי. היא תוכל גם לשפר את הסביבה באמצעות שימוש יעיל יותר במשאבים ושיטות טובות יותר לבקרת זיהום. אבל הנאנוטכנולוגיה מציבה גם אתגרים חדשים לפיקוח על סיכונים. במישור הבין-לאומי, יש צורך לעשות עוד כדי לאסוף את המידע המדעי הדרוש ליישוב אי-בהירויות ולהתקין מערכת מווסתת כוללת. אבל כדי שהתחום החדש ורב-העוצמה הזה יממש את הפוטנציאל המדהים שלו, יש צורך חיוני לעזור לציבור לראות אותו ביישוב הדעת ובהקשר רחב השומר גם על ערכי אנוש וגם על איכות החיים.

נאנוטכנולוגיה: מבט לעבר העתיד, מאת מיכאיל רוקו, סיינטיפיק אמריקן, נוסח עברי מהאתר של Ynet, שם המתרגם אינו ידוע

קריוניקה

הגדרת חיים תבוניים וזכויותיהם

את ה"חיים התבוניים" במד"ב ניתן לחלק לכמה סוגים - אורגניים ולא אורגניים, מלאכותיים וטבעיים, מעשי ידי אדם וחייזריים, או כל שילוב אפשרי של הנ"ל. בכל מקרה, אם וכאשר ניתקל בצורות חיים כאלה, נצטרך ללמוד לתקשר אתן ולחיות אתן בשלום - זאת כמובן בהנחה שנתגבר על הדחף הטבעי שלנו להשמיד כל מה שאינו דומה לנו (וכמובן, שלא נושמד בעצמנו). אם ללמוד לפי היחס שלנו לבעלי החיים, הרי ככל שבעל חיים נחשב לתבוני יותר, ההגנה שהוא זוכה לה גבוהה יותר. האם זה העיקרון שינחה אותנו גם בעתיד? ומה יקרה כאשר אותם יצורים לא ירצו להסתפק במעמד של "חיה מוגנת"?

האמנם הגדרת התבוניות של דקארט, "אני חושב משמע אני קיים", לא תשתנה בעתיד?

אז איך בעצם מגדירים חיים תבוניים? להלן הגדרה אחת לדוגמה של סטיוון סאווג' (תרגום שלי):

"אני מגדיר חיים תבוניים כלהלן: צורת חיים שמסוגלת לעבד די מידע, לסגל אותו ע"י למידה ולהעביר אותו הלאה לפרט אחר מבני מינה. בקצרה, חיים תבוניים הם דבר שחלק גדול מהתנהגותו נקבע ע"י מידע נרכש שהוא מסוגל להעביר לאחרים. יצור תבוני, ע"י רכישת מידע בלבד, יכול ליצור התנהגויות ודרכי תפקוד חדשות וכן ללמוד אותן מבני מינו."

שלושת הקריטריונים לבינה הם תבונה, מודעות עצמית ותודעה.

חוקי הרובוטיקה

כדי להבין את חשיבותם של חוקי הרובוטיקה, בואו נפתח בסקירה קצרה של החוקים המסדירים מצבים של פגיעה באדם ע"י לא-אדם (לצורך העניין גרימת מוות, אבל ייתכן גם נזק גופני חמור). את מי אפשר להאשים, אם בכלל, ובמה? ומי יישא בעונש? והאם מסתמן כאן דפוס שיכול לשמש אותנו גם בעתיד?

שור נגח או שור מוּעד, הוא שור שכבר נגח בעבר, בעליו הוזהר (=העידו בבעליו) שעליו לשמור עליו, כי הוא מסוכן לציבור, ובכל זאת נגח שוב וגרם לנזק או אף למוות.

חז"ל ביארו על פי הפסוק "שור נגח הוא מתמול שלשום" (שמות כ"א 36) שהשור נידון כשור מועד רק לאחר שנגח שלוש פעמים.

שור נַגָּח = שרגיל לנגוח, נגחן; שור מועד = שבעליו כבר הוזהר.

חוקים אחדים בתורה עוסקים בשור שממית אדם או שור אחר (שמות כ"א 32-28), ויש לחוקים אלה מקבילות בחוקי ח'מורבי, ובחוקים נוספים במזרח הקדמון.

שור מועד יומת ובעליו ייענש בקנסות. גובה הקנסות מפורט בשמות כ"א, בהתאם לְערך הנפגע.

אם נלכד בריא ושלם או אינו פצוע במידה שמחייבת הרדמה לא יאונה לו כל רע

אפשר להגיש תביעה אזרחית או פלילית נגד הבעלים או הרוכב (אם יש)

רוב הסיכויים שהכלב יומת (בעיקר אם הוא מאובחן כנושא כלבת)

אפשר להגיש תביעה אזרחית או פלילית נגד הבעלים (אם יש)

אפשר להגיש תביעה אזרחית או פלילית נגד הבעלים או הנהג (ובנסיבות מסוימות גם נגד היצרן)

- כן, אני יודע, שלושת החוקים שלך... מעגל הההגנה המושלם שלך.

-רובוט לא יכול לפגוע בבני אדם. החוק הראשון של הרובוטיקה.

-כן, אני יודע, ראיתי את הפרסומות שלכם. אבל נכון שהחוק השני קובע שרובוט חייב לציית לכל פקודה שנתן אדם? מה אם הוא קיבל פקודה להרוג?

-נכון, אבל החוק השלישי קובע שרובוט יכול להגן על עצמו.

-כן, אבל רק כאשר פעולה זו איננה עומדת בסתירה לחוקים הראשון או השני.

-לא, לא, חוקים אלה מחווטים בחומרה של כל רובוט. רובוט אינו יכול לרצוח בדיוק כפי שאדם אינו יכול ללכת על המים.

הרובוטים שלי לא הורגים אנשים, מפקח ברגין. עורכי הדין שלי הגישו תקציר לפרקליט המחוז, הוא מבטיח לי שרובוט אינו יכול להיות מואשם ברצח. התקציר מאשר שרצח יכול להתבצע רק כשאדם אחד הורג אדם אחר. דווקא אתה, בלש... אתה לא מרמז שיתייחסו לרובוט הזה כאל אדם, נכון? עכשיו, מובן מאליו... אי אפשר לשלול קירבה של רובוטים אחרים למותו של ד"ר לנינג. אחרי שאמרתי זאת, זו מכונה. זה רכוש USR. במקרה הגרוע ביותר, זה מכניס את התקרית לתחום התאונה התעשייתית. דרך קבע... מכונות פגומות יוחזרו ל-USR לאבחון ולאחר מכן יוצאו מכלל פעולה.

האם אפשר להגיש תביעה אזרחית או פלילית נגד הבעלים או היצרן?

דיני תאגידים

מאבקו של לוחם בודד בתאגיד ענק מתואר בעיקר בז'אנר הסייברפאנק. בז'אנר זה יחסי העבודה בתאגיד פשוטים - העובד הוא רכוש התאגיד או משרתו הנרצע (שלא לומר עבדו). התאגיד שואב את כוחו משליטה באמצעי ייצור חיוני - מידע, מזון או תרופה. דרגת הרוע שלו נגזרת באופן ישיר מעוצמת שליטתו באמצעי הייצור ומנכונותו לחלוק אותו עם הציבור הרחב.

שתי דרכים מקובלות להרוס תאגיד הן להרוס את שליטתו באמצעי הייצור או להרוג את העומד בראשו. במקרה הראשון בדרך כלל התוצאה היא אנרכיה (ראה Welcome to the Human Race) ולא כל כך ברור אם אמצעי הייצור ששוחררו אכן הגיעו אל ההמון הזקוק להם נואשות. במקרה השני, בימינו לפחות, אין כרגע בעולם תאגיד שיקרוס לגמרי אם העומד בראשו יסולק (ע"ע ביל גייטס). בסייברפאנק, הרס התאגיד הוא המטרה כשלעצמה ולגיבור לא איכפת מה קורה אם וכאשר התאגיד קורס.

כדי להגן על האזרח הקטן במלחמתו בתאגיד הענק הונהג עיקרון משפטי, "הרמת מסך ההתאגדות", שנועד למנוע בדיוק מצב כזה שבו יחיד או קבוצה קטנה מסתתרים מאחורי תאגיד ענק וחסר פנים וכך הם מתחמקים מנשיאה באחריות לתוצאות פעולותיו של התאגיד. עיקרון זה מעוגן גם במשפט הישראלי בחוק החברות החדש משנת התשנ"ט-1999, אם כי יש לציין שניתוק הקשר בין התאגיד כיישות משפטית לבין העומדים בראשו ובעלי המניות שלו מגן גם על התאגיד במקרים של תביעות משפטיות.

מתוך חוק החברות, התשנ"ט-1999, ס"ח תשנ"ט, 189, חלק שני, פרק ראשון, סימן ב' 6.

(1) ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה;

(2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה.

(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג).

(ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:

(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל וכוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;

(2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

(ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(ה) אין בהוראת סעיף זה כדי למנוע מבית משפט להעניק סעדים אחרים, לרבות השעיית זכותו של בעל מניה מסוים בחברה להיפרע את חובו, עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל יתר התחייבויותיה.

סרט שבו מתוארת דרך אחת, אם כי קצת יותר מדי עקובה מדם, להגיע אל הפנים שמאחורי התאגיד הוא כאמור "פייבאק" של מל גיבסון, שכבר התייחסתי אליו כאן. אמנם זה לא סרט מד"ב, אבל הוא מראה כיצד פושע קטן מפלס את דרכו בסולם הדרגות של התאגיד (ומשאיר מאחוריו שובל של גופות) עד שהוא מגיע אל הבוס הגדול...

אינטרנט ושליטה במידע

בחירות, החוק והנוהל

מפלגות פוליטיות כפי שהן מוכרות לנו היום (ולא משנה באיזו שיטת ממשל) כמעט ואינן קיימות במדע הבידיוני ובפנטסיה, כך שאפשר להניח שבעתיד, הן תהפוכנה לנחלת העבר. אז מה עושים בכל זאת כשצריך לערוך בחירות?

השופטים התנ"כיים לא היו שופטים במובן המקובל היום. עיקר תפקידם היה להנהיג את העם בתקופות משבר, ובתקופות של שלום למעשה כבר לא היה צורך בהם, כפי שנראה בכמה מהדוגמאות הבאות:

עתניאל בן קנז אחי כלב בן יפונה, שופטים ג' ט'

נקרא ע"י דבורה הנביאה אשת לפידות (=סמכות רוחנית אזרחית)

דבורה אומרת לברק שאלוהים ציווה עליו להוביל את העם לקרב. הוא מסכים, אבל רק אם היא תצטרף אליו. היא מזהירה אותו: "הלוך אלך עמך, אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא."

גדעון (בן יואש) הוא ירובעל; , שופטים ו' יא, ו' יד

מלאך ה' בא לבית אביו: "לך בכוחך זה והושעת את ישראל"

השופט היחיד שמבקש שוב ושוב אותות ומופתים כהוכחה לשליחותו; השופט היחיד שבנו מנסה לרשת אותו (ונכשל)

יפתח הגלעדי, בן לא חוקי לאביו שנודה ע"י אחיו והפך למנהיג כנופיית פורעי חוק, שופטים יא ז, יב א

אלוהים מסרב לשלוח מושיע והעם מחליט לבחור אחד, לפי נבואת ישעיהו (ג' ו'): "כי-יתפוש איש באחיו, בית אביו, שמלה לך, קצין תהיה-לנו;"

יפתח מנסה לשאת ולתת על הסדר של שלום עם מלך עמון, אבל המלך מסרב. אחרי הניצחון, סר חינו של יפתח (ה"גנרל") בעיני "הפוליטיקאים" המקומיים, כמה טיפוסי...

כמה שופטים זניחים בין יפתח לבין שמשון, ידועים בעיקר במספר ילדיהם..., שופטים יב ו-טו

הסיפור של הלידה המופלאה של שמשון, שנבחר להיות מושיע ישראל עוד לפני שנולד. הוריו אפילו קיבלו שורה מפורטת ביותר של הוראות שיש לנהוג לפיהן כדי שהנבואה תתגשם, אבל לו היו רצונות ותשוקות משלו...

יז וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת-הָעָם אֶל-יְהוָה הַמִּצְפָּה. יח וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל {פ} כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם. יט וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת-אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר-הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל-רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי-מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְהוָה לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם. כ וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן. כא וַיַּקְרֵב אֶת-שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָו וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא. כב וַיִּשְׁאֲלוּ-עוֹד בַּיהוָה הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ {ס} וַיֹּאמֶר יְהוָה הִנֵּה-הוּא נֶחְבָּא אֶל-הַכֵּלִים. כג וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל-הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה. כד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-כָּל-הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ יְהוָה כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל-הָעָם וַיָּרִעוּ כָל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ. {ס} כה וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי יְהוָה וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת-כָּל-הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ. כו וְגַם-שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר-נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם. כז וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה-יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא-הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ. {פ}

7. טכנולוגיה

סיכום

במדרש בראשית רבה לפרשת וייצא מובא הסיפור הבא:

מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לששת ימים, כדכתיב (שמות כ') 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ'. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו ודא הוא אומנתיה, אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה, נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני (פלוני ישא פלונית ופלונית תינשא לפלוני), וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא (למחר באו אליה, זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה זה רגלו שבורה) אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא (אמרה להם מה לכם, זו אומרת איני רוצה לזה וזה אומר איני רוצה לזו). מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת, יפה אמרת. אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, הקב"ה מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן...

2. מיתוסים שמעוגנים במציאות

א. עולמות אבודים

1. מבוא: עולמות אבודים ומאפייניהם

תיאורים של עולמות אבודים מקובלים מאוד במד"ב ובפנטסיה. בדרך כלל זה מתחיל בכך שמדען (או נוסע או עיתונאי) חושף כתב עתיק שבו נזכר עולם אבוד כלשהו (על הירח, מתחת לפני הים, ביבשה, במרכז כדור הארץ, לא משנה איפה) ומחליט לארגן משלחת שתצא למצוא אותו, לחקור אותו ולהוכיח את קיומו.

לרוב מסע החיפוש מתחיל מתוך שאיפה עזה של ה"משוגע לדבר" לפצות על חסך כלשהו או להוכיח את עצמו למישהו (עדיף למישהי), והמסע עצמו הוא שהופך לעיקר הסיפור בעוד שאלת קיומו ומציאתו של "העולם האבוד" מקבלת חשיבות משנית ואף שולית, שהרי כפי שנראה בהמשך, דינו של עולם אבוד אחד הוא - להישאר אבוד.

1. הוא גדול מאוד (בסוף המאה ה-18 עוד היו אזורים בלתי-ממופים רחבי ידיים בעולם), והוא מבודד לחלוטין. בדרך כלל יש גם מישהו שמעוניין שהוא יישאר כזה.

2. יש אליו כניסה אחת ויציאה אחת בלבד (בדרך כלל אותו הדבר).

3. קיימים בו מינים ייחודיים של צמחים ובעלי חיים (לאו דווקא מפלצתיים או גדולים, אבל גם). הנפוצים ביותר הן דובי מערות, נמרי שן-חרב, ממותות, מסטודונים ושאר דינוזאורים למיניהם (ע"ע "קריפטוזואולוגיה", או חקר בעלי חיים קדומים שנכחדו, שהוא ענף מדעי בפני עצמו). לכן בדרך כלל מצטרף למשלחת זואולוג או בוטנאי (ע"ע דארווין).

4. קיימים בו ילידים שלא הושחתו ע"י החברה המודרנית (חלומו הפרוע של כל אנתרופולוג מצוי הוא למצוא שבט כזה), חלקם "טובים" שעוזרים למשלחת וחלקם "רעים" שמנסים להשמידה. לחליפין הילידים יכולים להיות גם תוצאה של ניסוי גנטי שהתפקשש (או לא).

5. אחד מחברי המשלחת מתאהב בבת ילידים יפה ונשאר מאחור/אחת מחברי המשלחת מתאהבת בבן ילידים מסוקס וחסון או חכם ונשארת מאחור (שמתם לב שבתרחישים האלה, הנשים תמיד מתאהבות בגברים בשל חוכמתם?)

6. אחד מחברי המשלחת מתגלה כאיש מזימות בעל מניעים נסתרים משלו.

7. ניסיונות המשלחת לחזור עם ראיות מכריעות וחד ומשמעיות לקיומו של העולם האבוד בדרך כלל נכשלים, שהרי כאמור הוא נשאר אבוד.

במאמר מאת Paul T. Riddell ניתן למצוא ניתוח מעניין מאוד של מיתוס העולם האבוד.

2. הארץ החלולה

קיים קשר הדוק בין מיתוס "העולם האבוד" לבין תורה מדעית אחרת שהייתה מקובלת בסוף המאה ה-18, הלא היא "הארץ החלולה", והביטוי לכך הוא המספר הרב של "עולמות אבודים" הנמצאים במרכז כדור הארץ. לרעיון הזה יש כנראה שורשים מיתולוגיים עמוקים תרתי משמע - ברוב המיתולוגיות הקדומות, כידוע, השאול נמצאת אי שם מתחת לפני האדמה.

הוגה הרעיון היה האסטרונום הידוע אדמונד היילי, שכבר הגה רעיונות מוצלחים יותר - ראה כוכב השביט הקרוי על שמו. כדי להסביר סטיות בקריאות של המצפן המגנטי, הוא תיאר את הארץ כבנויה ככדור בתוך כדור כאשר ביניהם מפרידה קליפה חלולה, ובין היתר טען שזוהר הצפון נגרם ע"י גז הנפלט מהחלל שבין שני הכדורים.

לנארד יולר הוסיף לתמונה גם שמש פנימית שזורחת על תושבי הארץ החלולה.

קיימות בספרות וריאציות רבות על הנושא, כשמספר השמשות הפנימיות והמעטפות משתנה מגירסה לגירסה.

אחד התומכים הנלהבים ביותר של הארץ החלולה היה האמריקני ג'ון קליווס סימס, קצין צבא לשעבר ואיש עסקים. סימס האמין כי כדור הארץ חלול, ובקטבים הצפוני והדרומי יש כניסות, ברוחב 4,000 ו-6,000 מייל בהתאמה, המכונות "חור סימס", ומובילות אל פנים כדור הארץ. סימס הקדיש את רוב חייו לקידום התיאוריה הזו ולגיוס כספים לתמיכה במשלחת אל הקוטב הצפוני שתתור את פנים כדור הארץ. הוא נפטר ב-1829 בלי שזכה לראות את חלומו מתגשם, אבל אחרי מותו אחד מחסידיו, עורך עיתון ושמו ג'רמיה ריינולדס, הצליח לארגן בשנת 1938 את המשלחת הידועה בשם "משלחת וילקס", אם כי לא השתתף בה בעצמו. המשלחת לא מצאה חורים בקטבים, אבל הביאה ראיות משכנעות לכך שאנטארקטיקה איננה רק כיפת קוטב, אלא היבשת השביעית של כדור הארץ.

בהמשך הוסיף המתמטיקאי הסקוטי סר ג'ון לסלי לתמונה שתי שמשות פנימיות, פלוטו ופרוסרפינה. תיאור זה שימש כנראה השראה לספרו הידוע של ז'ול ורן שאדון בו בהמשך.

ויליאם ריד, חסיד תיאוריית הארץ החלולה מתחילת המאה ה-20, כתב את Phantom of the Poles בשנת 1906. הוא תמך ברעיון הארץ החלולה, אבל ללא מעטפות פנימיות או שמש פנימית. בספר נידונו בין היתר השאלות הבאות:

3.למה השמש איננה מופיע לזמן רב כל כך בחורף ליד הקטבים כביכול?

5.האם המצפן מסרב לפעול כאשר מתקרבים לקטבים כביכול?

6. למה מטאורים נופלים כל הזמן ליד הקטבים כביכול?

7. מה גורם לכמויות הגדולות של אבק המצויות כל זמן באוקיינוס הארקטי?

13.מה גורם ללחץ הגדול של הקרח באוקיינוס הארקטי בזמן גיאות דוממת ומזג אוויר רגוע?

כאשר אדמירל פירי טען שהגיע לקוטב הצפוני ב-6 באפריל 1909, אחת ההנחות של ריד, שלא ניתן להגיע לקטבים, הייתה צריכה להיות מופרכת, אבל טענתו של פירי הייתה בזמנו, ועדיין ממשיכה להיות, שנויה במחלוקת.

ב-14 בדצמבר 1911 הגיע רואלד אמונדסן לקוטב הדרומי, והפעם ללא עוררין. משלחות נוספות אל שני הקטבים וטיסות מעליהם הוכיחו בודאות כי אין שם חורים גדולים.

בשנת 1846 התגלתה ממותה קפואה בקרח בסיביר. מרשל גרדנר ראה בתגלית חיזוק לתורת הארץ החלולה. הוא העריך שהחיה השעירה ויצרים נכחדים אחרים משוטטים בבטן האדמה, וזו שנמצאה יצאה החוצה דרך החור בקוטב הצפוני, קפאה ונישאה לסיבור עיל הקרח הנודד. לדעתו, הממותה השתמרה במצב טוב כל כך מפני שמתה לא מזמן.

מרשל גרדנר צידד בתיאוריית "השמש היחידה בתוך הארץ". בספרו "מסע לפנים האדמה" (1913) הוא כתב כי כי קיימת רק קליפה אחת לכדור הארץ שעובייה כ-1300 ק"מ. בתוך החלל הפנימי מצויה שמש שקוטרה כאלף ק"מ, והיא מאירה את "העולם שמתחת" באור יום נצחי. לפי תיאורו חייבים להימצא בשני הקטבים פתחים בגודל 2200 ק"מ. לתורתו מצא תמיכה באגדות האסקימואים המספרות על קיץ נצחי. גרדנר אפילו בנה דגם פעיל של הארץ החלולה והוציא עליו פטנט.

באותה תקופה (1920) החל גם אדגר רייס בארוז לכתוב את ספרי פלוסידאר שלו (שגם אליהם אגיע מיד).

בשנות ה-60' של המאה ה-20 נפוצה גירסה קיצונית עוד יותר של הרעיון, שלפיה הארץ החלולה היא למעשה מקור מוצאם של העב"מים.

באותו עשור צצה תאוריה חדשה על הארץ החלולה הופיע. היא הייתה פרי יוזמתו של סיירוס ריד טיד. טיד טען שהארץ היא כדור חלול שבני אדם חיים בתוכו. במרכז הכדור נמצאת השמש, חציה מוארת וחציה חשוכה. סיבוב השמש יוצר מראית עין של שקיעה וזריחה. האטמוספרה הדחוסה במרכז הכדור מונעת מהמשקיפים להביט לשמים ולראות את הצד השני של העולם. די מעניין שמתמטיקאים בני המאה ה-19 התקשו להפריך את התאוריה של טיד בהתבסס על גיאומטריה בלבד, שכן ניתן למפות צד החיצוני של כדור על הצד הפנימי ללא קושי. טיד שינה את שמו לכורש והקים מה שעשוי להיקרא בימינו כת. אחר שקנה חלקת אדמה של 300 אקרים בפלורידה, הכריז כורש על עצמו כעל המשיח של דת חדשה. הוא נפטר בשנת 1908 בלי שהוכיח את רעיונותיו.

רודי רוקר, מדען מחשבים וסופר מד"ב וסייברפאנק פורה מאוד, החליף את השמש הפנימית, בתור מקור אנרגיה, בגשר איינשטיין-רוזן בספרו "הארץ החלולה" (וגם בסיפור the Last Einstein- Rosen Bridge). בין היתר הוא שאב השראה רבה מ"סיפורו של ארתור גורדון פים" (א"א פו אף מככב בספר).

והיום? מיותר לציין שאף אחת מבין המשלחות שיצאו מאז אל הקטבים לא מצאה שם כל "חור סימס". אבל הרעיון זוכה לתחייה מחודשת גם בטלוויזיה וגם בקולנוע, בסרטthe Core ("שעת האפס"), שגם בו מנסים מדענים להגיע למרכז כדור הארץ, אם כי מסיבות שונות לחלוטין. אגב, הקידוח העמוק ביותר שביצע האדם הגיע לעומק של 10 ק"מ בלבד, ורוב הידע שיש לנו על מבנה כדור הארץ מגיע באופן עקיף מניתוח גלים סייסמיים, הנוצרים בעת רעידת אדמה.

מדהים לגלות שלמרות המחקרים החדשים על מבנה כדור הארץ והידע המדעי העצום על המבנה הגיאופיסי שלו. אנשים ממשיכים להאמין בתורת "הארץ החלולה", על אף שהמדע ה"מקובל" מתייחס אליה בזלזול. למשל, בשנת 1998 ביקש יאן למפרכט (Jan Lamprecht) לערער על המודלים המדעיים המקובלים, וטען כי ייתכן שכדור הארץ, הירח, נוגה ומאדים הם חלולים. בשנת 2001 פורסם בכתב העת המדעי Nature מאמר של דייוויד סטיבנסון (David Stevenson), פיסיקאי אמריקני, שקרא את ז'ול ורן והציע אפשרות למסע בלתי מאויש למרכז כדור הארץ. הרעיון נשמע על גבול המדע הבדיוני. לפי הצעתו של סטיוונסון, אפשר ליצוק 100 מיליון טון ברזל לסדק צר בעומק 300 מטר. תחת ממשקלו העצום של הברזל, יתחיל הסדק להעמיק מטה ולהיאטם מלמעלה בשל החום. מעבדת מחקר קטנה, שתצוף על פני הסדק, תמדוד את הטמפרטורה, הלחץ והרכב החומר במשך כשבוע, ותגיע לעומק של כ-4,000 ק"מ. על פי ההצעה, המעבדה תשדר את תוצאות המדידות באמצעות רעידות אדמה קלות, אותם יקלטו גלאים רגישים במיוחד על פני כדור הארץ. סטיבנסון מאמין שיישום התוכנית תעלה פחות מפרויקט החלל של ארה"ב, והיא תוכל לספק מענה לשאלות רבות בנוגע למבנה כדור הארץ.

(תמונה 34, מתוך http://www.gps.caltech.edu/faculty/stevenson/coremission/mission_to_core_(annot).pdf

בינתיים, הדעה המקובלת בקרב המדענים היא שהארץ בנויה כך

סופרים רבים כתבו על עולמות אבודים לסוגיהם. להלן כמה דוגמאות בולטות המנותחות לפי הקריטריונים שלעיל.

העולם האבוד של הנרי ריידר האגרד (1856-1925), כפי שהוא מתואר ב"היא", נמצא במפלי אנג'ל, דרום אמריקה (ונצואלה).

הנרי ריידר האגרד הקדים את אדגר רייס בארוז ונתן לו השראה לספרי "טרזן" שלו (וגם לסיפורי "Cthulhu Mythos" של ה' פ' לאווקראפט). הוא שילב בין רעיון "העולם האבוד" לבין ז'אנר המד"ב.

הספר "היא" הוסרט בכמה גירסאות, מהן אחת ב-1965 בכיכובה של אורסולה אנדרס (בלבוש שהזכיר את היציאה הבלתי נשכחת שלה מהמים ב"ד"ר נו") ועוד אחת בבימויו של אבי נשר שלנו. בסרטים מוצגת עיישה-היא כטרזן ממין נקבה (ראה "שינה"), למרות שבספר לא הייתה כזאת.

גם ספרים אחרים של האגרד הוסרטו, והבולטים ביניהם הם "אלן קווטרמיין" ו"מכרות המלך שלמה" (שזכה לעיבוד טלוויזיוני חדש בכיכובו של פטריק סווייזי ז"ל) שגיבורם שימש ללא ספק מקור השראה ל"אינדיאנה ג'ונס". אגב, הדמות זכתה לתחייה מחודשת גם בגילומו של שון קונרי בסרט "ג'נטלמנים מובחרים", שלא זכה להצלחה מי יודע מה.

אגב, עיישה היא אחד הדוגמאות היחידות לאישה-מנהיגה בספרות מסוג זה.

חברי המשלחת הם הארכיאולוג הבריטי הולי, משרתו וידידו הצעיר והנאה ליאו.

העולם האבוד של ארתור קונן קונן דויל (1859-1930), כפי שהוא מתואר ב"העולם האבוד", נמצא באפריקה.

העולם האבוד של ארתור קונן דויל, כן, יוצרו של "שרלוק הולמס", נמצא כאמור באפריקה, ארץ בלתי נודעת אז ששילהבה את דימיונם של סופרים רבים. גם ספר זה הוסרט פעמים רבות, לקולנוע ולטלוויזיה, במידות שונות של הצלחה ונאמנות למקור. נעשתה גם סידרה בשם זה (שודרה בערוץ Star World וגם בערוץ AXN, שניהם ז"ל).

חברי המשלחת הם פרופסור צ'לנג'ר, סאמרלי, לורד ג'ון רוקסטון.

העולם האבוד של אדגר רייס בארוז (1875-1950), כפי שהוא מתואר בסידרת "פלוסידאר", נמצא במרכז כדור הארץ.

אדגר רייס בארוז ייזכר לעולם כיוצרו של "טרזן", שנולד כשיר הלל ל"פרא האציל", מושג שרווח בשיא תקופת הקולוניאליזם הבריטי (בדומה לסיפורי המערב הפרוע של קארל מאי, בן תקופתו הגרמני של בארוז). אגב, סרט "טרזן" הראשון (אילם) נעשה כבר ב-1918 בכיכובו של אלמו לינקולן, מה שמעיד על הפופולאריות הרבה של ספריו של בארוז עוד בימי ראשית הקולנוע. סרט "טרזן" המדבר הראשון נעשה ב-1932, בכיכובו של ג'וני וייסמילר הבלתי נשכח.

בארוז הקדיש לפלוסידאר 7 ספרים. הוא האמין ברעיון "הארץ החלולה "של אדמונד היילי, על אף ההוכחות המדעיות שסתרו אותו; הוא סבר שאפשר להגיע אל "הארץ החלולה" דרך "חורי סימס" שכבר הרחבתי עליהם את הדיבור.

חברי המשלחת הם יורש המכרות דייוויד אינס וידידו הממציא אבנר פרי. מאוחר מיותר מצטרפים איש המערות היליד היליד טנאר ומבקרים נוספים מהעולם שעל פני השטח, בעיקר טרזן, ג'ייסון גרידלי, ופרדריק וילהלם אריך פון מנדלדורף אונד פון הורסט.

עולם של ג'ונגלים השרוי בעידן דינוזאורים משלו, שורץ נמרי שן-חרב וממותות. תושביו האנושיים, השייכים לתקופת האבן, משועבדים למין של זוחלים, והשמש שלו היא הגרעין המותך של כדור הארץ.

העולם האבוד של אדגר רייס בארוז (1875-1950), כפי שהוא מתואר בסידרת "בארסום", נמצא במאדים.

במשך זמן רב רצו בני אדם להאמין כי היו (או יש) חיים על מאדים. רבים בימינו רואים סימנים ל"פנים" ענקיות מגולפות על מאדים, אם כי המדענים אומרים שזה רק תעתוע של אור וצל. לפני מאה שנים, כאשר פרסיבל לוול הראשון הביט בראשונה במאדים מבעד לטלסקופ, הוא "ראה" מערכת סבוכה של "תעלות" מקיימות חיים. כך נולד אחד המיתוסים המדעיים הגדולים של המאה העשרים.

קארל סאגן כותב ב"מוחו של ברוקה" (פרק 9, עמ' 146, תרגום עברי של ד"ר נעמי כרמל): "לעת ההיא בערך, התוודעתי באמצעות חבר לסיפורי המאדים של אדגר רייס בארוז. קודם לכן לא הרביתי לחשוב על אודות מאדים, אבל כאן, בהרפתקאותיו של ג'ון קרטר, הופיע לנגד עיני עולם מאוכלס, חוץ לכדור-הארץ, שקרם עור וגידים עד כדי עצירת נשימה: קרקעיות ים קדמוניות, תחנות שאיבה גדולות על תעלות, ומגוון של יצורים, כמה מהם אקזוטיים. היו שם, למשל, בהמות-משא בעלות שמונה רגליים, התוטים..."

בארוז הקדיש לעולם המאדים 11 ספרים. אין טעם להרחיב עליהם את הדיבור-כולם מתנהלים לפי אותה נוסחה.

עולם גווע וחרב שבו שולטים ברברים ענקיים, והוא מלא מפלצות מסוגים שונים (banth).

העולם האבוד של אדגר רייס בארוז (1875-1950), כפי שהוא מתואר בסידרת "אמטור", נמצא בנוגה.

כאשר מדענים בתחילת המאה ה-20 הביטו בנוגה וראו רק עננים, הם הגיעו למסקנה שכוכב הלכת חייב להיות רווי מים. סברה אחרת הייתה שנוגה הוא גירסה צעירה של כדור הארץ ומצוי כנראה בעידן דינוזאורים משלו.

ריי בראדבורי כתב סיפור רב עצמה בשם "כל הקיץ ביום" המתרחש על נוגה רווי המים. המדע יודע היום שנוגה הוא מקום עוין ביתר, מה שאינו גורע מעוצמת הסיפור של בראדבורי.

עולם מיוער ומיושב מתחת למעטה עננים כבד, מתקדם במובנים רבים ומפגר באחרים, שורץ מפלצות.

העולם האבוד של מייקל קרייטון (1942-2008), כפי שהוא מתואר ב"פארק היורה", נמצא באיסלה נובלאר, שם מנסים להקים את הדינוזאורים לתחייה.

בפארק שעשועים לעשירים נערכים ניסויים גנטיים מהפכניים שמטרתם להחזיר לחיים את הדינוזאורים. היזם, המיליארדר ג'ון המונד (השחקן ריצ'רד אטנבורו, שבוודאי נועץ באחיו, איש הטבע דייוויד אטנבורו, אבל ברור שלא שמע לעצותיו), רוצה לפתוח להנאת האנושות כולה פארק שעשועים שבו ישוחזר עידן היורה על כל פרטיו ודקדוקיו (ביניהם גם כמה כאלה שכלל לא היו קיימים בעידן היורה, אבל מי שם לב לפרטים קטנים).

חברי המשלחת הם עורך דין, שני פליאונטולוגים, חוקר תורת הכאוס המתמטיקאי (ג'ף גולדבלום), צייד של חיות גדולות, היזם ג'ון המונד (ריצ'רד אטנבורו) ושני נכדיו.

הרשעים נענשים כמגיע להם והטובים (לפחות אלה שלא יצא להם להקריב את עצמם לטובת הכלל) ניצלים.

המדענים (וגם כאלה שלא) קוטלים את תיאוריית "היתוש בענבר", והנימוק שלהם די פשוט - גם אם מצאת קטע דנ"א בר קיימא של דינוזאור והתגברת על כל הבעיות הטכניות העצומות כשלעצמן והצלחת לשבט אותו, ברגע שהקטע אינו שלם והשלמת אותו בדנ"א של יצור אחר, גם אם ייצא לך מזה משהו, זה לא יהיה דינוזאור.

העולם האבוד של מייקל קרייטון (1942-2008), כפי שהוא מתואר ב"טיים ליין", נמצא בכפר צרפתי מימיה"ב.

חברי המשלחת הם קבוצת ארכיאולוגים סקוטים, ביניהם בן ואביו.

חור שחור איפשר יצירת קשר עם כפר בצרפת ב-1357, באמצעות מכונה שפועלת לפי עקרון הפקס.

העולם האבוד של ז'ול ורן (1828-1905), כפי שהוא מתואר ב"המסע אל מרכז האדמה", נמצא במרכז האדמה.

ורן הכיר היטב את תורת "הארץ החלולה", ואף האמין בה, ובעיקר בגירסתו של ג'ון קליווס סימס, אשר כאמור לא הצליח למצוא את הפתחים בקטבים, אבל ממשיכי דרכו הם שהוכיחו כי אנטארקטיקה היא יבשת. בספר "מסעיו ופגעיו של הקפיטן הטרס", שעליו עבד במקביל ל"המסע אל מרכז האדמה", הוא מזכיר גם את התיאוריה של סר המפרי דייווי (Humphrey Davy), כימאי בריטי, שטען כי פנים כדור הארץ קר ומכיל חללים רבים, וכי התופעות הוולקניות הן מקומיות ונובעות ממגע בין מתכות, אוויר ומים. דייווי אמנם לא טען שכדור הארץ חלול, אך לפי התיאוריה שלו, המסע לפנים כדור הארץ ייתכן בהחלט.

חברי המשלחת הם פרופסור אוטו לידנברוק, אחיינו הצעיר אקסל והמלווה האיסלנדי האנס..

כאשר נמצאה בשנת 1846 ממותה שמורה היטב בקרח הסיבירי, מיד הועלתה האפשרות שהיא הגיעה מחלל כדור הארץ, דרך הפתח בקוטב, וכי יצורים נוספים שנכחדו מעל פני הארץ ממשיכים להתקיים בו...

"...יצור עצום נע בין העצים! היה זה פיל גדול, מכוסה בשערות. לא היה זה אלא הממותה, הפיל האגדי מתקופת הקרח...".

בהוצאה השנייה של הספר (1867) הוא אף הוסיף להן רועה - אדם ענק, בגובה של שלושה וחצי מ', ששיערו ארוך ופרוע כשיער הפילים (כזכור התגלה בשנת 1853 שלד של אדם בדרום צרפת, שגילו הוערך בכ-100 אלף שנה).

תורת "הארץ החלולה", אותה מתאר בתחילת הספר פרופסור לינדברוק - "... גיאולוגים תהו תמיד על צורת מרכז האדמה, אך איש לא הצליח להוכיח את קיומם של גזים לוהטים שם. לדעתי מרכז האדמה אינו רותח; בפשטות, אין זה יתכן. ברם, אנו נלך ונראה בעצמנו..."

העולם האבוד של גרג בר (1951-), כפי שהוא מתואר ב"קיץ של דינוזאורים", נמצא ברמה הגדולה (טפואי גראנדה) בוונצואלה, שם דינוזאורים עדיין חיים.

אירועי הרומן "העולם האבוד" של ארתור קונן דויל אכן התרחשו. בשל הלכידה והתצוגה של דינוזאורים, מפיקי קולנוע כגון ויליס או'בריאן וריי האריהאוזן אינם זוכים להצלחה, כיוון שאת תשומת הלב הציבורית מושכים הדינוזאורים החיים. עם זאת, בשל מקרי מוות שנגרמו על ידי דינוזאורים שנמלטו וקושי בהשגת דינוזאורים חדשים, קרקסי הדינוזאורים נכחדים בהדרגה.

• פיטר בלצוני, גיבור בן עשרה, בנו של אנתוני.
• אנתוני בלצוני, כתב עצמאי ואביו של פיטר.
וינס שילבארגר, מאלף דינוזאורים ומנהיגה הלא רשמי של המשלחת.
• מריאן סי. קופר, ארנסט שודסאק, ג'ון פורד, ריי האריהאוזן וויליס או'בריאן, אנשי קולנוע המחפשים חומרים על הרמה.
• לותר גלוק, בעלים של קרקס הדינוזאורים האחרון.
• אל קולונל (שמו האמיתי אינו נתון), איש צבא שמתנגד למשלחת אל הרמה..

נספח: טוב, אז הגעתי לעולם אבוד...

בהנחה שהצלחתי להגיע בשלום לעולם האבוד, יהיה אשר יהיה, אילו מיני בעלי חיים אני עשוי לפגוש שם?

ונתחיל בכמה עובדות טריוויאליות מחיי הדרקונים:

חוץ מהמכנה המשותף היחיד לכל הדרקונים, שכולם יורקי אש,

יש דרקונים סיניים בצבעים שונים (שהם בד"כ טובים);

יש דרקונים אירופיים מימי הביניים מהסוג שבהם לחם ג'ורג' הקדוש;

ויש דרקונים כמו פאף דרקון הקסם מאגדות הילדים;

ב"הארי פוטר", האח הגדול לבית ויזלי מגדל דרקוני המחמד ברומניה, ואחד מהם סיבך בצרות את האגריד שניסה להגניב אותו לבית הספר הוגוורטס;

לפי "שלטון האש", דרקונים חיים בלהקות שבהן זכר שליט אחד בלבד ונקבות רבות; הזכר מתעופף ממקום למקום ומפרה את הביצים שמטילות הנקבות, ואגב, הם גם האחראים להכחדת הדינוזאורים;

ב"לב הדרקון", אביר קוטל דרקונים ודרקון מדבר (בקולו של שון קונרי), האחרון לבני מינו, עושים יד אחת כדי להציל את הממלכה משליט מושחת.

דינוזאורים ובני אדם מעולם לא חיו במקביל על כדור הארץ. אין ולא היה מעולם אדם חי כלשהו שראה דינוזאור חי אמיתי כלשהו, שכן הדינוזאורים נכחדו לחלוטין זמן רב לפני הופעת האדם הקדמון ביותר המתועד במדע. רק לידיעתכם!

"קיץ של דינוזאורים" נכתב ע"י גרג בר בהשראת "העולם האבוד" של דויל ומתרחש זמן קצר אחרי מלחה"ע -2, בעולם חלופי שבו אירועי "העולם האבוד" אכן התרחשו.

טרילוגיית "גן עדן" של הארי הריסון מתארת עולם חלופי שבו בני אדם ודינוזאורים תבוניים אכן מתקיימים בצוותא.

ואם כבר דינוזאורים, הידעתם שמייקל קרייטון (שנפטר ב-2008) זכה שייקרא על שמו מין של חדש דינוזאור (קרייטונוזור בוליני)?

לפי האנציקלופדיה של ויקיפדיה, החדקרן הוא חיה מיתולוגית מוכרת ונפוצה בזמן העתיק ובימי הביניים. הוא מתואר לרוב כיצור דמוי תיש או סוס בעל קרן אחת על המצח, הנחשבת לבעלת תכונות קסומות ואציליות. לפי האגדה, חדי הקרן נצפו רק בקרבת בתולות, שהן היחידות שיכלו להתקרב אליהם. קיימים סיפורי ציד שנארגו על גבי שטיחי קיר או סופרו בעל פה אודות ציידים חמדנים, שהיו שולחים בתולות צעירות ליערות על מנת למצוא את היצורים ולפתותם במטרה לגזול את קרנם. המשותף לכל הסיפורים על חדי הקרן הוא שבכולם חד הקרן מתואר כיצור נאצל וטהור, צבעו צחור, קרנו כסופה, והוא מתקיים רק מטל הבוקר ואינו פוגע בחי ובצומח (כמה פוליטיקלי קורקט).

אחת הסברות היא שחדי הקרן נוספו למיתולוגיה, בייחוד הבריטית והצרפתית, אחרי שבני "העולם הישן" ביקרו באפריקה וראו בפעם הראשונה קרנפים, מה שמזכיר את האמונות הרווחות במזרח לגבי הסגולות ה"טמונות" בקרנו של הקרנף, בייחוד לגברים מזדקנים (אמונות שתרמו לא מעט להכחדתם של היצורים האומללים). סברה אחרת היא שמקור האגדה בלוויתן ממין חדשן חדקרן (Monodon monoceros) (נארוואל), ששיניים שלו הובאו לאירופה בידי ימאים. סברה אחרת היא שמדובר דווקא באוריקס - מין של אנטילופה בעלת שתי קרניים דקות וישרות, שממבט מן הצד נראות כמו קרן אחת.

"האריה, המכשפת וארון הבגדים" (בגירסה הקולנועית החדשה, אגב, כמעט לא רואים אותו).

"העלמה והחדקרן" - בספרה של טרייסי שבלייה מתואר תהליך ייצורם של שטיחי הקיר המפורסמים בהם מככבות גבירות וחדי קרן, ושם הם משמשים כסמלים פאליים.

"הארי פוטר" - החדקרן מתואר כחיה תמימה שדמה שמעניק ללוגמיו תכונות פלאיות, אך מקלל את חייהם. צבעה לבן משלג, דמה דמוי כספית, והיא חשדנית מאוד. חשדנות זו היא שגורמת לה להתרחק מבני אדם, אם כי לבנות קל יותר להתקרב אליה מאשר לבנים, בעיקר עם מנחה של קוביות סוכר (האם זאת אומרת שהרמיוני וג'יני תידרשנה להישאר בתולות לנצח?)

באסיליסק (מהמילה היוונית basiliskos - מלך קטן) הוא מלך הזוחלים המיתולוגי, שלו מיוחסת היכולת להרוג בעזרת מבט בלבד.

פליניוס הזקן תיאר אותו בספרו תולדות הטבע (Naturalis Historia) כנחש קטן וארסי מאוד, המותיר מאחורי שובל של ארס ממית, ושמבטו מסוכן באותה מידה. הוא נקרא בסיליסק משום שעל ראשו ישנו סימן לבן בצורת כתר.

"הארי פוטר" – הבאסיליסק מילא תפקיד חשוב בספר השני בסידרה, "חדר הסודות", ובסרט אף זכינו לראות כיצד הוא נראה.

אַל-תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי-מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף.

יג עַל-שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.

אחת מהחיות המיתולוגיות הקיימות גם במסורת היהודית, שהקשר בינן לבין החיות הנקראות בשמות אלה בימינו מקרי בהחלט.

בסיפור יונה הנביא בלע לוויתן את יונה אחרי שזה נזרק מספינה. הלוויתן מתואר בדמות נחש או תנין, אבל בטקסטים אחרים תואר כלוויתן או דולפין. הוא הפך לסמל האופל והטומאה, והוא יושמד ע"י המלאך גבריאל ביום הדין. גם מבשרו יאכלו צדיקים באחרית הימים.

במיתולוגיה הכנענית הלוויתן נזכר בשם "לוטאן", שנהרג על-ידי בעל.

עוד אחת מהחיות המיתולוגיות הקיימות גם במסורת היהודית, שהקשר בינן לבין החיות הנקראות בשמות אלה בימינו מקרי בהחלט. מזכיר בגודלו את ההיפופוטם או התנין, אך אינו זהה להם. אומרים כי באחרית הימים הצדיקים יאכלו מבשרו. נזכר בספר איוב ל' י'.

יצור ענק בעל קרניים, עוד אחת מהחיות המיתולוגיות הקיימות גם במסורת היהודית, שהקשר בינן לבין החיות הנקראות בשמות אלה בימינו מקרי בהחלט. בכל תקופה חי רק זוג אחד של ראמים - הזכר בקצה אחד והנקבה בקצה שני. בגיל שבעים הם נפגשו לראשונה והזדווגו, ואז הנקבה הייתה נושכת את הזכר למוות. הריונה נמשך אחת-עשרה שנה, ובשנה האחרונה לא הייתה מסוגלת לנוע, אז הייתה כורעת ומתגלגלת מצד לצד ושפע הרוק שזב מפיה השקה את השדות שסביבה והצמיח די עשב למחייתה. לבסוף, אחרי שהמליטה שני ראמים, זכר ונקבה, הייתה נופחת את נשמתה. מיד פנה הראם הזכר מזרחה ואילו הנקבה מערבה. רק כעבור שבעים שנה היו עתידים להיפגש. האמורא רבה בר-בר-חנא טען שראה פעם ראם בן יומו שהיה גדול מהר תבור והגללים שהטיל לנהר הירדן גרמו להצפה.

ב. ערים אבודות

אטלנטיס

אטלנטיס נזכרת בראשונה בכתבי אפלטון, ובעיקר בשני דיאלוגים,"קריטיאס" ו"טימאוס". לפי אפלטון, המחוקק האתונאי הגדול סולון שמע מפי כוהן בתבי, בעת ביקור במצרים בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, על אטלנטיס. ייתכן מאוד שתיאורי אטלנטיס של אפלטון לא היו אלא דרכו להציג את פילוסופיית ממשל האידיאלי שלו. יש גם החולקים על עצם העובדות שמביא אפלטון בסיפורו, אבל כל זה לא מנע מהוגי דעות, סופרים וחוקרים רבים (לא כולם חריגים ותימהוניים או סתם אנשי שוליים) להעלות השערות מהשערות שונות בנוגע למיקומה של היבשת האבודה, לצאת למסעות חיפושים אחריה ואף לטעון שמצאו אותה (או לפחות את שרידיה).

גילוי אמריקה הוליד גל של תיאוריות חדשות ביחס למיקומה של אטלנטיס. פרנסיס בייקון, למשל, סבר שאטלנטיס היא לא פחות ולא יותר מאשר אמריקה. מאז התגבשו שתי תיאוריות מודרניות עיקריות ביחס לאטלנטיס - לפי האחת היא אי באוקיינוס האטלנטי שמשמש כגשר בין אמריקה לבין אירופה, ולפי האחרת היא שוכנת אי שם בצפון אפריקה או בצפון מערב אפריקה.

אפלטון, כאמור, הזכיר את אטלנטיס בשניים מהדיאלוגים שלו, אבל שכח להוסיף את הציונים הגיאוגרפיים של מיקומה. עם זאת, הפרטים שהוא כן מציין מעידים על כך שהתיאור מבוסס על עדויות שהגיעו ממצרים. ב"טימאוס", המקור הראשון שבו נזכר השם אטלנטיס, קריטיאס מספר לסוקרטס על האירועים שעליהם שמע סולון מפי הכוהן המצרי. ב"קריטיאס" או "האטלנטי" מוסיף קריטיאס ומספר על המלחמה בין אתונה לבין אטלנטיס שאירעה 9,000 שנה לפני כן, ומתאר את אטלנטיס כנחלתם של פוסידון אל הים וצאצאיו מאישה בת תמותה. הוא מוסיף גם תיאור גיאוגרפי, ארכיטקטוני, אמנותי וחברתי מפורט של אטלנטיס, פרי תכנונו של פוסידון.

תיאורו של אפלטון היה שנוי במחלוקת מרגע פרסומו. אריסטו, תלמידו של אפלטון, היה מהראשונים שהטילו ספק בתיאור, ובעיקר במיקום הגיאוגרפי של היבשת האבודה. גם לפלוטארכוס ולהומרוס היו גירסאות משלהם, וגם היסטוריונים מאוחרים יותר (מרקלינוס הרומאי, טימגנס היווני ודיודורוס הסיציליאני) המשיכו לדון בשאלת מיקומה של היבשת האבודה.

אחד מחלוצי התיאוריה הראשונה בעידן המודרני היה כנראה איגנציוס דונלי, שפרסם בשנת 1882 את ספרו "אטלנטיס - מיתוסים של העולם שלפני המבול". הספר זכה לפופולאריות רבה והייתה לו השפעה רבה מאוד על כל מי שעסק בנושא אטלנטיס. דונלי הושפע בין היתר ממחקרים שראו באיים האזוריים ובאיים הקנריים שרידים של אטלנטיס, ובבני המאיה צאצאים של ניצולי אטלנטיס. לפי דונלי, תרבות אטלנטיס הייתה אם כל התרבויות בעולם, ובה הומצא בין היתר האלף-בית. בעיניו הייתה שקיעת אטלנטיס עובדה היסטורית שפרטיה היטשטשו בגלל מיתוסים ואגדות (כולל המבול). הוא חקר דיווחים רבים על רעידות אדמה ועל איים שעלו מהים ושקעו שוב בגלל פעילות וולקנית וגיאולוגית באזור האוקיינוס השקט, ומצא בהם חיזוקים לסברתו. עם שקיעתה של אטלנטיס נותק הקשר בין המזרח למערב כיוון שהבוץ, הלבה וההריסות הפכו את הים באזור לבלתי עביר, וכך שקעה אטלנטיס לא רק בים, אלא גם בתהום הנשייה.

במחצית הראשונה של המאה ה-20 כתב החוקר הסקוטי לואיס ספנס חמישה ספרים על אטלנטיס. לפי ספנס, היו למעשה שתי "אטלנטיס", אחת במקום שציין אפלטון בכתביו ואחרת ליד האיים האנטיליים, ואטלנטיס לא שקעה בבת אחת, אלא בשורה של אסונות טבע שנמשכו לאורך זמן.

מחקריו של ספנס במיתולוגיה השוואתית שכנעו אותו שהיה קיים קשר בין העולם החדש לבין העולם הישן עוד לפני קולומבוס; כמו כן הוא חקר גלי הגירה גדולים שהגיעו לאירופה מהמערב 25,000 שנה לפנה"ס ("קרו מאניון"), 14,000 שנה לפנה"ס ("התרבות המגדלנית") ו-10,000 שנה לפנה"ס ("האזילים-טראדנוסיים"), והגיע למסקנה שכולם היו תוצאות של בריחת פליטים מאטלנטיס.

התרבות של אטלנטיס לפי ספנס (בניגוד לזו של דונלי) הייתה תרבות של תקופת האבן המזכירה את התרבויות הקדומות של מקסיקו ופרו.

אדגר קייסי (1945-1877) נחשב למדיום, נביא ורואה נסתרות (אבל גם לשרלטן ומאחז עיניים, אם להאמין לג'יימס ראנדי, "מכסח המדיומים" הידוע, שבין היתר פעל לא מעט לחיסול הקריירה של אורי גלר). הוא החל את דרכו במופע היפנוזה נודד, והשמיע בימי חייו אלפי תחזיות ונבואות במגוון נושאים. בין השנים 1944-1924 הוא הרבה לדבר על אטלנטיס. אטלנטיס של קייסי, או "פוסיידה" (על כל המשתמע מההקשר...) הייתה ערש התרבות, ציוויליזציה עליונה ומצוידת במיטב חידושי הטכנולוגיה שאנו מיטיבים להכיר מספרות המד"ב (וחלקם קיימים היום). לפי קייסי, ניצול לרעה של חידושים אלה היה הסיבה לחורבנה של אטלנטיס, מה שהתפרש כחזון לעתיד ואף אזהרה מפני ניצול לרעה של טכנולוגיה בימינו-שלנו. אגב, אטלנטיס של קייסי שקעה בים בדיוק במשולש ברמודה.

קייסי ניבא, בין היתר, שב-1968 או 1969 יעלו שוב חלקים מ"פוסיידה" מן הים, ואכן, שורה של תגליות ארכיאולוגיות שנעשו ב-1968 בבימיני שבאיי בהאמה התפרשה כהוכחה להתגשמות הנבואה, מה שמראה שבכלל לא צריך להיות סופר מד"ב כדי להמציא מיתוס.

כאמור, קיימת תיאוריה שלפיה אטלנטיס לא הייתה אי בים, אלא יבשה ששכנה באזור באפריקה שהיה בעבר מכוסה מים. רוב המאמינים בתיאוריה זו מסתמכים על שינויי אקלים באפריקה. למשל, מחקרים גילו שהסהרה הייתה קרקעיתו של ים עתיק, שחרב מאז. הארכיאולוגית קרלה סייג' טוענת שיש סבירות גבוהה מאוד לכך ששם שכנה היבשת האבודה, והיא לא היחידה המאמינה בתיאוריה זו.

קיימות סברות נוספות רבות שממקמות את אטלנטיס באזורים שונים של איים בים - למשל סנטוריני, האתר המועדף בין היתר על הסופר ארתור סי. קלארק. קלארק אף מנמק את תיאוריית סנטוריני בכך שאסון סנטוריני טרי יותר בזיכרונם של עמי הים התיכון (כפי שרעידת האדמה שהתרחשה בסאן פרנציסקו ב-1906 טרייה בזיכרון יותר מקודמתה שהתרחשה ב-1886).

החיפוש אחר אטלנטיס סיפק חומר רב לספרות ולקולנוע, החל מקפטן נמו של ז'ול ורן (שטען כי הוא בא מאטלנטיס אם כי היה כנראה בן אצולה הודי שמרד באימפריה הבריטית) ועד לדוגמה הקולנועית האחרונה, "אטלנטיס-האימפריה האבודה".

לפי הסידרה "סטארגייט אטלנטיס", אגב, אטלנטיס היא העיר האבודה של הקדמונים, הנמצאת בגלקסיית פגסוס...

אז נניח שהחלטתי לארגן משלחת שתצא לחפש את אטלנטיס, איפה בדיוק כדאי לי להתחיל?

אל דוראדו

עוד עיר אבודה מפורסמת היא "אל דוראדו", או בעברית "המוזהב", מיתוס בין 500 שנה שאיבד הרבה מחשיבותו אבל שמור לו מקום של כבוד בהיסטוריה של "העולם החדש".

הכול התחיל כאשר במאה ה-15 נפוץ סיפור על מלך או כוהן גדול של שבט המואיסקה הדרום אמריקני, שנהג לכסות את כל גופו באבק זהב לצורך טקס דתי שהתקיים ליד אגם גואטוויטה, לא הרחק מבוגוטה שבקולומביה של ימינו (הוא כנראה לא ידע שבסרט "גולדפינגר" מתה מזה מישהי - אל תנסו את זה בבית!) השמועות על הטקס חוללו בהלה לזהב בקרב הספרדים והם נהרו לאזור בהמוניהם. תקוותיהם למצוא מכרות זהב עשירים או ערי זהב התבדו עד מהרה - כל הזהב של המואיסקה הגיע ממקור חיצוני, שלא התגלה עד היום. התוצאות היו הרסניות גם למחפשי הזהב המאוכזבים ועוד יותר מזה לילידים, שהושמדו בהמוניהם ע"י מחפשי הזהב.

השם "אל דוראדו" הפך בהדרגה למשל לארץ מיתולוגית שבה מצויים זהב ואבנים יקרות בשפע אגדי ונעשו ניסיונות רבים לחפש למצוא אותה, אך ללא הצלחה.

פרנסיסקו אוריאנה (ראה "גולגולת הגביש"?) וגונזלו פיזארו יצאו בעקבות האגדה מקיטו בשנת 1541, במשלחת מפורסמת והרת אסון אל אגן האמזונס, וכתוצאה מכך הפך אוריאנה לאדם הראשון שידוע כי שט בנהר האמזונס לכל אורכו עד פיו.

אחד מהידועים במחפשים היה סר וולטר ראלי, שבשנת 1595 זיהה את העיר כשוכנת לחופי אגם פארים בגיאנה, היא נזכרת בין היתר ב"גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון וב"קנדיד" של וולטיר. סברתו של ראלי, אגב, הופרכה ע"י הגלאי הגדול אלכסנדר פון האמבולדט במהלך מסעו בדרום אמריקה (1799-1804).

אוואלון

אוואלון (באנגלית: Avalon; מקלטית: Abal, תפוח) הוא אי אגדי הממוקם באיים הבריטיים.

על פי הפולקלור הבריטי, ביקר ישוע באי יחד עם יוסף הרמתי, ובמקום זה נבנתה הכנסייה הראשונה בבריטניה. כיום מזהים את מיקום שרידי גלאסטונברי עם אוואלון.

לפי אגדות המלך ארתור, אוואלון הוא האי של גבירת האגם ומקום קבורתו של המלך ארתור, שהובא לאי בסירה על ידי אחותו למחצה מורגן לה פיי. על פי חלק מהאגדות ארתור אינו קבור באי אלא ישן בו עד שיזדקקו לו שנית.

חלק מחוקרי האגדות הארתוריות סבורים שמדובר באימוץ אנגלי של אגדות קדומות יותר. על פי סברה זו המילה "אוואלון" מקורה במילה הקלטית הקדומה "אנווין" (Annwyn) - שמה של ארץ הפיות או "העולם התחתון". ג'פרי ממונמאות' פירש את שם האי כ"אי התפוחים" - על פי המילה הקלטית לתפוח, או המילה הוולשית לתפוח ("אפל" - Afal).

החל מתחילת המאה ה-11 מזוהה מקום קבורתו של ארתור עם גבעת גלסאטונברי טור, שהייתה באותה עת אזור מוקף ביצות, והגבעה עצמה הייתה מעין אי באזור הביצות. לפי ג'רלד איש ויילס, בתקופת מלכותו של הנרי ה-2 נערך במקום חיפוש אחרי ארונו של ארתור ביוזמת אב מנזר גלאסטונברי, הנרי דה סאלי. בעומק של חמישה מטרים התגלה (על פי המסופר) ארון עץ ועליו כתוב: Hic jacet sepultus inclitus rex Arthurus in insula Avalonia ("כאן קבור המלך ארתור באי אוואלון"). הארון ושרידיו של ארתור נקברו מחדש בטקס במנזר גלאסטונברי בנוכחות המלך אדוארד ה-1 והפכו לאתר עלייה לרגל עד הרפורמציה בתקופת הנרי ה-8.

התיאור הזה נחשב למעשייה חסרת בסיס במציאות, הן בשל נוסח הכתובת המתאים למאה ה-10 ולא למאה ה-6, והן בשל העדר מסמכים נוספים המתארים את האירוע.

שנגרי לה

טארן ודרה

לפי "אנדרומדה" של ג'ין רודנברי, טארן-ודרה הייתה בירת ברית המערכות הישנה והמטה של רבים מהגופים המינהליים של הברית, כולל המשמר העליון, אוניברסיטת כל המערכות והמשרד לרווחת הציבור. מאז ניתוקה מה-Slipstream במהלך המרד הניטשיאני, כל הניסיונות למצוא אותה שוב נכשלו וגורל העיר ותושביה נשאר בגדר תעלומה מוחלטת. מובן שזה לא מנע מקפטן דילן האנט לצאת למסע חיפושים אחריה.

ג. המלך ארתור

סר ג'פרי ממונמאות', שניסה לכתוב את ההיסטוריה של בריטניה החל מהמאה ה-11 לפנה"ס, נחשב למקור המהימן ביותר לאגדות המלך ארתור. הדיוק ההיסטורי שלו שנוי במחלוקת, בלשון המעטה, אבל הוא האיש שהפך את ארתור מסיפור אגדה לגיבור היסטורי בספרו "ההיסטוריה של מלכי בריטניה", שיצא בראשונה בערך בשנת 1138.

ג'פרי "סחב" כמה מיתוסים וולשיים והיסטוריה המפוקפקת של מנהיג אמיתי בשם ארתור, שחי בוויילס במאה השישית, אבל למעשה בדה את כל הסיפור כולו, ואז הציג אותו כהיסטוריה אמיתית של בריטניה. זו הייתה אחת הרמאויות המוצלחות ביותר בהיסטוריה. במשך מאת שנים האמינו האירופים לבדיה זו של האדרה עצמית, שרוממה את בריטים למרום אילן היוחסין של הרומאים או היוונים. גם היום נממדים מלכי בריטניה לפי אמות המידה שהמציא המהנדס התרבותי בעל הדימיון הזה. ג'פרי המציא את אוואלון (בלטינית "מקום של תפוחים"), את החרב קאליבורן (מ-Caladfwlch, "ברקים קשים בוולשית), ואת מורגן לה פיי ("הפיות" בצרפתית), את מרלין וגווינוור (מgwenhwyfar-, "בוגד" בוולשית, ומקור השם המודרני ג'ניפר). הוא גם הפך את הגיבור הוולשי מדרוט לנבל המרושע מורדרד. בגירסאות מאוחרות יותר הוחלף פרסיוול בגלהאד כמוצא הגביע, אביריו של ארתור הפכו למקביליהם של שליחיו של ישו ונרמז ייתכן שהמלך ארתור הוא גלגולו של ישו.השינוי המשמעותי ביותר היה הפיכת דמותה של מורגן לה פיי ממרפאה מאושרת ומיטיבה למכשפה נואפת, אפלה ששכבה ביודעין עם אחיה..

כיוון שמיתוס המלך ארתור ידוע ומתועד היטב, לי אין הרבה מה לחדש בעניין, ולכן אסתפק בסקירה קצרה. כן, היה מלך (אני לא יכולה להתחייב על זה ששמו האמיתי היה ארתור, אבל זה בסדר, אין אף אחד שיכול) שחי באנגליה במאה ה-9 לפנה"ס, ובעזרת אביריו הנאמנים איחד את כל האחוזות של האבירים והאצילים למיניהם לממלכה אחת, הושיב אותם סביב השולחן העגול ושלח אותם לחיפוש אחרי הגביע הקדוש, מיתוס ידוע בזכות עצמו (שזכה לריענון בין היתר בזכות "צופן דא וינצ'י" של דן בראון-ספר שדניאל ג'קסון קרא ללא ספק...).

הסיפור מתחיל כשארתור הנער, שנולד כנסיך, נאלץ לחיות כנושא כלים פשוט מאימת המלך וורטיגרן. הוא שמע את האגדה של החרב הקסומה הנעוצה באבן, הלא היא אקסקאליבר, שמי שיצליח לשלוף אותה מהאבן יהיה מלך אנגליה. רבים ניסו את מזלם ונכשלו, ורק ארתור, למרבה הפלא, הצליח, כנראה בהתערבותו של הקוסם מרלין, איש סודו של המלך אותר פנדראגון (או לפי אחת הגירסאות, בראן). לא ברור, אגב, למה בחר מרלין דווקא בארתור הצעיר וחסר הניסיון. ארתור החל לאסוף אליו את האבירים והאצילים שהסתובבו בארץ, ובהדרגה הצליח לאחד את כולם. עם מותו הובל ארתור אל האי המסתורי אוואלון (מקור השם הוא כנראה אנווין, השאול הקלטית, או "אינסולה אפלוניס", הוא "אי התפוחים", או גן עדן), ושם הוא יושב ומחכה עד שיקראו לו לבוא ולמשול שוב על בריטניה.

ואם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר, סימן שאתם מכירים את מודל הגיבור המיתולוגי של ג'וזף קמבל...

אז איפה נגמר כאן המיתוס ומתחילה המציאות? תשפטו בעצמכם. עובדה שאנגליה מאוחדת עד היום...

ארתור הפך לגיבורן של אגדות רבות, ושמות כגון אקסקאליבר, אוואלון, השולחן העגול, גבירת האגם, ושמות כגון מרלין, גווינביר, לאנסלוט, גאלהד, פרסיבל ("המלך הדייג"), ועוד, משמשים עד היום את הסופרים והמשוררים ולא רק בתחום המד"ב.

גירסה אחרת ושונה למיתוס המלך ארתור נחשפת לאורך העונה התשיעית של "סטארגייט ס"ג-1" והיא פותחת את העונה בשני הפרקים הראשונים וסוגרת אותה בשלושת הפרקים האחרונים, עם עוד אזכור אחד באמצע.

הכול מתחיל כשוואלה מאל דוראן, כנראה אחת מעשרת האנשים המבוקשים ביותר בכמה וכמה גלקסיות, דורשת מדניאל לסייע לה בפענוח כתובת על לוח שעשויה להוביל למקום מחבואו של אוצר. מה שדניאל מפענח הוא חלק מרשימה של הקדמונים שעזבו את הארץ עם פינוי אטלנטיס. שם הוא מוצא את השם מרדין, הלא הוא מרלין. וכך הוא מתחיל לשלב שני מיתוסים עתיקים - מיתוס אטלנטיס ומיתוס המלך ארתור. שימו לב לציטוטים הבאים (כל הזכויות שמורות לתסריטאים, התרגומים שלי):

Arthur was then carried off in a barge by Merlin, saying he was headed for the veil of Avalon which according to legend was a magical place where the dead would meet. Now at the time some said Arthur never actually died but would in fact one day return. From what we know about the ancients it is possible that Avalon helped Arthur a mortal ascend...

ANTONIUS: well many believe he was a wizard of darkness, he may have tried to do good but...there was always potential for great mischief in his heart... thankfully...he has neither been seen nor heard of since Arthur's departure...the library where he practiced his strange arts remains sealed to this day...

(האם הוא מרמז כאן שמרלין היה למעשה אביו של ארתור?)

"קברו של המלך ארתור, שנמצא באוואלון המסתורית, נמצא בעצם בגבעה חלולה מתחת לגלאסטונברי, אתר הקבר ה'רשמי'";

In 1191 the monks at Glastonbury abbey claimed to find the grave of king Arthur, on the stone burial was an inlay lead cross with the inscription "Hic iacet sepvltvs inclytvs rex artvrivs in insvla avalonia" here lies the famous king Arthur buried on the isle of Avalon. The claim was not taken seriously until 1278 when Henry II ordered the grave to be exhumed, now Glastonbury a small town about 125 miles west of London has been a pilgimage for believers since...

Certain Celtic legends says that Glastonbury tore the hill overlooking the town is actually hollow and that contained within it is the underworld Avalon...

JACKSON: well...King Arthur once pulled a sword from the stone as proof of his righteousness and royalty.

JACKSON: actually that's a common misconception. See 'Excalibur' was forged by the lady of the lake at Avalon but it wasn't given to King Arthur till after the sword he pulled from the stone was broken in battle.

היחיד, אגב, שמנסה לשלוף את החרב מהאבן הוא מיצ'ל. בפרק הראשון של העונה הוא מנסה ולא מצליח; בפרק השני הוא מצליח, ומתקבל כחבר מן המניין במסדר אבירי השולחן העגול...

ההולגרמה של מרלין מקדמת את פני אנשי הצוות במילים:

Welcome. Ye Knights of the Round Table. Men of honor. Followers of the path of r. Only those with wealth of knowledge and truth of spirit shall be given access to the underworld, the storehouse of riches of ambrosias Coriolanus. Prove ye worthy and all shall be revealed.

"ארתור הוא למעשה אמברוזיוס קוריולאנוס" (השם הנכון, אגב, הוא(Ambrosius Aurelianus

That's incredible. Certain scholars have speculated that ambrosias and Arthur are one in the same but... that would mean he was 74 years old at the Battle of Mount Badon. Its actually quite fascinating see ambrosias was the son of the emperor con(stantine)-

אגב, לפי חוקרים רבים, כמו למשל Gildas, ארתור אכן מזוהה עם אותו אמברוזיוס; לפי ג'פרי ממונמאות' הוא מזוהה דווקא עם אותר פנדראגון, דמות שלמעשה מורכבת מדמויותיהם של שני אחים, בניו של המלך קונסטנטין, והוא האיש שיזם את בניית סטונהנג'... מסובך? לא נורא...

ANTONIUS: Arthur defeated Mordred at the battle of Camlann, after which he and his fellow Knights set off to find the San Greal.

"the Alterraians named their new home Avalon and that they built many astriaporta"

"אחרי ניצחון עקוב מדי בקרב לאג-וייל השלים סוף סוף ארתור את איחוד ממלכתו, והוא מוכן לשבת על כיסא מלכותו בשלום ובשלווה, אבל מרלין יודע שהאלים לא יניחו לארתור, והדרך היחידה לפייס אותם היא לקבץ את שלושת עשר החפצים המקודשים של בריטניה"...

זה, אגב, לקוח מספר בשם Enemy of God מאת Bernard Cornwell, ובכלל לא בטוח שזה חלק מהמיתוס הארתוריאני הרשמי ולא פרי דימיונו של הסופר. על כל פנים, לא מצאתי כל אזכור לכך לא בספר המיתולוגיה של בולפינץ' ולא אצל ג'פרי ממונמאות'.

JACKSON: Well...a lot of them seem to make oblique references to Arthurian legend... for instance the word...anawen...which shows up several times...which I believe is a variation on annwn...the Celtic underworld where King Arthur journeyed in search of thirteen sacred objects. One of which...was a cloak...

JACKSON: Said to render the wearer invisible... it was call the mantle of Arthur and was kept at Bardsey Island by none other than our good friend Merdin, whom we know better as...

Uh-it-It makes sense, sir. Medieval historians could well have attributed the powers of the device to a cloak simply because they didn't understand it...and they could have credited its recovery to Arthur, out of deference to the king who was in power at the time. Now given what we know now, it seems much more likely that it was Merlin who actually built the device.

no the notion that the grail was a cup or chalice particularly the one used by Christ at the last supper was...was uh late addition to the myth... see on rare accounts its described variously as a dish or platter...or in the case Von Eschenbach in outer Middle East influenced chroniclers as a stone that fell from the Heavens...

וזו רשימת החפצים המלאה לפי סידרת Lords of Avalon מאת Kinley MacGregor

1. אקסקאליבר - החרב שנושאה לא ייהרג (וגם לא ידמם כל עוד גם הנדן ברשותו).

2. הסל של גראנהיר - נוצר כדי להאכיל את צבאו של פדראגון. מזון לאחד שמושם בו הופך למזון למאה.

3. הקרן של בראן - בן זוגו של הסל, גביע שמספק מים ויין לנצח לכל הלוגם ממנו.

4. האוכף של מוריגאן (שם שאף הוא כבר נזכר בסידרה) - מתנת האלה מוריגאן למרלין (פנמרלין), שהעבירה לפנדראגון. מסוגל לשאת את רוכבו מיבשת ליבשת או מזמן לזמן (= קפיצת הדרך? מכונת זמן?)

5. האפסר של אפונה - מתנת האלה אפונה; מי שתולה אותו על עמוד מיטה בלילה, יהיה בעליו של כל סוס שהוא חושק בו בבוקר.

6. הנול של קסוואלאן - מייצר אריג חזק מכל שיריון מעשי ידי בני תמותה. אין נשק מעשה ידי בני תמותה שיחדור בעדו.

7. השולחן העגול - מתוצרת מרלין, השולט בשולחן שולט בעולם.

8. האבן של טראניס - מתנת אל הרעם. חרב שמושחזת בה הופכת להיות מצופה ברעל קטלני.

9. גלימתו של ארתור - מתנת מרלין, הופכת את הלובש לרואה ואינו נראה. אגב, גלימת היעלמות היא אלמנט די נפוץ במד"ב, כזכור, גם להארי פוטר הייתה אחת כזאת... מעניין למה בחרו יוצרי הסידרה דווקא בחפץ הזה מתוך הרשימה.

10. הכדור של סירונה - נוצר ע"י אלת האסטרונומיה, כל המחזיק בו יראה בבירור גם בלילה החשוך ביותר.

11. המגן של דאגדה - מעניק לאוחז בו כוח על אנושי ומיגון מפני פציעה כל עוד המגן במקומו.

12. קאליבורן - התאומה הרעה של אקסקאליבר, רבת עוצמה ממנה ומסוגלת להשמיד את החפצים הקדושים האחרים.

13. הגביע הקדוש - לא ברור מה טיבו ומנין בא (ראה "על הגביע הקדוש" לעיל). גדולתו היא ביכולתו להחזיר מתים לתחייה.

בשנת 2004 עלתה למסכים גירסה חדשה למיתוס המלך ארתור, שמנסה לנתק את הסיפור מההקשר המיתולוגי ולהתמקד דווקא בהיבטים ההיסטוריים והעובדתיים. האמת? הביקורות היו די קטלניות, ודווקא מפני שכל ניסיון מהסוג הזה, במיתוס כזה, נידון לכישלון מראש.

אל תגידו לי שלא שמתם לב לדימיון המדהים בין דמותו של מרלין הקוסם כפי שהיא מתוארת במיתוס לבין דמויותיהם של קוסמים ידועים אחרים, וביניהם גנדאלף (הלבן או האפור-"שר הטבעות"), דאמבלדור ("הארי פוטר") ולהבדיל אובי ואן (המבוגר, "מלחמת הכוכבים"). מיותר לציין שהדימיון אינו מקרי כלל וכלל. כמו כן שימו לב לדימיון המדהים בין גלדריאל ("שר הטבעות") לבין "גבירת האגם".

ד. משולש ברמודה

(תמונה 29, מפה של משולש ברמודה, מתוך האנציקלופדיה של ויקיפדיה)

משולש ברמודה הוא השם שניתן לאזור באוקיינוס האטלנטי שצורתו משולשת. קדקודי ה"משולש" הם איי ברמודה בצפון, החוף המזרחי של פלורידה במערב ופורטו ריקו במזרח, ושטחו כמיליון קמ"ר. מקור השם, אגב, הוא במאמר של וינסנט גדיס (Gaddis) בשם The Deadly Bermuda Triangle, שהתפרסם בכתב העת לסיפורי הרפתקאות "ארגוסי"(Argosy) ב-1964.

האזור הוא אחד מנתיבי הספנות העמוסים ביותר בעולם, וספינות עוברות בו מדי יום בדרכן לנמלים באמריקות, באירופה ובאיים הקריביים. גם ספינות טיול ממלאות אותו, ואניות נופש נוסעות בקביעות הלוך ושוב בין פלורידה לבין האיים. זהו גם נתיב טיס עמוס למטוסים מסחריים ופרטיים המגיעים לכיוון פלורידה, האיים הקאריביים ודרום אמריקה מנקודות בצפון.

אגדת משולש ברמודה החלה כבר במאה ה-15, בתקופת השיא של הסחר בין ספרד לבין מה שכונה אז "העולם החדש". עונת השיא של הסחר, בין יוני לאוקטובר, היא גם עונת השיא של ההוריקנים באוקיינוס האטלנטי. ספינות עמוסות לעייפה שנקלעו למשולש ברמודה בעונה זו יצאו בשן ועין, או לא יצאו כלל, לרוב מפני שהקברניטים לא ידעו כיצד להיערך לקראת הסופות ולהתמודד עמן (או אם כבר, לחמוק מהן). אפילו ספינותיו של קולומבוס דיווחו עד ב-1492 על תופעות מוזרות כשעברו במשולש ברמודה, אבל לא ניתן לאמת דיווחים אלה.

אבל כאשר טייסים מקצועיים ומנוסים (גם על כך, אגב, יש חילוקי דעות) החלו להיעלם באזור על מטוסיהם, זה כבר היה סיפור אחר, ואנשים החלו לטעון שלא ייתכן שמדובר בצירופי מקרים. כך הלך המיתוס וצבר תאוצה, ובמקביל החלו חוקרים רבים (גם כאן לא כולם חריגים ותמהוניים או סתם אנשי שוליים) לנסות למצוא פתרון לתעלומה. העובדה שלחלק מההיעלמויות לא נמצא עד היום הסבר מניח את הדעת תרמה את חלקה להגברת אווירת המסתורין. משמר החופים האמריקני, לעומת זאת, דווקא גורס שיחסית לאזור הומה תנועה כמו ה"משולש", מספר התאונות והאירועים המוזרים כלל אינו חורג מממוצע... אז למי להאמין?

המעוניינים יכולים לעיין ברשימה מלאה של כל הספינות והמטוסים שנעלמו במשולש ברמודה, וברשימה של חוקרים ומחקרים עדכניים בנושא. מובן שספריו של צ'רלס ברליץ הם בגדר קריאת חובה לכל המתעניין.

באופן כללי, אפשר לומר שהחוקרים מחפשים את הפתרון בשלושה כיוונים:

הסבר אחד תולה את האשמה בשאריות טכנולוגיה מהיבשת המיתולוגית האבודה אטלנטיס. מבנה הסלעים השקוע המכונה דרך בימיני ליד האי בימיני שבאיי בהאמה, הנמצא בתוך המשולש לפי הגדרות מסוימות, קשור לפעמים לסיפור אטלנטיס. חסידיו של המדיום כביכול אדגר קייסי רואים את נבואתו שאטלנטיס תתגלה בשנת 1968 כמתייחסת לגילוי דרך בימיני. המאמינים מתארים את המבנה כדרך, קיר או מבנה אחר, אולם הגיאולוגים סבורים שמקורו טבעי.

אחת הסברות היא שהאחראים לאירועים המוזרים במשולש ברמודה הם כוחות מהחלל החיצון, ובמילים אחרות-חייזרים (מה, אין להם מה לעשות בחיים חוץ מלהציק ליורדי ים תמימים?) וזוהי, כמובן, סברה פופולארית מאוד שסיפקה חומר לסרטי מד"ב רבים. גם הסידרה "תיקים באפלה" הקדישה לה פרק ("כל הדברים"), ושילבה אותה בתורת הקנוניה שהיא החוט המקשר של הסידרה.

משולש ברמודה ואזור נוסף באוקיינוס השקט קשורים מזמן לכלי טיס, כלי שיט ובני אדם נעדרים. כל מה שנלכד בתופעה זו שטרם נמצא לה הסבר נעלם לנצח. לאן הם הולכים? לפי אסכולת מחשבה אחת, הם "לכודים בין ממדי זמן" ב"אין מוצא". ההיעלמויות מקריות ולא מכוונת, והקרבנות פשוט היו במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון.

"משולש ברמודה" הוא אחד משני פורטלים המשמשים חייזרים דמויי אדם למעבר מכוכב הלכת שלהם לשלנו. משולש ברמודה איננו בעצם משולש. כאשר הוא ב"מופע", הוא נמצא תנועה מתמדת ובעוצמה (ברוחב שלבין 1.6 ל-2.4 ק"מ). ההיעלמויות מתרחשות כאשר נלכדים במרכז או בין שתי הטבעות הראשונות המקרינות כלפי חוץ.

האירוע מתרחש 25 פעמים בשנה ונמשך 28 דקות במשולש ברמודה. במשולש הפאסיפי הוא מתרחש רק 3 פעמים בשנה. משולש ברמודה והמשולש הפאסיפי קשורים למשולשים אחרים הקיימים בכל רחבי היקום. הטכנולוגיה של החייזרים דמויי האדם מאפשרת להם להשתמש בדחיסת זמן באנרגיה סולארית וביכולת לצמצם חיכוך במסעות על פני מרחקים עצומים. המסע מכוכב הלכת שלהם לכדור הארץ אורך 24 שעות.

ניתן לתאר את ה"חורים זמן" הללו כ"אקורדיון בתנועה". כאשר "חור בזמן" נדחס, החללית נכנסת לקצהו האחד וכאשר ה"חור בזמן" מתפשט, החללית נמצאת בקצהו האחר, יוצאת מ"חור בזמן" אחד ונכנסת לאחר. החייזרים דמויי האדם יודעים בדיוק איזה "חור בזמן" דחוס, בכל רגע נתון.

ולפרט טריוויאלי: זוכרים שהטייסים שהוחזרו על מטוסיהם ב"מפגשים מהסוג השלישי" היו בין אלה שנעלמו על מטוסיהם במשולש ברמודה ("טיסה 19")?

ה. טונגוסקה

המדענים עוסקים זה זמן רב בחקר השביטים, האסטרואידים, המטאורים והמטאוריטים למיניהם, מסלוליהם, ההסתברות שאחד מהם יפגע בכדור הארץ וההרס העלול להיגרם כתוצאה מפגיעה כזאת, והחשש מפני פגיעה של גופים מן החלל בכדור הארץ כבר סיפק חומר למספר לא מבוטל של סרטי מד"ב.

אירוע פגיעה כזה שקרה במציאות, ומילא תפקיד לא מבוטל בתורת הקנוניה של "תיקים באפלה", הוא הפיצוץ האדיר שאירע בשמי טונגוסקה שבסיביר ב-30 ביוני 1908. עדי הראייה דיווחו על רעש מחריש אוזניים, אש ותמרות עשן (הרבה דם לא היה שם, למרבה המזל - הפגיעה הייתה באזור לא מיושב), ועל ערפל שעלה מעצים חרוכים וכיסה את השמים.

פריצת מלחמת העולם הראשונה גרמה להזנחת חקר הפיצוץ, והוא התחדש רק בשנות ה-20'. רק כאשר התאפשר חידוש המחקר בכלים מדעיים מודרניים יותר, נדונו שאלות כגון ממדי העצם שהתפוצץ מעל טונגוסקה, מהירותו, עוצמת הפיצוץ וכו'. אם נזכור שאת הכחדת הדינוזאורים מייחסים לפגיעת מטאור, הייתכן, למשל, שגם חורבן סדום ועמורה נגרם ע"י פגיעת מטאור? והאם אירועים אסטרונומיים כאלה הם המעוררים אמונות בחרון אף אלוהי, אמונות המועברות מדור לדור?

מדהים, אגב, שעל אף שהסיפור טרי יחסית (פחות ממאה שנה), והאירוע כבר תועד ונחקר היטב (למרות שאין תצלומים), עדיין לא נמצאה תשובה מניחה את הדעת לשאלה מה באמת קרה בטונגוסקה בבוקר 30 ביוני 1908. אולי חור שחור? ואולי אנטי-חומר?או כוכב שביט? ואולי התרסקה שם חללית גרעינית של חייזרים? ואולי לאף אחד לא איכפת באמת? ההימור שלי הוא שככל שיחלוף הזמן, העובדות ישקעו עמוק יותר ויותר מתחת למעטה המסתורין ובעוד כמה מאות שנים אף אחד לא יאמין שהאירוע באמת התרחש. והרי לכם מיתוס.

נספח: איך להתמודד עם אירוע פגיעה

מריבות ועימותים - להתריע או לא להתריע, לפוצץ או לא לפוצץ, ואם כן איך...

הגיבור/ים יוצא/ים להשמיד את האיום (תוך הקרבה עצמית)

אם הבחנתם במטאור/מטאוריט/כוכב שביט המתקרב לכדור הארץ ואתם רוצים לנסות לפוצץ אותו לרסיסים בתקווה שרובם יישרפו באטמוספירה, ראו הוזהרתם! יש מדענים הסבורים כי עדיף פגיעה גדולה אחת בארץ על פני פגיעות קטנות מרובות באטמוספירה, כיוון שכדור הארץ הוא בולם זעזועים טוב יותר.

לרשימה.דוגמאות הקישו כאן או על אחד הקישורים הבאים::